נעמי דגני ז''ל

קורות חיים

נעמי נולדה בכ"א בתמוז תש"ג (24.07.1943) בקיבוץ כפר בלום בעמק החולה בגליל העליון. בתם הבכורה של משה וחיה ניר, שהיו ממקימי הקיבוץ ומראשוני המתיישבים בעמק החולה. אחות לחנה, אהרון ותמי.

גדלה והתחנכה בקיבוץ כפר בלום.

בגיל 18 הגיעה במסגרת שנת השירות לכפר עזה, שהיה קיבוץ ספר צעיר בן חמש שנים, עם 40 חברים וחברות. במסגרת שירותה הצבאי, עקב מחסור לאומי באחיות, הוכשרה כאחות בבית ספר לאחיות בתל השומר ומיד לאחר מכן שבה לקיבוץ כפר עזה כדי לסייע בהקמת המרפאה ולשמש שם כאחות.

בשנת 1966 היא נישאה לישראל אלתרמן, מגרעין המייסדים של הקיבוץ, ובהמשך נולדו להם ארבעה ילדים – ענת, יוני, דרור ולילך.

בשנת 1975 יצאה המשפחה לשליחות בת 3 שנים בהאיטי שבאיים הקריבים. ביציאה לשליחות המשפחה נדרשה להחליף את שם המשפחה לשם 'יותר ישראלי', וכך שונה שם המשפחה לדגני.

כל חייה עבדה נעמי כאחות - שנים רבות במרפאה בקיבוץ כפר עזה ובהמשך, למעלה מעשרים שנה ועד פרישתה לגמלאות, התמסרה לעבודתה כאחות במחלקת הפגים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. עם יציאתה לפנסיה היא המשיכה לעבוד כאחות – הפעם בהתנדבות במרפאת הקיבוץ.

המשפחה ובעיקר תשעת נכדיה היו עולם ומלואו עבור סבתא נעמי הגאה. בשבילה הם כולם היו המקסימים והמושלמים ביותר בעולם כולו.

נעמי הקפידה על אורח חיים פעיל ובריא ועסקה במגוון פעילויות ספורט, ולא ויתרה גם כשעם הגיל זה נעשה יותר ויותר מאתגר. לצד זה היא הרחיבה את תחומי העניין שלה בשנים האחרונות גם לתחום האומנות, התנדבה לסייע בסדנת האומנות שבקיבוץ והשתתפה בקביעות בחוג יצירת מנדלות, שהפך לתחביב מרכזי.

ישראל, בעלה של נעמי, נפטר פחות משנה לפני הירצחה. היה זה לאחר חמש וחצי שנים בהן טיפלה וסעדה אותו במסירות.

בשבת של שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה 6:30 פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לישראל כשבמקביל פשטו אלפי מחבלים למדינת ישראל והחלו במסע הרג והרס בכפר עזה ובשאר יישובי עוטף עזה, כשבשטח אין מספיק כוחות צבא כדי להגן על הישובים. התושבים נפלו קורבן למסע הרג רצחני ואכזרי, ולחטיפה של אזרחים, כולל אימהות, קשישים וילדים.

נעמי, ששהתה בזמן המתקפה לבד בביתה, נרצחה במהלך אירועים אלה. בת 80 בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ שפיים.

כתבו בני המשפחה: "הירצחה של נעמי הותיר במשפחתה חלל עצום והנחמה היחידה היא שבבוקר אותה שבת ארורה, בשעותיה האחרונות, כשבחוץ כבר נשמעו קולות ירי וצעקות בערבית, היא הספיקה לשוחח בטלפון עם חלק מילדיה ונכדיה, וכהרגלה צחקה והתבדחה איתם.

נעמי הייתה אישה אוהבת, עם שמחת חיים, חייכנית אופטימית, טובת לב, רגישה ורגשנית, שחיה את חייה בפשטות, בנתינה, בחמלה גדולה ואמפתיה כלפי אחרים. יהי זכרה ברוך".