ירמיהו (ירמי) שפיר ז''ל

קורות חיים

ירמיהו (ירמי), בנם של יהודית ונחמיה (הנק) שפיר, נולד בקיבוץ עין המפרץ ביום י"ט בכסלו תש"ח (02.12.1947). אחיהם הצעיר של עוזי ואיטה.

כשהיה בן ארבע עזבה משפחתו של ירמי לרמת גן, ולמרות המעבר לעיר, הוריו המשיכו להיות קיבוצניקים בנפשם ואנשי מפ"ם מסורים. בהגיעו לכיתה ד' בבית הספר היסודי "תל גנים" הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". המשיך להיות פעיל תנועה עד סיום לימודיו התיכוניים.

יחד עם חבריו לגרעין התגייס לנח"ל, ואיתם הגיע לאחר השחרור לקיבוץ ניר עוז שבו קבע את מקום מושבו. בקיבוץ שימש במשך כחמישים שנים כמזכיר טכני, וכאיש הדואר, ואף דאג להוצאתו לאור של העיתון הקיבוצי ולחלוקתו. אורה סיפרה: "לכל איש יש שם, וירמי בטח היה מוסיף 'כתובת'. כל מי שאי פעם התגורר בקיבוץ ניר עוז ונאלץ לשלוח מכתב, ודאי זוכר את כלל הברזל, שאין לציין על מעטפה גם את תיבת הדואר וגם כתובת פיזית. כזה היה ירמי – איש של דיוק ופרטים קטנים". בקיבוץ נהגו לכנות את איש הדואר המסור והמקצועי "ירמי אקספרס" ואף הזמינו עבורו כובע מצחייה אדום עליו נרקם כינויו זה. ירמי נהג לחבוש את הכובע בגאווה רבה.

חבריו כינו אותו "הדוור הנצחי והמיתולוגי" ו"המודיעין המקומי" ותיארו כיצד נהג למלא מדי יום את תיבות הדואר עם "מלא לב", וידע בדיוק היכן בעולם כולם נמצאים, ובאיזה נושאים בירוקרטים עליהם לטפל. סיפרו שהיה חרוץ, וכשהרשה לעצמו לקחת חופש, שלושה אנשים נאלצו להחליף אותו במשימות.

אהבתו הגדולה הייתה נתונה למוזיקה, ובדירתו ריכז אוסף ענק של תקליטים, קלטות ודיסקים, ובהם הקלטות נדירות. אברהם, בן משפחתו, סיפר שירמי נהג לפתור חידונים במצעדי הפזמונים, ושהיה בקשר עם שדרים ומגישי תוכניות רדיו. תקופה מסוימת אף ישב בספינת השלום של אייבי נתן ושידר מאולפן "קול השלום" שירים ומוזיקה שחיברו את אהבתו למוזיקה עם אמונתו המוחלטת בשלום בין העמים.

ירמי מעולם לא התחתן, וחי כל השנים לבדו, אך היה מסור לאחותו ולאחיו ולדורות החדשים שגדלו במשפחתו המורחבת. אחותו איטה סיפרה כיצד ידע תמיד להתקשר ולהתעניין, לדווח על מה שקורה, ולצחוק מכל מיני שטויות. עוד הוסיפה שתמיד היה מוכן לתת ולעזור, ללא חשבון וללא רצון לתמורה - תכונה שרכש מהוריו יהודית והנק. בן משפחתו הגדיר זאת כ"תמיד האחר לפני האני".

סיפר אברהם, גיסו: "ירמי הצטיין בזיכרון יוצא מן הכלל. זכר את כל הקרובים ואת כל האנשים שפגש לאורך חייו והיה מקור מהימן לשאלות של בני משפחה וחברים שביקשו מידע על אנשים שכבר אף אחד לא הכיר ולא זכר. הוא היה אנציקלופדיה חיה ומהלכת של קרובי משפחה ושל ההיסטוריה המשפחתית".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המתקפה, ירמי היה בביתו, ובשיחת טלפון שקיים עם גיסו אברהם בשעה 7:30 בבוקר, סיפר שהוא שומע את היריות בקיבוץ, והבטיח להיכנס לממ"ד. מאוחר יותר כבר לא ענה, ולפי כל הסימנים, נרצח בשעות הראשונות בידי מחבלים שחדרו לביתו. יש שאומרים שזוהה תודות לכובע המצחייה האדום שהיה מונח חבוט ומפויח, אך שלם, ליד גופתו.

ירמיהו (ירמי) שפיר נרצח בביתו בניר עוז בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 75. הובא למנוחות בקיבוץ כפר מסריק, לצד הוריו. הותיר אח ואחות.

ספדה אחותו איטה: "היית אח טוב אפילו שרחוק היית. תמיד ידעת להתקשר להתעניין ולדווח על מה שקורה, לצחוק מכל מיני שטויות. ואנחנו, כל 'צבע אדום' כל התראה מיד מתקשרים אליך כדי לברר מה נשמע.

מה אגיד לך ירמי – עצוב, נורא עצוב, וכשייגמר הכול אינשאללה, נמצא דרכים טובות להנציח אותך ולזכור. אני מקווה גם שהשירים שבחרנו עבורך, המומחה בשירים, ימצאו חן בעיניך.

נוח בשלום באדמת כפר מסריק - ליד קברי ההורים שלנו שהיית כל כך מסור להם".

ספד שולי, חבר: "יום אחד, כשיגיע יומי, אביא לך אותו (את הכובע), תסתובב איתו בין מלאכים ואנשים טובים, וכולם יידעו שדוור אתה... נוח על משכבך בשלום. אינני יודע מה המיקוד שם אצלכם. פעם אדע".