אברהם (רמי) קציר ז''ל

קורות חיים

אברהם (רמי) קציר נולד בחדרה להוריו הנקה וקלמן קצנלנבוגן ביום ט"ז בחשוון תש"ה (02.11.1944), אח צעיר ליגאל.

רמי גדל בחדרה והצטרף לתנועת השומר הצעיר כנער. בהמשך התגייס עם גרעין 'צבר' לנח"ל והיה ממקימי קיבוץ ניר עוז שבנגב המערבי.

רמי היה מכונאי של כלים חקלאיים עם ידע אדיר על כל סוג של טרקטור או מכונה אחרת. בפינת המוסך הגדול של הקיבוץ, בשלווה, תמיד לצלילי מוזיקה קלאסית, הוא תיקן כל דבר שניתן לו - משעון יד ועד קומביין תפוחי אדמה.

ברבות הימים פגש רמי את חנה סלע בת קיבוץ עין כרמל ויחד הם הקימו בניר עוז את ביתם ואת משפחתם. שלושת ילדיהם - אביטל, אלעד וכרמית נולדו, התחנכו וגדלו בקיבוץ.

בימי הלינה המשותפת, השעות בבית ההורים היו מוגבלות, אבל היה לרמי מאוד חשוב "להדביק" את הילדים באהבה למוזיקה בכלל, ולמוזיקה קלאסית בפרט. "בכל פעם שהיינו מגיעים לבית ההורים הוא היה עורך לנו חידון מוזיקלי - היה משמיע יצירה ואנחנו היינו צריכים לזהות מה שמה ומי הלחין אותה" מספרות בנותיו.

רמי היה אוטודידקט. אחיו יגאל קצנלנבוגן סיפר תמיד שרמי היה ילד שובב, שפחות התעניין בלימודים, אך הוסיף כי "אין זה מוכיח דבר, שכן היום הוא פרופסור - מומחה למכונות חקלאיות". בגיל מבוגר רמי לימד את עצמו לתפעל מחשבים ולסרוק מסמכים. הוא מונה לאחראי על הדיגיטציה של ארכיון הקיבוץ, והפרויקט האחרון שלו היה סריקת מחברות השמירה מבתי הילדים של הקיבוץ בהן תועדו קורותיהם של כל הילדים - מי בכה ומי ישן לילה שלם. "בכל פעם שביקרתי", כותבת כרמית, "אהבתי לעלעל בהן. שנינו סנטימנטליים ואוהבים תיעוד, הבנו תמיד את המשמעות העמוקה של זיכרונות".

רמי הקפיד לשמור את הראש שלו בכושר: משחקי חשיבה, דמקה, שחמט, תשבצי היגיון. הרוח הספורטיבית המשיכה עם הנכדים, ובמקום חידון מוזיקלי נערך טורניר משפחתי בין כל הנכדים - מי מצליח לנצח את סבא. בתקופות בהן לא היה רמי בקו הבריאות, הנכדים הופתעו שהצליחו לנצח אותו, וכששב לנצח את כולם, ידעו שמצבו משתפר.

המשפחה והקהילה היו תמיד בראש מעייניו. הוא התמיד לברך ראשון בימי הולדת את כל משפחתו המורחבת, הקפיד לעשות הליכות גם כשלא היה בקו הבריאות כדי לפגוש אנשים בשבילי הקיבוץ ולשאול לשלומם ולשלום משפחתם. רמי היה אבא וסבא אוהב וחם. לא איש של מילים רבות אלא איש של דאגה שקטה, עקבית ועוטפת. הוא היה ידוע בהענקת מתנות יום הולדת מופרזות, של סכומי כסף גדולים לכולנו, כולל לנכדו הקטן ביותר, אדם בן הארבע.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלי נוח'בה ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים, רצחו, חטפו, בזזו וגרמו להרס ולחורבן. מעל ל-40 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו היום ויותר מ-70 נחטפו לעזה. בסך הכול 117 מתושבי ניר עוז – למעלה מרבע מאוכלוסיית הקיבוץ, ילדות וילדים, קשישות וקשישים, נשים וגברים - נרצחו או נחטפו.

באותו בוקר חנה ורמי התעוררו בביתם בקיבוץ ניר עוז מרעש אזעקות וירי טילים מסיבי. הם נשארו בממ"ד והקפידו להישאר מעודכנים דרך שיחות עם ילדיהם וקריאת ההנחיות שפורסמו בקיבוץ, נעלו את הבית וסגרו את חלונות הבית והממ"ד. סביב השעה 9:00 אבד הקשר עמם. ככל הנראה, סביב השעה הזו חנה נחטפה באלימות לרצועת עזה ורמי נרצח בביתו. בן 78 היה במותו.

רמי קציר הובא למנוחות בניר עוז. הותיר אישה, בן ושתי בנות, נכדים ואח.

על מצבתו נכתב: "בעל, אבא וסבא אוהב ואהוב, דרכיו דרכי נועם, צנוע ושוחר שלום. היית לנו עולם ומלואו, תישאר בליבנו לעד".

אשתו חנה הושבה לארץ במצב גופני ונפשי ירוד לאחר 49 ימים בשבי חמאס. לאחר כשנה, נפטרה מנזקי השבי. בת 78 הייתה במותה. בנו אלעד נחטף והוחזק חי בשבי חמאס כשלושה חודשים. הוא נרצח בינואר 2024 וגופתו הושבה לקבורה באפריל 2024. בן 47 היה במותו. שניהם נקברו בסמוך לו.

כרמית פלטי קציר, בתו של רמי, ספדה לו: "היית סבא רך ונהדר שאוהב את נכדיו אהבת נפש. אהבת טיולים בקיבוץ, ושמחת עליהם. לשבת לנוח על ספסל, לצחוק עם אימא, עם אלעד, עם חבר שעצר רגע לנוח לצדך. ליבך היה נשבר, אבא. לפחות עכשיו לא נשבר לך הלב. תמיד פחדתי שתמות מיתר לחץ דם, מעודף גלידות שכל כך אהבת. הלוואי וזו הייתה סיבת המוות… כולם מתקנים אותי, אולי אפילו קצת כועסים. אומרים לי 'אל תגידי נהרג, תגידי נרצח. אומרים השם יקום דמו'. אבל זו לא דרכי וזו לא דרכך. אנחנו מאמינים ברוח האדם, לא בנקמה ולא בדם. היה לנו מספיק מזה. אנחנו מאמינים שיצר החיים גובר על יצר המוות, ברצון של כל בני האדם לחיות חיים טובים, שעוד יש למקום הזה תקווה".

אורן שי, נכדו של רמי, כתב: "סבא, סבא שלי. אני אוהב אותך, אני לא רוצה לדבר על כמה אני כועס, חסר אונים ופשוט לא רוצה להאמין שזה אמיתי. אני רוצה לדבר על הבן אדם שהיית. רמי קציר (רמצ׳וק) היה מחברי קיבוץ ניר עוז, חלוץ בתחום המכונאות והכיר באופן אישי כל טרקטור בשדה וכל חבר קיבוץ, פטריוט אמיתי ואיש של שלום, בן אדם מעורר השראה. גיבור ישראל. הייתי מוותר על כל התארים האלה בשביל לדבר איתך שוב. ללחוץ לך את היד שתמחץ לי אותה. להפסיד לך בשחמט. אני לא מאמין בגן עדן ובעולם הבא אבל אני מאמין שהיו לך חיים שלמים ומלאי משמעות, שהקמת משפחה חזקה. תודה על מה שהיית עבורי ועבור כל כך הרבה ובשבילי אתה תמיד חי ומלווה אותי. אולי עכשיו אתה תשמע אותי ולא תצטרך להגביר את מכשירי השמיעה ולהגיד לי 'אורן, לאט'. יהי זכרך ברוך".

בני משפחתו של אחיו יגאל ספדו לו בטקס האשכבה שנערך בקיבוץ להב: "בשבילנו היית 'דוד רמי', שזוכר לברך בכל יום הולדת, שמתקשר מדי שישי ושבת לאחיו הגדול, דוד ששומר בעקשנות ראויה לכל שבח על הקשר המשפחתי. התעניינת בכל אחד ואחת מאתנו וליווית את התבגרותנו. רמי יקר, לו יכולת לראות את התנהלותן של בנותיך אביטל וכרמית בשלושת השבועות האחרונים, לבך היה עולה על גדותיו מגאווה. נלווה אותך אל אדמת ניר עוז, הבית שכל כך אהבת. אוהבים ומתגעגעים: יגאל, דלית, יאיר וענת קצנלנבוגן וכל בני משפחותיהם".