דנה בכר ז''ל

קורות חיים

דנה, בתם של אסתר ויהונתן שלוסברג, נולדה ביום י"ח בשבט תשל"ה, (30.01.1975). אחות בכורה לעינת, כרמית ויובל.

דנה נולדה וגדלה בקיבוץ גשר הזיו שבצפון. כבר כילדה הייתה בוגרת ואחראית, סייעה להוריה וטיפלה במסירות בשלושת אחיה הקטנים.

דנה אהבה את חיי הקיבוץ והייתה "קיבוצניקית בכל רמ"ח אבריה", סיפרה משפחתה.

היא גדלה והפכה לנערה חרוצה עם מוסר עבודה גבוה. בתחילה השתלבה בענף הנוי, לאחר מכן בחדר האוכל ולבסוף עבדה עם ילדים - התחום שהפך בהמשך לייעודה ולמפעל חייה.

בתיכון למדה במגמת גרפיקה ובמקביל הדריכה בתנועת "הנוער העובד והלומד". דנה כבשה את לב חניכיה בחום שקרן ממנה. היא אהבה לחבק ולנשק את כולם כאילו היו בני משפחה.

כשהייתה בכיתה י"א נהגה לצאת עם חברותיה לרקוד ריקודי עם. ערב אחד, כשחזרו מהריקודים, עצרו לרגע בשער הקיבוץ ושוחחו עם החיילים ששמרו בכניסה. חברותיה שאלו לשמותיהם, ואחד מהם אמר ששמו אבידע בכר, מקיבוץ בארי. דנה וחברותיה נכנסו לקיבוץ, אך כעבור עשר דקות שבה דנה על עקבותיה, לבדה, ופתחה בשיחה עם אבידע. מאז השניים לא נפרדו.

ב-1993 התגייסה לצבא ושירתה ביחידת הבקרה האווירית של חיל האוויר בבסיס מירון, ולאחר מכן המשיכה לשרת בקבע. דנה הייתה רצינית והצטיינה בתפקידה, עם זאת ידעה גם להיות חייכנית, הפגינה שמחת חיים והייתה אהובה על כולם.

כשהשתחררה מהשירות הצבאי הצטרפה לאבידע בעבודתו בחקלאות בקיבוץ בארי, ומשם עברו השניים להתגורר בתל אביב. אבידע למד והשלים בגרויות ודנה עבדה בגן הילדים "גן ציונה".

ב-1995 טסו בני הזוג לדרום אמריקה. הם יצאו לדרך עם מעט ציוד - שק שינה כפול ואוהל. כדי לחסוך כסף נסעו בטרמפים וטיילו ביבשת לאורכה ולרוחבה כשהם חיים בפשטות ומסתפקים במה שיש. הם צילמו תמונות יפהפיות ודגו דגים. בחורף, כשהטמפרטורות צנחו, הבינו השניים שלא יוכלו ללון בטבע, הם חברו למקומיים ולנו בביתם. כשהתחמם מזג האוויר מעט, חזר אבידע לדוג ודנה חזרה לצלם נופים וטבע. משם המשיכו לארצות הברית, לניו יורק, ודנה עבדה כמטפלת בילדים במשך שנה וחצי.

עם שובם לארץ השתקעו בקיבוץ בארי, וכמו בכל מקום שהגיעה אליו, השתלבה דנה במהירות, יצרה קשר חם עם השכנים ועם משפחתו המורחבת והגדולה של אבידע והחלה לעבוד כגננת.

בקיץ של שנת 2000 התחתנו בני הזוג באושר רב, במתחם הבריכה של הקיבוץ.

דנה אהבה את הנוף בקיבוץ, נקשרה לאנשים, ונהנתה מאוד מעבודתה. היא אהבה מאוד את הילדים והייתה לה סבלנות אינסופית אליהם. ההורים בקיבוץ העריכו והעריצו אותה והאימהות נתנו לה את הכינוי "הלוחשת לתינוקות" - "כי תמיד ידעו שדנה תיתן אוזן קשבת ותנסה לפתור כל בעיה", סיפר בעלה.

במרוצת השנים נולדו לה ולאבידע ארבעה ילדים. בתחילה נולדו הבנים - רותם, נופר וכרמל ולאחריהם נולדה בת הזקונים, הדר. דנה הייתה אימא אוהבת, מסורה ומגוננת, שידעה להתאים את עצמה לאופי של כל אחד מילדיה. "כרמל, למשל, דרש שהיא תנשק אותו רק פעמיים ביום", סיפרו בני המשפחה. לאחר שגם אחותה של דנה, עינת, הגיעה לקיבוץ והקימה שם את ביתה, קראו להן כולם בחיבה "האחיות שלוסברג", צמד שתמיד הביע את דעתו כשחשב שדברים לא מתנהלים כמו שצריך.

ב-2022 נפטר אביה האהוב, יהונתן. בעזרת משפחתה הצליחה לעבור את התקופה הקשה.

חבריה מהקיבוץ סיפרו שהיה לה קצב משלה. "היא התנהלה לאט, באיזי, אבל מעולם לא איחרה. היא אהבה אוכל טוב, בילוי במסעדות, מסעות סקי משפחתיים וטיולים, ושירי ארץ ישראל." כמו כן המשיכה בתחביבה מגיל צעיר, לרקוד ריקודי עם.

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בבית שהו באותו יום אבידע, דנה, כרמל והדר. כשהחלו האזעקות נכנסו ארבעתם לממ"ד. בקבוצות הוואטסאפ של הקיבוץ הועברה ההודעה שיש חדירת מחבלים, וכרמל בן ה-15 הצטייד בסכיני מטבח. כעבור זמן קצר מחבלים פוצצו את דלת הבית והגיעו לממ"ד. הם צעקו לבני המשפחה לפתוח את הדלת, אך אבידע החזיק את הידית וענה להם בערבית שילכו. המחבלים ירו בדלת. בצרור הראשון שנורה, נפצע כרמל קשה מאוד ואיבד דם. בצרור השני שנורה נפצע גם אביעד באורח קשה. המחבלים ניסו להצית את הממ"ד, העשן נכנס פנימה ובני המשפחה החלו להיחנק. לאחר מספר דקות גם חלון הממ"ד פוצץ ונוצר בו חור. דרך החור הושלכו אליהם שלושה רימונים שלמרבה המזל לא פגעו בהם בצורה משמעותית. המחבלים המשיכו וירו אל תוך הממ"ד ודנה נפגעה. בכוחותיה האחרונים אמרה: "אני אוהבת את כולם, אין לי שום דבר נגד אף אחד."

כל העת הדר בת ה-13 שנפצעה קל, הסתתרה בתוך מזוודת טרולי וניהלה לבדה חמ"ל קטן, שלחה הודעות ודיווחים למשפחה, לצבא, לשייטת ולשב"כ, כולם אמרו לה שאי אפשר להגיע אליהם כרגע. הדר המשיכה לתפקד בקור רוח ובאומץ עד לשעה 20:00, שאז הגיעו לחלץ אותם. דנה וכרמל נפטרו מפצעיהם. אבידע והדר נפצעו אך שרדו.

מעל ל-90 חברי הקיבוץ נרצחו באותו היום.

דנה בכר נרצחה על ידי מחבלים בביתה שבקיבוץ בארי, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת ארבעים ושמונה בהירצחה. היא נקברה בבית העלמין בקבוצת שילר, לצד בנה כרמל. בספטמבר 2024 הועברו האם ובנה למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ בארי. דנה הותירה אחריה בעל, שני בנים ובת, אם, שתי אחיות ואח.

על מצבתה כתבו אוהביה שתי מילים שאפיינו אותה יותר מכול: "הלוחשת לתינוקות".

אבידע ספד לאשתו ולבנו: "אני עומד כאן היום, בלוויה שנייה, בלב קרוע, ובתחושת החמצה על חיים שהיו ולא יחזרו עוד. טוש (דנה) ומלי (כרמל), אתם חוזרים הביתה לאדמת בארי. טוש, היית המרכז של המשפחה, פיקחית בצורה מעוררת השראה, עם גישה מכילה לכולם. היית גננת אהובה, המחנכת והמלאך השומר של ילדי בארי. אין תינוק בקיבוץ שלא הכיר אותך וחיפש את תשומת ליבך בחדר האכילה או סתם על המדרכה... עשרה מהילדים שטיפלת בהם, שהיו חלק מהחיים שלך, נרצחו באותה שבת יחד איתך ועם מלי. אני מדמיין אותך ממשיכה את התפקיד שלך גם למעלה, ומטפלת בילדים שכל כך אהבת."

בנה, רותם ספד: "אימא, איך מתחילים לכתוב עלייך?... אני אתחיל ואספר קצת על מי את ואיך זה להיות הבן שלך. להיות הבן של דנה בכר זה ללכת בקיבוץ ולראות את עשרות הילדים שעברו תחת ידייך וגדלו להיות ילדים מדהימים. להיות הבן שלך זה לדעת שלא משנה איפה את או עם מי אני הולך, כל פעם שניפגש ברחבי הקיבוץ תמיד תהיה נשיקה וחיבוק גם אם זה לרגע, פשוט כי אין בושה. אימא, אפשר לספר עליך עוד כל כך הרבה, אבל אני לא רוצה לסכם, זה לא הזמן, היית כל כך צעירה. עוד לא הספקת לראות את הילדים של נופר, של הדר ושלי. לכל מקום שהגעת הפצת רק אור וטוב אינסופי. בזמן שהייתם בממ"ד עוד הספקנו לדבר, אמרת לי לשמור על עצמי ושאת אוהבת אותנו, מי ידע שאלו המילים האחרונות שתגידי לי. אני מבטיח לך שאני אשמור על אבא, נופר והדר, ואת תבטיחי שתשמרי לנו על כרמל שם למעלה."