קורות חיים
רועי, בנם של רות ואברהם, נולד ביום י"ח באייר תשל"ג (20.05.1973) בקיבוץ ניר עוז שבנגב המערבי, סמוך לחלקה הדרומי של גדר הגבול עם רצועת עזה. ילד שני במשפחה, אח לקרן.
רועי גדל והתחנך בניר עוז, למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון האזורי.
ילד מלא חום ואהבה, היפר אקטיבי, בעל סקרנות אינסופית וזיכרון יוצא דופן. מגיל צעיר התעניין במגוון נושאים, הרחיב באופן תמידי את תחומי העניין שלו והעמיק בכל אחד מהם.
אהבתו לספורט הפכה למקור ממנו שאב מידע על גאוגרפיה, על היסטוריה של קבוצות ועל אירועים היסטוריים שהשפיעו על מדינות וחברות. הוא התעמק בכל סוגי הספורט, אהד מילדותו את "מכבי נתניה" בכדורגל, ובאופן אדוק ופעיל אהד את קבוצת הכדורסל "מכבי תל אביב" – במשך שנים נסע מדי יום חמישי למשחק ביד אליהו ואף ליווה אותם בחו"ל. מעל לכול אהד את קבוצת הכדורגל האנגלית "ליברפול". ככל שהתבגר, הפך לאחד האוהדים הבולטים והאהובים בחוג אוהדי "ליברפול" בישראל, טס למשחקים בחו"ל והשתתף במפגשי צפייה של אוהדים בארץ.
חבריו בחוג האוהדים של ליברפול סיפרו: "הוא נגע בכל אחד מאיתנו בדרך כזו או אחרת. החברות של רועי הייתה משהו שאנחנו לא רואים היום בעולם, הייתה לו אהבה לכל אחד". הם אף המציאו על שמו פועל - "למנדר", להפוך כל אירוע ולו הקטן ביותר למשמעותי והגדול ביותר, כי כך חי, לקח בשתי ידיים כל הזדמנות להכיר, ללמוד וליהנות.
רועי, שכונה על ידי משפחתו רויו, היה חכם ושנון, פתוח להכיר אנשים חדשים, נטול מסכות והצגות. היה דעתן, נהנה להתדיין ואף להתווכח עם אנשים בעלי דעות שונות, כשהשיחות שימשו גשר לחיבור.
כשאהב משהו, התמסר אליו בכל ליבו והשקיע בו רבות – ספורט, קולנוע ואומנות, האזנה למוזיקה, צפייה בהופעות חיות, רכיבה על אופניים וגינון. תחביב משמעותי נוסף היה הצילום, השקיע בציוד וכך עם מצלמה ביד, בגדים צבעונים וכובעים מיוחדים היה מגיע לכל מקום, נהנה לשתות כוס של ויסקי, לאכול בשר, להתערבב בין האנשים ולתעד כל מפגש, אירוע וחוויה.
רועי התמודד לאורך חייו עם תסמונת גנטית (NF) שדרשה מעקב וטיפולים. בנחישות, בהתמדה ובעקשנות האופיינית לו גם העמיק ולמד על התסמונת מרופאים, מחומר כתוב ומאנשים אחרים שסבלו ממנה, למד לחיות איתה, להתגבר על האתגרים הבריאותיים שהציבה בפניו ועל השלכותיה לתחומי חיים אחרים.
אחותו היחידה, קרן, סיפרה שרויו תמיד שמר על קשר חם, עמוק ואוהב. אח שהקפיד להגיע לביקורים תכופים, הצטרף לשגרת החיים של המשפחה ונתן יד במה שאהב והיה חזק בו, נתן מענה עם המחשבים בתיקוני חשמל. דאג לצבור חוויות משותפות גם עם אחיינו אוהד. הוא שמר על קשר קבוע עם אבא ואימא, ודאג להם כשהיו צריכים אותו לעזרה. כשאביו הפסיק לנהוג, הוא היה הנהג שלהם בכל נסיעה.
לאחר הצבא והטיול הגדול לארצות הברית, רועי למד ב"מכללת ספיר" חשמל ועבד שנים רבות כחשמלאי במפעל "ניר לט" ובקיבוצו. בראייתו המקצועית תמיד חשב על טובת הכלל תוך שמירה על בטיחות. רועי היה זמין גם מעבר לשעות העבודה לכל קריאה במפעל או לתקלה בבתי חברים - נתן שירות מכל הלב. בזמן שעבד בחשמל בקיבוץ נלחם לקדם ולהחליף את תאורת החצר כך שכל שביל יהיה מואר וחברים יתהלכו בביטחון בשבילי ניר עוז גם בלילות, והיה גאה בחלקו עם השלמתו של הפרויקט.
בשנים האחרונות ביקש לעשות שינוי בחייו, למד קורס מקיף בניהול תשתיות תקשורת וענן בתל אביב ובמקביל ללימודים עבד כנהג בית. ב-2023 סיים, חיפש עבודה בתחום וציפה להמשיך להתפתח ולממש את יכולותיו.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
רועי היה בביתו שבקיבוץ ניר עוז כשהחלה המתקפה. גם ברגעי האימה היה מחובר לאינטרנט ושלח הודעות בקבוצות ווטסאפ של חברים ובפייסבוק. מוקדם בבוקר קרן אחותו דיברה איתו בנייד לשיחה קצרה ועניינית לוודא שכולם בממ"ד, קרן שיתפה שהוא נשמע מתוח אך שניהם טרם הבינו את גודל הזוועה שתתרחש בהמשך.
בשעה 7:21 נראה שכבר הבין שמדובר באירוע אחר וניסה לתאר את המצב בשנינות וחריפות, נאמן לדרכו, כתב פוסט מודגש עם רקע אדום בפייסבוק "זה בזיון סוכות שלנו, רחמים לא ידע". ב-7:58 התקבלה ממנו הודעה בקבוצת חברים: "מתחבא בממ"ד".
זמן מה אחר כך רועי נרצח, הוא נמצא על הדשא שלפני ביתו כאשר הבית עולה בלהבות.
במרחק כמה עשרות מטרים משם, פרצו המחבלים אל בית הוריו של רועי, אברהם ורותי, בו התארחו בסוף השבוע אחותו קרן ובנה, אוהד. הארבעה נחטפו לרצועת עזה.
בניר עוז נרצחו באותו היום 47 מתושבי הקיבוץ, ו-76 נחטפו.
רועי מונדר נרצח על ידי מחבלי החמאס מול ביתו בקיבוץ ניר עוז, ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 50 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ מצר, ללא נוכחות משפחתו שהייתה בשבי. הותיר אחריו הורים, אחות ואחיין.
רותי, קרן ואוהד שוחררו מהשבי בסוף נובמבר 2023, במסגרת עסקת החטופים בין ישראל לחמאס. אבי המשפחה, אברהם מונדר, שרד בשבי חודשים ארוכים עד שנרצח על ידי שוביו, ככל הנראה בעקבות הפגזה של מטוסי חיל האוויר בתת-קרקע בקרבת מנהרה בה הוחזק. בסוף אוגוסט 2024 הוא חולץ מהמנהרה כחלל והובא ארצה במבצע משולב של כוחות הביטחון.
ביום י"ז באב תשפ"ד (21.08.2024), עם הבאת אביו למנוחות, נטמן רועי לצידו בבית העלמין בניר עוז.
על מצבתו של רועי חקקו אוהביו את המילים: "בן מסור לרותי ואברהם, אח, דוד ובן משפחה אהוב. רויו שלנו, אוהב אדם וחבר אמת, קיבוצניק שנפשו נדדה אל מעבר לאופק. סקרן, רב גוני וצבעוני, אוהד מושבע ודעתן".
קרן, אחותו, ספדה לו כשנטמן באדמת ניר עוז: "אתה כל כך חסר לי, אחי. תמונות איתך ושלך רצות במוחי, תמונות שצילמת, יפות להפליא... היית קשוב, תמיד נתת לי להרגיש כמה אתה אוהב ומעריך אותי. היינו גאים בזיכרון המעולה שלך לפרטים, לשמות, למקומות ותאריכים, נעזרנו בך בכל מיני תחומים, לא רק ההורים, גם אני. לכל תקלה במחשב שלי פינית זמן, התייחסת לזה כאל הזדמנות להיפגש. בדירה הישנה שלי בגבעתיים סידרת הארקה, שיהיה יותר בטיחותי...
"היית מחובר בווריד לאינטרנט, מביע דעותיך בשנינות ולפעמים אף בחריפות. את חבריך שאספת במהלך השנים עטפת עם הלב הגדול שלך בזמנים שמחים ובזמנים קשים... היית רגיש ופתוח להכיר, נותן צ'אנס אמיתי לאנשים, בכל הגילים ובכל הדעות... נושאת אותך איתי לכל מקום".
חברו, טל סיוון, פנה בהספדו לאברהם, אביו של רועי שנקבר לצידו: "אני רוצה לספר לך על הגבר שנח פה לצידך, בנך. רציתי שתדע שרועי אמנם נגדע מחיינו כרווק, אבל הוא היה איש משפחה למופת, ולא של משפחה אחת. הוא היה אח וחבר לכל אדם בו נתקל, הוא היה הבן או האחיין הדואג לכל בני הגיל השלישי, הדוד של כל הילדים, רק היה שורק וכלבים מכל גזע ומין היו באים לחיקו... הוא היה הגדרה מילונית מהלכת לחברות, הסביר פנים לכל אדם באשר הוא". טל סיים ב- "תהיו מונדר – תו תקן לאיכות".
באתר עיתון "הארץ" התפרסם טור ושיר לזכר רועי, שנכתב על ידי גלעד מאירי, בן דודו מדרגה שנייה.
רועי מונצח באתר ההנצחה של המועצה האזורית אשכול, ובאתר האינטרנט של מכללת ספיר.