יוסף יוסי והב ז''ל

קורות חיים

יוסף (יוסי), בן יהודית ושלמה, נולד בחולון ביום כ"ו בטבת תשי"ח (18.01.1958). אח בכור לדני, עמנואל, מלכה ורוני.

הוא גדל בחולון ולמד בבתי הספר בעיר. כילד וכנער היה פעיל בתנועת הנוער "השומר הצעיר", בקבוצת "שחף" בקן חולון. חבריו לתנועה הכירו צעיר גבוה ותמיר, נוכח בכל פעולה, החוט המקשר בין כולם. הוא אהב לצלם, ובתור היחיד מהחבורה שהייתה לו מצלמה, נהג לתעד את ההווי שלהם.

לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ושירת במסגרת הנח"ל בקיבוץ בית ניר הסמוך לקריית גת. שם הוא פגש את אסטלה, שהגיעה לארץ מארגנטינה.

השניים התחתנו בשנת 1981 והתגוררו בחולון. יוסי עבד אז כנהג חבר ב"אגד", ועם נסיעותיו הרבות כנהג נולדה אהבתו לנופי הארץ ולמורשתה.

ב-1993 יוסי, אסטלה וילדיהם שחר ונטלי הגיעו לקיבוץ ניר עוז הגובל בדרום רצועת עזה, ועד מהרה השתלבו בקהילה. כעבור כשנתיים נולד הבן עומר. יוסי היה איש משפחה אהוב ואוהב, מסור לאשתו ולילדיו.

הוא היה אדם ערכי ומוסרי שפיו וליבו שווים, מנהיג טבעי וכריזמטי שתמיד אפשר לסמוך עליו, ובלט בכישרונותיו ובחריצותו בכל הענפים שבהם עבד בקיבוץ: תחילה בגד"ש (גידולי שדה) ובלול, ובהמשך שימש כרכז קהילה וכאקונום. בתפקידו האחרון, במשך שלוש-עשרה שנים, ניהל ביד רמה את מפעל המחצבות "מיקרוגיל".

אהבת האופנועים של יוסי השתלבה באופן מושלם עם אהבתו לארץ, עם מומחיותו בהיסטוריה שלה ועם כישרונו להלהיב את שומעיו בסיפוריה ולהנחיל להם את מורשתה. הוא היה חבר ומדריך טיולים ב"סוזוקי ויסטרום" – מועדון רכיבה על אופנועים, ובאמצעותו רבים זכו לטייל ברחבי הארץ בהובלתו המרתקת. הדריך בעיקר בנושא מלחמות ישראל בשילוב ביקורים באנדרטאות שהוקמו לציון קרבות ומלחמות.

סיפרו עליו ש"אהב את הבריאה, את הברואים ואת החיים". הוא איחד מחדש את חבריו לקבוצת "שחף" של השומר הצעיר וגם אותם הוביל בטיולים בלתי נשכחים. הם כינו אותו "אומן המילה הכתובה" וציפו למפגשים החווייתיים איתו. סיפרה אחת מהחבורה: "צילמת ותיעדת כמו שרק אתה יודע, מזכיר לנו נשכחות בהומור ובצחוק עם קומקום תה צמחים, עוגיות ומטעמי החברים. כל מפגש איתך ועם החברים הציף אותנו, איחד אותנו, ריגש אותנו. ואז.... חיכינו לסיכום הטיול שלך - הכתיבה שהיא חלק ממך ותמיד מרתקת. היית עמוד התווך שהולך לפני המחנה".

ילדיו של יוסי בגרו, והא זכה ליהנות משלושה נכדים – נגב, רותם ונוח.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - על הערים הסמוכות ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר יוסי שהה עם אשתו בביתם שבניר עוז וכשהחלה המתקפה הם נכנסו לממ"ד. המחבלים הגיעו אל ביתם ויוסי נלחם בהם ועשה כל שביכולתו כדי למנוע מהם מלהיכנס לממ"ד. במהלך קרב יריות הוא נרצח והציל את אשתו.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלים ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים וגרמו להרס ולחורבן. מעל ל-40 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו יום ויותר מ-70 נחטפו לעזה.

יוסף (יוסי) והב נרצח על ידי מחבלים בניר עוז בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן שישים וחמש בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ בית גוברין. הותיר אחריו אישה, שני בנים ובת, נכדים, שלושה אחים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו קטע מהשיר שאהב, "קום והתהלך בארץ" מאת יורם טהרלב: "קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל, וודאי תפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל. יחבקו אותה דרכיה של הארץ הטובה, היא תקרא אותך אליה כמו אל ערש אהבה".

ספדה לו בתו נטלי: "'אז מה, לאן נטייל השבת?', כל שישי היינו שואלים אותך. 'בטח לרמת הגולן או למדבר', היית עונה. 'איך יש לך כוח? תישאר בבית. נו, תעשה בייביסיטר לנכדים. תן לנו לנוח. אנחנו מתים מעייפות מהשבוע'. 'מה עייפים, יא זקנה', היית צוחק עליי. 'צאי לטייל. תחיי קצת'.

ואז היית פותח בתיאור דרמטי ומליצי על הטיול הכי מדהים שבדיוק היית בו, עם השקיעה הכי יפה, המעיין הכי מיוחד והחברים הכי מצחיקים... ככה נזכור אותך – צעיר, שמח, חזק. נזכור את הכישרון העצום שלך להתחבר לאנשים. כל מי שפגש אותך התמגנט והתמכר אליך. ידעת לספר את הסיפורים הכי מצחיקים... לגרום לכל אחד להרגיש מיוחד וחשוב. צחקנו שתמיד היית עונה לטלפון ב'וואלה, בדיוק חשבתי עליך', גם אם לא דיברתם עשרים שנה... תמיד מארגן, מסדר, מתקן. המשענת של כולנו. הטלפון הראשון כשדברים לא מסתדרים... תמיד רצת ממקום למקום. ניסית להספיק הכול. לדעת הכול. ליהנות מכל רגע ומכל פינה בארץ שאהבת. כי 'החיים קצרים', היית אומר. קצרים מדי, מסתבר".

ספדה לו אחותו מלכה: "יקירי, אהבת נפשי... ידעת תמיד למצוא את החיובי בכל אדם, בכל מצב... היית בן למופת. סעדת את הוריך במצב הכי קשה שלהם. בכל שלב בחיי היית עוגן ומשענת עבורי. פתרת כל בעיה. היית זמין בכל שעה. כל אלה הפכו אותך למנהיג חברתי ולאח בכור דואג, מגונן, אוהב, מגשר ומרגיע... אחי יקירי, אהבת נפשי, נוח על משכבך בשלום".

משפחתו וחבריו האופנוענים של יוסי מנציחים אותו באמצעות אירועים ומסעות שהם עורכים ברחבי הארץ.