טל בירה ז''ל

קורות חיים

טל, בנם של רבקה ואביגדור בירה, נולד בכ' בטבת תשכ"ב (27.12.1961) במושב אביגדור סמוך לקריית מלאכי. ילד שני במשפחה. אח לבתיה, עמית ואורון.

בשנת 1966, כשהיה בן חמש, עבר עם משפחתו לקיבוץ בארי, שם גדל והתחנך. נער סקרן וברוך כישרונות, בעל ידי זהב שידע לתקן ולהפעיל כל מכשיר. בהצגות בית הספר כיכב כשחקן.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך שטיפח קשר קרוב עם אחיו ואחותו. "הלב החם של המשפחה", כדברי אהוביו. כילד אהב לצאת בשבתות עם משפחתו לטיולים בחיק הטבע, וכמבוגר בילה עם אחייניו שהיו מקור גאוותו. סיפרה קרן אחייניתו: "טל היה דוד מקסים עם לב רחב".

בסיום לימודיו התגייס לצבא ושירת בחיל התותחנים.

כשהשתחרר, עבד במשך שנה בקיבוץ רתמים שבנגב, שם התקבל בזרועות פתוחות. הייתה זו תקופה מאושרת ומלאת משמעות בחייו, אך בסופה חזר לבארי.

טל היה קיבוצניק בכל רמ"ח איבריו. הוא אהב את הקיבוץ שבו גדל וראה בעבודתו שליחות. במשך השנים עבד בענף הנוי, ברכב ובענפי משק נוספים. סיפר יורם: "כקיבוצניק מבארי לא עניין אותך כסף, בטח לא נדל"ן, כי מבחינתך היית במקום הכי יפה בעולם, שקט, פסטורלי עם מדי פעם קצת פיצוצים אבל זה משהו שבשגרה".

תחביבים מילאו חלק מרכזי בחייו. טל היה אוטודידקט ששכלל כל תחביב לדרגת מקצועיות. הוא למד קולנוע והפך לצלם של המשפחה ושל הקיבוץ, תיעד שמחות, מפגשים משפחתיים ואירועי תרבות, ואת כולם איגד לאוסף שעליו שמר בקנאות.

היה לו אוסף מרשים של שעונים עתיקים ונדירים שקנה בארץ ובחו"ל. הוא חקר את המכניקה של כל שעון, למד את ההיסטוריה שלו וידע היכן למצוא את החלקים הנדרשים לתיקונו. הוא השתתף בכנסים שעסקו בתחום, ואף היה אורח כבוד במפעלי שעונים בשווייץ.

בישול ואפייה היו אהבה נוספת שלו. בכל מפגש משפחתי הפתיע בתבשיל או במאפה חדש ונהנה להכין ארוחות בוקר מיוחדות לאחייניו. סיפרה ענבל קרובת משפחתו: "טל היה הרפתקן מטבח שאהב לנסות בכל פעם מתכונים חדשים ושילובים שהמציא. הוא נהנה מתהליכים מורכבים - גידל בחצר הצנועה שבביתו בקיבוץ עצי פרי אותם קטף והפך למיצים ולריבות, גידל מחמצת ואפה ממנה לחמים ושלל מאפים מופלאים, הכין פסטה ביתית, חמוצים וכבושים מכל הסוגים ופיתח אהבה עצומה לאוכל הפרסי".

המטבח הפרסי פתח בפניו צוהר לתרבות הפרסית, והוא נשבה בקסמה. הוא חקר את מקורותיה ואת מנהגיה, קרא ספרים שנכתבו בידי סופרים איראנים וצפה בסרטים של במאים איראנים. הוא הצטרף לקהילות של יוצאי איראן בפייסבוק ואף החל ללמוד פרסית. סיפרה מיקי, ממנהלות הקבוצה: "טל, בחור ישראלי ללא רקע איראני, חבר קיבוץ בארי, התפרץ בסערה גדולה לקבוצה ועם הזמן הפך לאחד מהמנהלים שלה. טל, אוטודידקט, התאהב בעם האיראני... במורשת העשירה, בתרבות המפוארת, בשיריה, בתבליניה ובמטעמיה. קראנו לו 'שאבנאם', משמעות המילה טל בפרסית, הוא קרא לנו 'דאדאש' (אח) ו'עזיזאם' (יקר שלי) ופיזר את אהבתו מתוך הלב הטוב והטהור שלו... הוא היה מאוהב. מאוהב באיראן".

אדם רחב לב ורגיש לזולת, איש של אהבה ושלום. בפוסט שהעלה בערב יום הכיפורים כתב: "שנדע לפגוע פחות לאורך השנה, להיות יותר רגישים ויותר קשובים ומכבדים את הזולת. גם אם זה לא תמיד תואם את הדרך שלנו".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום חדרו לקיבוץ בארי יותר ממאה מחבלים, רצחו למעלה מתשעים מחברי קיבוץ, וחטפו אחרים לעזה.

טל שהה באותו בוקר בביתו בקיבוץ בארי. עם הישמע האזעקות נכנס לממ"ד. בשעה 8:30 עוד הספיק לערוך שיחת וידאו עם חבר, ומאז נותק עימו הקשר. מחבלים שנכנסו לביתו ירו בו למוות. גם אחיו אורון, רעייתו יסמין ושתי בנותיהם תאיר ותהל נרצחו בקיבוץ באותו יום.

טל בירה נרצח על ידי מחבלים בביתו בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 61. הוא הובא לקבורה זמנית בכפר חוגלה, וביולי 2024 נטמן בבית העלמין של קיבוץ בארי לצד אחיו אורון ובני משפחתו. הותיר אחריו אם, אחות ואח.

בתיה אחותו ספדה לבני המשפחה: "עד סוף ימינו נלמד לחיות עם שברון הלב, עם החוסר, האובדן הנורא, עם הידיעה עד כמה גבוה ורחוק יכולתם עוד להמריא. אני מבטיחה שנמצא את הדרך לחיים משמעותיים וטובים בתוך הכאב הבלתי ניתן לריפוי, כשזיכרון אהבת החיים שלכם והפקת המירב מהם יובילו אותנו ויעמדו מול עינינו".

כתבה מיקי: "טל בירה היה לי חבר כאח. אתה חסר כל כך, טל, לעולם לא נשכח את מי שאתה ומה שהיית עבורנו".