תמי פלג זיו ז''ל

קורות חיים

תמי, בתם של רות ומשה גרינברג, נולדה בקיבוץ זיקים ביום י"ד בכסלו תשי"ג (02.12.1952). ילדה בכורה במשפחה, אחות של נמרוד.

הוריה היו ממייסדי זיקים, והיא הייתה אחת מהילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ. "ההורים שלי היו ספוגים באידיאולוגיה סוציאליסטית", סיפרה לימים בריאיון, בכנות המפוכחת שאפיינה אותה, "משנות הילדות הראשונות שלי אני זוכרת יותר את בית הילדים מאשר אותם".

היא התחנכה בקיבוץ ובתיכון האזורי "שקמה" בקיבוץ יד מרדכי. כבר כנערה זהרו בה קווי האישיות שליוו אותה כל חייה: לב רחב ומעניק, אהבה לאנשים ולבעלי חיים ושאיפה לשלום.

לאחר סיום לימודיה התגייסה לצבא ושירתה בחיל האוויר בבסיס "עובדה" שבנגב. שם, הכירה את מוטי נאור והם הפכו לזוג.

כאשר השתחררו מהצבא החליטו למסד את הקשר שלהם. בשמחת תורה של שנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים ושבועיים לפני מועד החתונה, נפל בקרב באזור תעלת סואץ נמרוד, אחיה של תמי. חתונתם הייתה צנועה. השמחה נמהלה באבל הכבד.

השניים הקימו את ביתם בקיבוץ זיקים, ושם נולדו ילדיהם עינת ועוז. תמי התגלתה כאימא אוהבת ומסורה. סיפר עוז: "זיכרון הילדות שלי מהלינה המשותפת בקיבוץ זיקים היה שאימא תמיד ליוותה אותי לבית הילדים, דאגה לכסות אותי ונתנה לי ביטחון. היא הייתה אימא מאוד עוטפת, מאוד דואגת ומאוד אימהית... בתקופת התיכון שלי עברתי ניתוח מורכב והיא לא זזה ממני לרגע".

בשנת 1985 עזבה תמי את זיקים לאחר שנפרדה ממוטי, ועברה לקיבוץ כפר עזה, שם נישאה לנתי פלג, ובשנת 1989 נולד להם בנם אסיף.

במשך השנים היא עבדה במרכול של הקיבוץ, טיפלה בתינוקות והרבתה להתנדב - במועדון, במקהלה ובחנות יד שנייה. במראה מוקפד ובחיוך רחב, תמיד שמחה להושיט יד לכל דורש. בהתמדה ובטוב טעם טיפחה את גינתה שהיוותה מקור השראה ליופי, לאסתטיקה ולרוגע. גם ביתה היה מלא חן, מושקע ומשופע בפינות חמד.

תמי נודעה בכישרון האפייה שלה, שתחילה טיפחה אותו כתחביב. סיפר בנה אסיף: "האפייה של אימא הייתה בעיקר של דברים קלאסיים טעימים מאוד. בקיבוץ של פעם היה 'מועדון לחבר' שנפגשים בו אחרי ארוחת הערב בימים נעימים על הדשא עם קפה ועוגה. אימא הכינה להם לא מעט עוגות. אנשים נהנו ממגוון המאפים שלה שכלל קרמבלים, חיתוכיות, עוגות בחושות ועוגות שמרים. את הכול הכינה במטבח הצנוע שלה בבית, אבל תמיד השתמשה בחומרי גלם איכותיים מאוד. היא הייתה אופה ברמה מאוד גבוהה, היה לה מאוד חשוב שהכול יצא מדויק, טעים וטוב".

לימים, שִכללה את יכולותיה כשלמדה קונדיטוריה באופן מקצועי. לדברי אסיף, "אנשים מאוד פרגנו למה שאימא יצרה במטבח. שמה הלך לפניה בכל תחום האפייה בקיבוץ".

בשנת 2000 נכנס לחייה איתן זיו (זיויק). את עוצמת אהבתם תיארה חברה: "זיויק אהב את תמי באדיקות. כל מה שעשה היה למענה. כאן מדף, ושם טיול, וכאן פגישת מחזור ושם סופשבוע בתל אביב או טיול למרוקו". ביחד, הם טיפחו בכפר עזה את חלקת אלוהים הקטנה שלהם וניצלו כל רגע מהחיים.

תמי המשיכה להעשיר את חייה ולטפח את עצמה, כולל באמצעות קורס סטיילינג. סיפרה ליטל, שלמדה איתה: "הגעת לקורס עם הרבה נשים צעירות ואמרת כל הזמן אני מרגישה הכי מבוגרת פה... ואנחנו הסתכלנו עלייך כמודל. אישה שבחרה לעשות משהו עבור עצמה, אישה עם הכי הרבה סטייל שיש. היית תלמידה מצטיינת... למדת לעוף על עצמך ולאהוב את עצמך והיית השראה עבור כולנו. כשהיינו ביום צילומים היית הכי זוהרת. זרחת כמו מלאכית... כולנו זוכרות אותך כמו שמש".

בשביעי באוקטובר 2004, בשמחת תורה, תמי שכלה את בתה הבכורה עינת נאור בת ה-28 בפיגוע בראס א-שטן שבסיני, מצרים.

למרות האובדן הקשה מנשוא, קיבלה החלטה אמיצה לקדש את החיים ולהמשיך קדימה. ביתם של תמי ואיתן הפך למקום מפגש חם עבור המשפחה, שכבר גדלה ונוספו לה נכדים. בני הזוג השקיעו בנכדים ולימדו אותם לאפות עוגיות ולרכוב על אופניים. סיפר עוז בנה: "כשהייתי מגיע עם הילדים לבקר אותה, היא הייתה דואגת שנקבל יחס של מלכים".

בשנת 2014 תמי התראיינה לעיתון "ישראל היום" וסיפרה על החיים המורכבים בכפר עזה: "אני שומרת על עצמי כדי לא לגרום לעוד שבר במשפחה. כשיש סכנה ביטחונית, אני מצייתת לכל ההנחיות. יש לי ממ"ד בבית, ואני תמיד משתמשת בו. אפילו הכלבה שלי יודעת שכשהיא שומעת צבע אדום, היא צריכה לרוץ לממ"ד".

ב-2018, אחרי שנים רבות של זוגיות משותפת, תמי ואיתן התחתנו. על חתונתם סיפרה אילנית שכנתם וחברתם: "הפקנו את החתונה בצניעות ובקלאס כמו שהייתה תמי - האישה המתוקתקת והאסתטית ביותר".

ביום שישי 6 באוקטובר 2023 תמי ובניה אסיף ועוז עלו לקברה של עינת וניצלו את ההזדמנות למפגש משפחתי. סיפר עוז: "דיברנו, קשקשנו, ישבנו בבית קפה בקיבוץ זיקים, הסתכלנו על הים, אכלנו ארוחת בוקר והיינו יחד כשעה וחצי. הייתה תחושה של השלמה כזו עם הרבה מאוד דברים, ואני יודע מחברים שהיא סיפרה להם שיצאה מהשיחה הזו מאוד מעודדת. הייתה בכך נחמה... זו הפעם האחרונה שהתראינו ודיברנו". אסיף, תושב כפר עזה, נפגש עם תמי ועם איתן כמה שעות אחר כך, כשסעדו ביחד את ארוחת ליל החג: "זו הייתה בעצם הפעם האחרונה שראיתי אותם", הוא סיפר.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ כפר עזה חדרו מאות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום למעלה משבעים חברים, בהם משפחות שלמות, ואחרים נחטפו לרצועת עזה. בין הנרצחים היו איתן ותמי, שמחבלים פרצו לביתם.

סיפר אסיף: "בבוקר השבת הקשר איתם נותק כבר מוקדם בבוקר, כי הבית שלהם היה אחד מהבתים הראשונים שאליו חדרו המחבלים. אחרי התופת נמצאו בבית קליעים רבים שנורו מנשקו האישי של איתן, שלחם במחבלים והשתמש ביותר ממחסנית אחת כשניסה להגן על אימא ועליו".

תמי פלג זיו נרצחה על ידי מחבלים עם איתן בן זוגה בביתם שבכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בת 72 בהירצחה. היא נרצחה בשמחת תורה – בדיוק 50 שנים אחרי נפילתו של נמרוד אחיה ו-19 שנים לאחר הירצחה של עינת בתה. היא הובאה למנוחות לצד איתן בבית העלמין בקיבוץ שפיים. הותירה אחריה שני בנים, נכדות ונכדים.

אפרת חברתה כתבה: "תמי פלג היקרה, שכנה שלי כל כך הרבה שנים. אישה יפה, שקטה וצנועה... נכנסו בני עוולה, טרוריסטים, חיות אדם, והותירו שממה בביתכם המטופח, שלך ושל איתן בן זוגך, ואתם אינכם".

כמה חודשים אחרי השבת השחורה, אסיף ביקר בכפר עזה, נכנס לביתה של אימו, פתח את המגירה במטבח, ושם חיכתה לו קופסת עוגיות ביסקוטי שהיא הכינה יום-יומיים לפני הירצחה: "לא התאפקתי וטעמתי מהן", הוא סיפר, "הרגיש לי שהיא פשוט חיכתה לי שאוכל את זה. נתתי ביס, וכל הזיכרון של אמא עלה יחד איתו – הוא לא היה ביס טרי כמו שהיו העוגיות שלה רגע אחרי שנאפו בתנור, אבל זה היה רגע קטן של זיכרון".