חוה (אוולין) בן עמי ז''ל

קורות חיים

חוה, בתם של סלי ואברהם יחזקאל, נולדה בעיר חלב שבסוריה ביום ג' באדר תש"ה (16.2.1945). אחות למזל הבכורה ולדוריס הצעירה ממנה.

אחרי החלטת האו"ם על חלוקת הארץ ב-1947 פרצו בסוריה פרעות, ורוב היהודים נמלטו ממנה. חוה (אוולין), בת שלוש, יצאה למסע רגלי עם אימה, אחיותיה, סבתה ואחי אימה, והגיעה לארץ ישראל בחג הפסח תש"ח, שבועיים לפני קום המדינה. אביה עזר ליהודים לברוח לישראל, ובעצמו נאלץ לברוח לארץ לפני המשפחה שלו. רק כאשר הגיעו לארץ גילו כי הוא נפטר בישראל טרם הגעתם ארצה.

בארץ גרה המשפחה בשכונת "בלוקונים" בחולון, שהייתה מעברת אוהלים. חוה סיפרה שאת שיעורי הבית הכינה לאורה של מנורת נפט. אימה עבדה בבית החרושת לטקסטיל "לודז'יה" בתל אביב.

כשהייתה בת תשע נישאה אימה בשנית, ונולדה אחותה רונית, ולאחר מכן גם יואל, אחיהן הצעיר.

חוה נשלחה לקיבוץ בארי בנגב המערבי, כדי להתחנך בתנאים טובים יותר מאשר במעברה. היא הצטרפה לקבוצת "אשל", קבוצת הילדים הראשונה של הקיבוץ, וכ"ילדת חוץ" זכתה להורים מאמצים, אברהם ורבקה שורק, שהתייחסו אליה כבתם. החיים בקיבוץ סבבו סביב בית הילדים וקבוצת אשל. השינה הייתה ב״לינה משותפת" בבית הילדים, בחדר עם ילדה נוספת ושני בנים. קשה היה לה להתרגל לאוכל בחדר האוכל, ולכן לא אכלה בשר וחלק גדול מהמאכלים שהוגשו, ותמיד היה בה געגוע עמוק לאוכל ולבית של אימא.

היא בלטה כתלמידה טובה וכבעלת כישרון למוזיקה. למדה לנגן באקורדיון, בפסנתר והצטיינה בניגון בחליל צד. בהרבה מהטקסים נהגה לקחת חלק בנגינה, ואף שרה במקהלה ואהבה לרקוד.

בקיבוץ הכירה את אפרים, והם הפכו לזוג. זמן קצר אחרי שהתגייסה לצה"ל, החליטו השניים להתחתן. נולדו להם שני ילדים, עמית ורעות. חוה נודעה במסירותה הרבה לילדיה, והרעיפה עליהם חום ואהבה. בלילות השאירה פתקי אהבה ליד מיטותיהם בבית הילדים, והפרידה מהם ללינה בנפרד תמיד הייתה קשה עבורה.

שנים אחדות מאוחר יותר אפרים וחוה נפרדו, והמשיכו להיות ביחסים טובים מאוד.

כעבור מספר שנים הכירה את מייק בן עמי, אמריקאי שעלה ארצה וקשר את גורלו בישראל, ונישאה לו. מייק הגיע לבארי יחד עם ליבל, בתו מנישואיו הראשונים, אותה חוה קיבלה באהבה גדולה. לחוה ומייק נולדה בת – נעם.

כעבור מספר שנים חוה ומייק נפרדו, וחוה עם היכולת והלב הגדול שלה, נשארה בקשר חם וחברי גם איתו, עד לפטירתו ב-2006.

בקיבוץ עבדה חוה בלול, בחינוך ובמחסן הבגדים. בגיל ארבעים וחמש החליטה להשלים את בחינות הבגרות ולרכוש מקצוע, הייתה לקוסמטיקאית מוסמכת והצטיינה בעבודתה. היא הייתה הקוסמטיקאית המועדפת על חברות הקיבוץ, ושמה נודע אף מחוץ לו. נשים רבות מספרות שהיא הקוסמטיקאית היחידה שהסכימו שתתקרב לפנים שלהן.

בגיל חמישים ושש חלתה בסרטן השד. בזכות תעצומות נפשה החלימה, החלמה מלאה, השתקמה וחזרה לעבודתה.

לאחר שהגיעה לגיל פרישה התפנתה לנגינה, ציור ורקמה, ואף סרגה בובות רבות לנכדיה. אהבה לעבוד בגינתה המטופחת. עסקה בפעילויות ספורט כמו פילאטיס, שחייה ויוגה. המשיכה לרכוב על אופניים, ובעיקר עבור הנכדים רכשה גם קלנועית. היא הייתה אישה מלאת חיות ואנרגיה, תמיד בעשייה מתמדת עבור חברים, בני משפחה ועבור הבריאות שלה.

חוה שמרה על קשר הדוק עם שלוש אחיותיה, מזל, דוריס ורונית, ונהנתה לבלות איתן ועם משפחותיהן בסופי שבוע. היא טיפחה מעגלים חברתיים רבים. נסעה לטיולים וצפתה בהצגות, בקונצרטים ובסרטים עם קבוצת חברות, ליוותה חברות לבדיקות ולטיפולים רפואיים, אימצה צעירים ומבוגרים ללא משפחה קרובה והושיטה להם יד לעזרה.

המסירות לילדיה הייתה ללא גבול. כשעזבו את הקיבוץ, שמרה על קשר תדיר של ביקורים הדדיים. תמיד הגיעה עם חבילות, תבשילים ומתנות. ידיה היו מלאות פומלות שקטפה בשבילם בפרדס ובוטנים שאספה בשדה. הייתה לה יכולת מופלאה לגרום לכל אחד מנכדיה להרגיש כאילו הוא הכי אהוב. היא עזרה רבות בגידול הנכדים: מאי, גל, ליה, נועה, חגי, יעל, רומי ועידן.

חוה הייתה אישה קטנה פיזית, אבל עם לב ענק ואור שקרן למרחקים, חייכנית ומלאה שמחת חיים. מטר וחמישים של רכות, נתינה, מאור פנים ויכולת לקבל כל אדם כפי שהוא, ללא שיפוטיות. בשיחות איתה בלט חוש הומור מלא אהבה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר, עם הישמע האזעקה, נכנסה חוה למרחב המוגן בדירתה. בתה נעם ביקשה ממנה להתחבא בארון והתכתבה איתה ועם שאר בני המשפחה שעות ארוכות. בהודעה האחרונה שקיבלה, בשעה 13:40, כתבה לה הבת: "עוד רגע אנחנו באים לקחת אותך". אבל המחבלים כבר פרצו לדירתה והובילו אותה לביתה של שכנתה פסי כהן, שם הוחזקה עם עוד ארבעה-עשר בני ערובה, ונרצחה במהלך חילופי האש.

עוד עשרות מבני הקיבוץ ואורחיהם נרצחו במתקפה האכזרית באותה שבת, ואחרים נחטפו לעזה.

חוה בן עמי נרצחה בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת שבעים ושמונה. הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ משמר הנגב, ובאוגוסט 2024 הועברה למנוחות בקיבוצה בארי. הותירה אחריה שלושה ילדים, שמונה נכדים ואחיות.

ספדה לה נעם בתה: "אימא אהובה שלי, החברה הכי טובה שלי, ההשראה שלי, הכוח שלי, התמיכה שלי. הסבתא הכי אוהבת שיש, הכי מחבקת שיש. בכל ביקור הילדים היו מאושרים, אצלך או אצלנו. רצים להעיר אותך בבוקר, ואת מקבלת אותם בחיוך ענקי ולב אוהב. מתייצבת לצידנו בכל פעם שביקשנו, וגם כשלא. מפזרת חיוכים, אופטימיות, חיבוקים ואהבה בכל מקום. רגישה כל כך, עדינה כל כך, עם לב גדול כל כך. בת שבעים ושמונה עם אנרגיה של בת עשרים. אהובה על ידי כל כך הרבה אנשים, משמעותית עם יכולת הקשבה מרגשת וחיבוק כל כך אוהב.

אוהבת אותך וכואבת את לכתך ברמות שלא חשבתי שאי פעם ארגיש. תודה שהיית בדיוק כמו שהיית. שלימדת נתינה, ולימדת אהבה, לימדת נדיבות ואופטימיות ושמחה למרות הנסיבות, לימדת חברות, משפחה ואימהות ולימדת אותי נאמנות ללב, ואומץ ונחישות לצד עדינות, רכות וחמלה. תודה שקיבלת אותנו כמו שאנחנו, שנתת לנו ללכת בדרך שלנו, בלי שיפוטיות, עם המון הכלה ותמיכה״.