גילה פלד ז''ל

קורות חיים

גילה, בתם הבכורה של אסתר ודזירי כהן, נולדה בי"ט בטבת תשכ"ד (04.01.1964) בישראל.

גדלה והתחנכה במושב תלמים הסמוך לשדרות. נערה יפת תואר, חייכנית, חרוצה ונעימת הליכות. בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת. "עמוד התווך של המשפחה", כדברי אחיותיה, שסיפרו כי ממנה קיבלו את העצות הטובות ביותר.

בסיום שירותה הצבאי למדה סיעוד בבית ספר לאחיות והפכה לאחות מוסמכת.

את דרכה המקצועית החלה כאחות בבית החולים "ברזילי" באשקלון ובלטה כאחות חרוצה, מלאת חמלה ומוערכת. כאשר עברה לגור בקיבוץ רוחמה, עבדה שם כאחות הקיבוץ.

גילה נישאה ליזהר פלד, שגדל במושב חלץ השכן למקום מגוריה. במהלך השנים נולדו לבני הזוג ארבעה ילדים, יהונתן, רעות, דניאל ורותם. אם שגידלה במסירות את ילדיה והרעיפה עליהם אהבה. המשפחה התגוררה בקיבוץ כפר עזה.

גילה ניהלה את מרפאת הקיבוץ במשך שנים רבות, תפקיד שאפשר לה להכיר את כל חברי הקהילה ולפתח איתם קשרים אישיים טובים. בעבודתה בקיבוץ כאחות הייתה זמינה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. היא טיפלה בכולם במסירות, תמיד ליטפה, תמכה וחיזקה את כל מי שנזקק לעזרה. הייתה דמות מוכרת ונערצת בקיבוץ, וכונתה על ידי מטופליה "המלאך".

בהמשך, הקימה וניהלה את שירות אשפוז היום ב"מרכז לרפואה יועצת" של קופת חולים "כללית" באשקלון. כאחות הקהילה של מחוז דרום שימשה דוגמה ומופת במסירותה ובמחויבותה למטופלים ולצוות העובד איתה וזכתה להערכה רבה ולאהבה יוצאת דופן מכל מטופליה. סיפר יוסף: "איזו אישה יקרה הייתה גילה. ממש דמות מלאך. טיפלה במטופלים עם חיוך, רוגע, הקשבה וחום אמיתי שקרן ממנה כלפי כולם".

משבגרו ילדיה ונישאו, זכתה ליהנות מנכדים, שהתגוררו גם הם בכפר עזה. סיפרה סופיה אחותה: "גילה הייתה אשת משפחה למופת, סבתא גאה, אוהבת ומפנקת לנכדיה ואמא מדהימה לארבעת ילדיה".

אישה חזקה, נמרצת ורבת פעלים, מלאת נתינה שאהבה את החיים, אהבה אנשים ואנשים אהבו אותה. סיפרה רעות בתה: "לאמא הייתה יכולת ריפוי אמיתית, מלאה באמפתיה ורגישות, היא הייתה אדם שמפזר אור לכל מקום. תמיד דואגת לכולם, מתאפיינת בנתינה אין סופית ללא תמורה וללא תנאים. מעולם לא שפטה אף אחד ולא הסתכסכה. היא הייתה אדם שכולו לב גדול ועשיית טוב".

בשעות הפנאי נהנתה לבשל. אהבתה למטבח התפתחה כאשר צומצמו הארוחות המוגשות בחדר האוכל של הקיבוץ עד לסגירתו המוחלטת. סיפרה רעות בתה: "לאמא היו ידי זהב. כשהיא נפתחה למטבח היא למדה לבשל מכל הסגנונות שיש, מתכוני מאמות ביתיים, אוכל מרוקאי, תוניסאי, כורדי, פרסי, תאילנדי, הודי – כל דבר. במגירת התבלינים שלה אפשר היה למצוא חוואיג' לצד כפיר ליים, סוכר קנים לצד למון גראס או לימון פרסי. היה לה הכול מהכול. היא תמיד חיפשה מתכונים נוספים ואתגרה את עצמה". המתכון האהוב ביותר על בני משפחתה היה מרק תימני.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום חדרו לקיבוץ כפר עזה עשרות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום עשרות חברים, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.

גילה ויזהר בעלה שהו באותו בוקר בביתם בכפר עזה יחד עם בנם דניאל, שהגיע אליהם לסוף שבוע. עם הישמע האזעקות נכנסו לממ"ד. בשעה 7:15 שלחה גילה הודעה לבני המשפחה המתגוררים בקיבוץ ובה כתבה "להיכנס לממ"ד ולסגור". רותם בנם שוחח בטלפון עם דניאל ששהה עם הוריו בממ"ד. במהלך השיחה דניאל צעק לפתע 'הם נכנסים', ואז הקשר עימם נותק. כעבור עשרה ימים קיבלה משפחתם את הבשורה הקשה על הירצחם.

גילה פלד נרצחה על ידי מחבלים בביתה בכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 59. הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גת. נטמנה לצד בנה דניאל ובעלה יזהר. הותירה אחריה שני בנים ובת, נכדים, אם, אחים ואחיות.

על מצבתה כתבו אוהביה: "אמא שלנו, אהובתנו, סבתא, רעיה, אחות, חברה, מלאך, גיבורה".

טלי חברתה כתבה: "גילה חברתי האהובה, אין יום שעובר מבלי לחשוב עלייך ולהזכיר את שמך גם לאלה שכלל לא הכירו אותך. מתגעגעת ומרגישה בחסרונך העצום".

כתב שי: "גילה יקרה ואהובה, תודה על עצם הזכות להכיר אותך ולהיות חלק מחייך המלאים והמיוחדים. נוחי על משכבך בשלום. השארת בעולם הזה שושלת מכובדת ומכבדת שמחקה אותך ואת יזהר באופן מושלם".

חברי המרפאה שבה עבדה נטעו עץ לזכרה.

בני משפחת פלד יזמו פרויקט הנצחה בשם "הגומי של דנדי". סיפר הבן יוני: "זוהי הדרך שבחרנו להנציח את דניאל, אבא ואמא ברוחו של דנדי שהיה מתוק, צבעוני, שמח ועשה טוב על הלב - ממש כמו סוכריות גומי. ככה נזכור אותם לנצח בליבנו". בעמוד האינסטגרם dandis_candies שפתחו, אנשים מכל רחבי הארץ משתפים תמונות של קערות סוכריות גומי צבעוניות המוצבות לצד תמונתם והקדשה לזכרם.

באנדרטה שהוקמה לזכר שלושת בני משפחת פלד שנרצחו נכתב על גילה: "שמש שזורחת ושולחת קרניים שמאירות ומחממות את הלב. חיוך ענק ונתינה אין סופית לכל אדם. האישה שמטופליה קראו לה מלאך ומי שהכיר אותה ידע שהיא כזאת".