אורלי פינקו שוורצמן ז''ל

קורות חיים

אורלי, בתם של יהודית-אינס וצבי-אנריקה פינקו, נולדה בקיבוץ עין השלושה שבמועצה האזורית אשכול בשנת תשט"ז (1956). אחות בכורה לנורית ואייל. דור ראשון לילידי הקיבוץ.

גדלה והתחנכה בקיבוץ. בגיל 16 נסעה עם משפחתה לשליחות בארגנטינה, אך בגלל געגועיה העזים לישראל, החליטה לחזור לבדה ארצה.

בגיל 18 התגייסה לצבא, שירתה כחוקרת תאונות דרכים במשטרה הצבאית.

באותה עת הכירה את דוד אלברטו שוורצמן, שעלה לישראל מפרגוואי והגיע לעבוד בקיבוצה. האהבה בין השניים פרחה, וכשהיו בני 19 נישאו, יחד עם זוג נוסף מהקיבוץ, בטקס שנוהל על ידי רב צבאי.

לימים הסתבר להם שאביה של אורלי, שהיה שליח מטעם ישראל לפרגוואי, היה זה שסייע לו ולתנועת הנוער שלו לעלות לארץ.

לאחר שחרורה מהצבא, למדה סיעוד בבית הספר לאחיות ב"מרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי" שבאשקלון, והחלה לעבוד כאחות בקיבוץ.

כשהייתה בת 21 נולד בנה הבכור יהונתן, אחריו נולדו לאורך השנים הבנים - רועי ועילי, והבת - דניאל.

בשנים בהן התרחבה המשפחה, החליטה לשנות כיוון תעסוקתי, ניהלה את חדר האוכל בקיבוץ, ומאוחר יותר עבדה כרכזת חברתית בבית ספר בעוטף עזה. כשהילדים גדלו בחרה לחזור ולעסוק בתחום הבריאות האהוב עליה.

בשנת 2002 החליטו אורלי ובעלה לעבור לגור בקיבוץ כפר עזה שבנגב הצפוני, מעט צפונה מעין השלושה. הם בנו את ביתם בשכונה קהילתית והוא הפך במהרה למוקד לעלייה לרגל. אורלי הייתה ידועה בבישולים הטעימים שהכינה, ביניהם מרקים, בשר ארגנטינאי, וקוסקוס.

סיפר רועי, בנם של הזוג: "יחד איתם הם הביאו את המסורות שהפכו את בית שוורצמן לבית מיוחד. הם אהבו לארח לארוחות חברים ובני משפחה, וחברים הזמינו את עצמם לבוא לאכול מהקוסקוס של אורלי. כולם יחד צפו בכל אירוע ספורט מעניין, כמובן באולימפיאדה, ובעוד אירועי ספורט, מכדורגל ועד להחלקה אמנותית...הבית היה פתוח לכל מי שרצה להגיע".

במהלך השנים נולדו לאורלי עשרה נכדים, ולא הייתה מאושרת ממנה. סיפרה דניאל, בתה: "אמא הייתה אור גדול, תמיד עזרה לכולם, חיבקה את כולם. אף פעם לא אמרה 'לא' כשמישהו היה צריך עזרה...היא הייתה אמא וסבתא פנומנלית, מיליון אחוז על הילדים ועל הנכדים שלה. שום דבר בעולם הזה לא גרם לה להתגאות בו יותר מאשר בנו. אנשים אמרו שהיא נראית קשוחה, אבל היא לא הייתה קשוחה אלא חזקה. ידעה מי היא ומה היא...אנחנו משפחה דבק. משפחה מאוד מחוברת, מדברים כל הזמן, כל שבת יחד, כל אירוע יחד, כל הזמן יחד".

אורלי, רבת הפעלים, עשתה חיל בעבודתה, ובמהלך הקריירה המקצועית שלה שימשה כעוזרת למנהלת מינהלת נגב צפוני של "שירותי בריאות כללית", כמדריכת אחיות בתהליך הכשרתן לעבודה בקהילה, וכמלווה מקצועית של צוותי סיעוד במרפאות ההתיישבות של הקיבוצים והמושבים. בתפקידה האחרון הייתה מנהלת הסיעוד ב"מרפאת אסף הרופא (דרום) – אשקלון", וקידמה אותה להישגים מרשימים.

סיפרה ד"ר קוזמינסקי, עמיתה לעבודה: "ראיתי אדם שאפשר לצעוד אתו יד ביד. אישיות שאפשר ללמוד ממנה הרבה, החל מהיסודיות, המשימתיות ועד לירידה לפרטים הקטנים והחשובים... כבוד האדם היה ערך עליון עבורה. היה תענוג לראות איך היא מסתכלת למטופלים בגובה העיניים, כאילו היו משפחה שלה. ידעה למצוא פתרונות והסברים לכל שאלה והצליחה לבנות אמון בלתי נתפס עם כל המטופלים שלנו. תמיד הרשימה אותי בבניית תהליכים, הקשר שלה עם הרופאים היה ראוי להערצה. הצליחה לסחוף אחריה את הצוות ולהוביל שינויים שתרמו רבות למרפאה. הייתה לה יכולת להקשיב לרעיונות, ובאותו רגע להפוך אותם למציאות".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המתקפה, אורלי ובעלה היו בביתם, שוחחו והתכתבו עם ילדיהם ונשמעו רגועים, אלא שבהתכתבות האחרונה שקיימה אורלי עם בנה רועי, בשעה 07:30, עדכנה על מחבלים שנכנסו לבית והחלו להעלותו באש. המחבלים שרפו את חדר השינה ואת המבואה בסלון, וירו למוות באורלי ובבעלה דוד.

אורלי פינקו שוורצמן נרצחה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בביתה שבקיבוץ כפר עזה. הובאה למנוחת עולמים לצד בעלה בבית העלמין בשפיים, והיא בת 67. הותירה ארבעה ילדים, עשרה נכדים, אחות ואח.

על מצבתם של בני הזוג כתבו בני המשפחה: "אהבו את האדם, את השדה ואת החיים".

ספדה דניאל, בתה: "היא הייתה החברה הכי טובה שלי, הדבר הכי קרוב אליי. היינו מדברות כל יום, כל היום. סיפרתי לה הכול... חלקתי איתה את השגרה שלי, את כל החיים. האובדן שלה הזוי, לא נקלט, כאילו מישהו הוריד לי את היד... איבדתי שני הורים נוכחים, מעורבים שהיו אוויר לנשימה בשבילי. אי אפשר שלא להתפרק".

עמיתיה לעבודה ספדו: "אורלי הייתה האמא שלנו. החיוך שלה בבוקר לעולם לא יישכח, רוחב הלב, תמיד קשובה, נרתמת לכל משימה, ותמיד מכל הלב. הלב דואב שהיא איננה איתנו עוד".