דניאל פלד ז''ל

קורות חיים

דניאל (דנדי), בנם של גילה ויזהר פלד, נולד בכ"ז בניסן תשנ"ה (27.04.1995) בכפר עזה. ילד שלישי במשפחה, אח ליהונתן, רעות ורותם.

גדל והתחנך בכפר עזה. למד בתיכון "בית חינוך שער הנגב". נער חייכן, חברותי ויפה תואר. מגיל צעיר אהב ספורט, הרבה להתאמן והיה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב".

בן מסור להוריו ואח תומך ואוהב לאחיו ולאחותו. כשנולדו לו אחיינים והפך לדוד, אהב להשתובב ולשחק איתם.

עם סיום לימודיו התגייס לצבא. שירת כלוחם פראמדיק במשמר הגבול, והיה גאה בשירותו המשמעותי.

כשהשתחרר, עבד כפראמדיק ב"מגן דוד אדום" ובלט כעובד מוכשר, מקצועי וחרוץ שחלם ללמוד רפואה.

את אהבתו לספורט וכושר החליט להפוך למקצוע. בשנת 2022 עשה קורס מדריכי חדר כושר והחל לעבוד כמאמן כושר אישי בבאר שבע. עמיתיו מחדר הכושר מספרים על דמות מוכרת ואהובה שהפכה כל אימון למהנה. סיפרה נופר: "רק אתה יודע כמה אהבתי אותך ולהתאמן איתך ולעשות סנאצ׳ים (הנפות) ביחד, ושתמיד שמחתי כשבאת לאופן ג׳ים כי ידעתי שתציק לי מהחלון של החדר עם שטויות וזה יעשה לי כיף באימון".

אדם אהוב על הבריות ומלא שמחת חיים, בעל חוש הומור וכריזמה. איש של חיוך וצחוק, חוש הומור משובח, רוח שטות ואופטימיות נצחית, כזו שקשה להישאר אדישים אליה ולא לחייך מיד כשרואים אותו.

בלט כחבר טוב ונאמן, מלא נתינה, שידע להטות אוזן קשבת. סיפרה שירה: "חבר נאמן כזה שיגיע לסוף העולם כשצריך, אוהב לאהוב ולשמח ופשוט לב ענק". כתבה בר: "מצחיק, אהוב, כריזמטי ואוזן קשבת, תמיד ידע להגיד את הדבר הנכון, לתמוך לעזור ולפרגן וגם להציק כשצריך, בכל זאת זה דניאל".

גם בבגרותו, אהב את סרטי "הארי פוטר" ו"דיסני", ובמיוחד את הסרט "מלך האריות" ואת הדמויות טימון ופומבה. המוטו שלו לחיים היה "אקונה מטטה" (אין דאגות).

דניאל אהב מאוד מוזיקה, המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו כל חייו. אהב להקות וזמרים. מסגנונות מגוונים. מאוד אהב לשיר וכמעט שלא היה ניתן למצוא אותו בלי מוזיקה ברקע. אחד השירים האהובים עליו היה One more light - של להקת לינקין פארק. שיר שהפך להיות שיר ההיכר של דנדי. לאחר השביעי באוקטובר והושמע בכל אזכרה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום חדרו לקיבוץ כפר עזה עשרות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום עשרות חברים, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.

דניאל החליט באותו סוף שבוע להישאר לישון בבית הוריו בכפר עזה. עם הישמע האזעקות הוא והוריו גילה ויזהר נכנסו לממ"ד. בשעה 7:15 שלחה גילה הודעה לבני המשפחה המתגוררים בקיבוץ ובה כתבה "להיכנס לממ"ד ולסגור". רותם אחיו שוחח עמו בטלפון ובמהלך השיחה דניאל צעק לפתע 'הם נכנסים', ואז הקשר עימו נותק. כעבור עשרה ימים קיבלה משפחתם את הבשורה הקשה שנרצחו.

דניאל (דנדי) פלד נרצח על ידי מחבלים בכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 28. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גת. נטמן לצד אביו ואימו. הותיר אחריו שני אחים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אח שלנו, אהובנו, דנדי, כוכב, חבר אמת, דוד, לוחם, גיבור".

כתב יוני אחיו: "דניאל היה כריזמטי והאיש הכי מצחיק, הכי מוכשר והכי כיפי בחדר. דנדי היה כוכב אמיתי ויישאר כזה לנצח".

אורקיס, חברתו הקרובה של דניאל, כתבה: "וואו דניאל, איזו שנה זו הייתה. כמה עברנו. כלום לא נראה אמיתי. הכול נראה כמו עוד בדיחה שלקחת רחוק. אז הלכנו כולנו וקעקענו לזכרך דובוני גומי על הגוף, ועדיין לא הופעת. אני לא אשקר שלפעמים אני כן עדיין מחכה שתיכנס, באיחור כמובן, אבל תיכנס. שתתנצל שאיחרת לכל הדבר הזה. שתיתן לי כאפת שטות ותגיד לי 'מכל הבנים בעולם, עליי את בוכה הכי הרבה?'

זה כל כך מפחיד לצבור עוד ימים בלעדיך. זה לא נתפס. נמשיך לספר עליך, להיזכר בך, לחכות שתיכנס ותצחק עלינו שאנחנו כאלה רציניים. בשבת הארורה לקחו לנו הכול, אבל דבר אחד לא לקחו לי דניאל, לא הצליחו. וזה את הלב. אני אוהבת אותך כל כך. זה לא משהו שיכול להיעלם עם הזמן, להיפך, האהבה הזו רק מתעצמת. אני אשא אותך איתי לנצח. כמו שהבטחתי לך מהיום שהשמיים נפלו. בשבילי אתה תמיד חי".

דור, חבר, כתב: "אוהב אותך לנצח אחי היקר , החיוך שלך תמיד יישאר בלב שלי ושל כל מי שהכיר אותך. אדם מדהים עם לב זהב".

כתבה בר: "העולם שלנו איבד קרן שמש ענקית שעכשיו תאיר על כולנו מלמעלה ותפזר רק טוב, צחוק וחיוכים".

בני משפחת פלד יזמו פרויקט הנצחה בשם "הגומי של דנדי". סיפר אחיו יוני: "דניאל תמיד צחק על זה שבשבעה שלו יגישו סוכריות גומי, בטח לא בורקסים או משהו עצוב. זוהי הדרך שבחרנו להנציח את דניאל, אבא ואמא ברוחו של דנדי שהיה מתוק צבעוני, שמח ועשה טוב על הלב – ממש כמו סוכריות גומי. ככה נזכור אותם לנצח בליבנו". בעמוד האינסטגרם dandis_candies שפתחו, אנשים מכל רחבי הארץ משתפים תמונות של קערות סוכריות גומי צבעוניות המוצבות לצד תמונתם והקדשה לזכרם.

באנדרטה שהוקמה לזכר שלושת בני משפחת פלד שנרצחו כתבו על דניאל: "ילד קסם נצחי, חבר של אמת שראה לליבם של אנשים. כריזמטי, מצחיק, קשוב, משמח ושמח, חולם ומגשים חלומות".