קורות חיים
עדי, בנם של גנוסיה ואברהם (בודא), נולד ביום י"ג בסיוון תשט"ו, (03.06.1955). אח לאשרי וענת.
עדי, שכונה בפי כולם – דוש, היה ילד שובב וסקרן. הוא נולד וגדל בקיבוץ בארי, שהוריו נמנו עם מייסדיו. "ילד יפהפה, שהיה מתהלך יחף במדרכות בגופיה לבנה ומכנסי התעמלות", סיפרו חברי הקיבוץ.
עדי התחנך במוסדות הלימוד של הקיבוץ, למד עם חבריו בכיתת "צבר", שם היה תלמיד אהוב וחברותי, חכם ומהיר תפיסה שהצטיין בכל מה שנגע בו. הוא גדל והפך לנער גבוה, חסון וספורטיבי. נהג לשחק פינג פונג ושחמט עם החברים, וכמעט תמיד ניצח במשחקים. כולם קראו לו "מלך".
בגיל 16 יצא עם משפחתו לשליחות בניקרגואה, ולמד בבית ספר אמריקאי. כששב לבארי מצויד בשתי שפות זרות, אנגלית וספרדית, שמחו החברים על חזרתו וכס המלכות שנשמר הוחזר לו.
ב-1973 סיים בהצלחה את לימודי התיכון במחזור ח'. בסוף אותה שנה, מעט אחרי מלחמת יום הכיפורים, התגייס לצבא.
עדי שאף להיות טייס קרב, אך הוצב ביחידת הקומנדו הימי - שייטת 13. חבריו ליחידה כינו אותו "עדיש" (במלעיל) וסיפרו בחיוך כי בשובם מהאימונים, רצוצים ועייפים, היה שוקע בקריאת עיתונים. במהלך שירותו הסדיר לחם עם חבריו ליחידה בארגוני הטרור בלבנון.
במהלך שירות המילואים השתתף ב"מבצע משה" – מבצע לחילוץ יהודי אתיופיה מסודן, שהתקיים מנובמבר 1984 עד ינואר 1985. אחוות הלוחמים של "צפרדעי י"ג" – כך כינו את עצמם חברי היחידה - ליוותה אותו כל השנים.
בתום השירות הצבאי שב הביתה לשנה והשתלב בעבודה החקלאית. עדי ידע שהעיסוק הזה אינו מתאים לו, ונהג לצחוק על כישוריו המפוקפקים כעובד אדמה.
באותה שנה הצטרף כמלווה בוגר לטיול של כיתות י"א ו-י"ב לסיני. גם הדס, צעירה מהקיבוץ שלא הכיר לפני כן, ליוותה את הטיול, ומאותו היום השניים לא נפרדו.
בגיל 25 נישא באושר רב להדס ולאחר מכן החל ללמוד כלכלה ב"אוניברסיטת בן גוריון בנגב". עדי היה טוב בתחום הכספים, כישרון שירש מאימו גנוסיה, שהייתה מנהלת החשבונות הראשונה של הקיבוץ. מתום לימודיו ובמשך שנים עבד כאיש הכספים של הקיבוץ, בתפקידים שונים ומגוונים.
במרוצת השנים נולדו לו ולהדס ארבעה ילדים: גיא, נעה, זוהר וסער. עדי עבד שעות ארוכות ולא תמיד היה פנוי לבלות עם הילדים, אך הקפיד כל הזמן לנטוע בהם ביטחון מוחלט באהבתו. כמו שעשו הוריו לפניו, ייחס חשיבות רבה לערכי עבודה, מחויבות והסתפקות במועט, ולפיהם חינך את ילדיו.
עדי התפתח והתקדם מבחינה מקצועית. בשנים הראשונות ניהל את הנהלת החשבונות ועסק בריכוז משק. בהמשך קודם להיות סמנכ"ל הכספים של "דפוס בארי" והמשיך בתפקידו זה במשך עשרים שנה. במקביל, היה שותף בכיר בהנהלה הכלכלית של בארי, ובצוותים שהוקמו לטיפול בעניינים כלכליים לרווחת חברי הקיבוץ. עדי התנהל "ברוח טובה, בצנעה, תמיד שקול וענייני, קפדן, ישר, עומד על דעתו גם במחיר של חיכוכים בין קולגות, וכל זאת בלי להתרגז על איש", סיפרו עמיתיו.
לקראת הפנסיה העביר את נטל האחריות בעבודה באופן מסודר, והבטיח שיהיה נכון לעזור בכול, ושיעמוד לרשות המפעל במידת הצורך.
לאחר שפרש לגמלאות, מצא מגוון של עיסוקים חדשים. כאדם שאהב לבשל וגם לאכול טוב, למד להכין קוקטיילים, והיה הברמן המועדף בפאב המקומי. כמו כן הצטרף לצוות "ברמקפה" כבריסטה קשוב ונמרץ.
עדי לא שקט על שמריו ולמד מהיוטיוב לעשות קסמים, כדי לשעשע את הנכדים שנולדו לו. היה לו זמן פנוי לקרוא עיתונים, הוא היה סקרן וקרא הכול, והיה תמיד מעודכן בנושאים רבים, ער לכל מה שמתרחש בעולם. כמו כן היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורסל מקליפורניה - ה"גולדן סטייט ווריירס", קבוצה המשחקת בליגת ה-NBA, והעריץ את השחקן סטף קרי.
בכל יום שחה כ-50 בריכות ולא ויתר על ההליכות של ימי שישי עם חבר. במקביל החל לטפח תחביב חדש - ציור, הוא הקפיד להגיע לשיעור פעם בשבוע.
עדי היה סבא מסור ומאז שהפך לסבא קיבל כינוי חדש: "סבאדוש". הוא נהנה להיות בתפקיד השמרטף. "אבל במקום להרדים את הזאטוטים שר להם ממיטב גלגל״צ וערך מפגני קסמים", סיפרו בני המשפחה. כשהחליט לצייר את הנוף במצפור הספסלים הצופה אל השדות, לקח איתו את הנכדים.
עדי והדס היו נשואים באהבה רבה במשך 43 שנים. הם הרבו לטייל בארץ ובעולם. את הטיולים לחו״ל תיכנן בדקדקנות. לעיתים יצאו עם חבריהם למסלול "שביל ישראל".
בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בתחילת הירי עדי והדס נכנסו לממ"ד שבביתם. בשעה 7:30 דפקו על דלתם יסמין פורת וטל כץ, שנמלטו מהטבח במסיבת ה"סופרנובה" שהתקיימה סמוך לקיבוץ רעים, ובמשך שעות שהו הארבעה בממ"ד.
בצוהריים פרצו מחבלי חמאס אל הבית וירו טיל RPG על דלת הממ"ד. לאחר מכן הובילו את כולם אל ביתה של פסי כהן, בו רוכזו 14 בני ערובה. בשעות הבאות התנהל משא ומתן מול כוחות הביטחון ומדי פעם חילופי אש, עד שבערב השתלט הצבא על הבית. מלבד יסמין והדס שניצלו, נרצחו כל בני הערובה ובהם עדי.
מעל ל-100 אנשי קיבוץ בארי נרצחו באותו היום, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.
עדי דגן נרצח על ידי מחבלים בקיבוץ בארי, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן שישים ושמונה בהירצחו. הוא נטמן בבית העלמין ברביבים ובספטמבר 2024 הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ בארי. הותיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות, נכדים ואחות.
בן דודו, דני רבינוביץ' ספד: "עדי אהובי, אהובנו, איש חמודות... היה קשה לריב עם עדי, וגם לשבח אותו בפניו לא היה קל. עטוף תמיד באהבה, עדי הקסים את כולנו בטבעיות שבה קיבל אותה. הוא לא התאמץ למצוא חן, החן מצא אותו, ישב עליו בנינוחות כמו קו רקיע שנח על קו האופק. הוא, שאף פעם לא ניסה להתחבב, לא התנחמד, נותר תמיד מושך וממגנט. מגדלור מפיץ חיוך מבעד לעיניים מיטיבות. עיניים שאם נחו עליך רגע הרגשת מבורך.
בקיצים בבארי ובחיפה היינו בלתי נפרדים. אותה קומה, אותה בלורית שיער שעליה שמרת עד הסוף, מתלהבים מאותם גיבורים, נמשכים לאותם אתגרים, לומדים ביחד, וגם זה מזה. נפש תאומה מרגשת. מתנה לחיים...
חייו היו רצופים במעשים משמעותיים והישגים גדולים. צניעותו, כל השנים הללו, נותרה אמיתית. בלתי ניתנת להשחתה. הוא לא נפנף במאומה...
עדי, מביטים בגאווה על מה ועל מי שאתה בשבילנו, ועל העוצמה שאתה משאיר לנו בלכתך. הדס, גיא, נועה, זוהר וסער, ואיתם שבט מפואר של כלות וחתנים, נכדות ונכדים. הם, ששימחו אותך בלי גבול בחייך, נותרים אחריך. אתה תמשיך להיות השראה למשפחה שלנו. קהילת בארי, שהולכת וקמה מהריסותיה, תדע איך לעשות שימוש במורשתך. תודה, בן דוד יקר, חבר אהוב, על שהיית חלק מחיי, חיינו. תודה על הזכות שנתת לנו להיות חלק מחייך.
לא נשכח ולא נסלח".