מאיה בן דוד ז''ל

קורות חיים

מאיה, בתם של שרה ונתן ג'יבלי, נולדה ביום י"ב באב תשל"ה, (20.07.1975). ילדה שנייה להוריה, אחות לכנרת, ינון ומעיין.

מאיה גדלה ביישוב הקהילתי שושנת העמקים שבעמק חפר. הייתה ילדה יפה, חכמה ויצירתית, שאהבה בעלי חיים, טבע ונוף ירוק.

בבית הספר הצטיינה בלימודים ולאחר שסיימה את לימודי התיכון התגייסה לצבא ושירתה שירות מלא ומשמעותי.הכשהשתחררה מהשירות הצבאי למדה חינוך ועברה לגור במושב כפר חיים שבעמק חפר. היא עבדה שנים רבות כמחנכת ורכזת חברתית בתיכון השש-שנתי ״הבית של תמר״ ביישוב משמר השרון. שם השפיעה על חייהם של תלמידים רבים והייתה מוערכת מאוד על ידי הצוות והתלמידים. חבריה סיפרו שהייתה "חכמה, רגישה מלאת השראה, רגישות, יצירתיות ואומץ."

מאיה אהבה מאוד ללמוד ולהתפתח. ב-2002 למדה לתואר ראשון במשפטים, שם הכירה אנשים חדשים שליוו אותה גם בהמשך וסיימה את התואר בהצלחה.

כעבור זמן הכירה את צפריר בן דוד, בן לוותיקי ומייסדי קיבוץ כפר עזה. בתום מספר שנות חברות נישאו השניים והקימו באהבה רבה את ביתם בכפר חיים.

לאחר שאורי, בנה הבכור, גדל מעט, רצתה מאיה לעשות שינוי בחייה המקצועיים. היא חיפשה עיסוק שימלא אותה בסיפוק ובעשייה משמעותית. באחד מחיפושיה, פגשה את דוד מייקין, שהיה הראשון שגידל בארץ את צמח המורינגה המוכר כצמח מרפא. כאשר ראה שהיא מתעניינת בתחום, הציע לה לשווק את מוצרי החברה. מאיה השיבה לו כי אינה מכירה כלל את הצמח ולכן תתקשה לשווקו אך בכל זאת לקחה מספר מוצרים לבדיקה עצמית. לאחר שהתנסתה בהם ולאחר תחקיר מעמיק שערכה אודות הצמח הלא-מוכר, התלהבה וידעה שמצאה מה שחיפשה. היא תמיד שאפה ליצור עולם מרפא, בריא וטוב יותר, וסגולותיו של הצמח המופלא, הסופר-פוד החדש, התאימו לחזונה כמו כפפה ליד. מאז שהחליטה שזה יהיה מפעל חייה, הפכה לשגרירה הנאמנה ביותר של הצמח. היא עבדה מספר שנים עם דוד ולמדה את כל מה שקשור לעסק, עד שנפטר. לאחר מכן פתחה עסק משלה, הקדישה שעות רבות ללימוד ולמחקר של הצמח ולהפצתו ברחבי הארץ.

במהלך השנים פיתחה מוצרים אורגניים חדשים, תוך שילוב של המורינגה עם צמחי מרפא אחרים, והפכה לבעלים ולמנכ"לית של חברת "מורינגה ישראל" הפועלת ממושב מגוריה.

מאיה אהבה את העסק שלה והאמינה בו בכל ליבה. במשלוחים שהכינה עטפה את זרעי הצמח עבור הלקוחות בהמון עדינות ואהבה ואף הוסיפה מספר זרעים מבלי להתחשב בשיקולים כלכליים, היא רק רצתה להרחיב את תפוצת הצמח ככל האפשר, כדי שאנשים יכירו אותו. לקוחותיה הרבים זיהו אותה כ"מאיה מורינגה", הם אהבו את האישה היפה והחייכנית שקיבלה אותם במאור פנים ותמיד הייתה נכונה לעזור, הסבירה וענתה על שאלות באריכות ובסבלנות. לקוחה ותיקה סיפרה שהייתה "תמיד נעימה, שרותית, מאירה וקורנת." כאשר לקוחות אמרו לה כי שינתה את חייהם, הקפידה מאיה לומר בצניעות כי זה לא היא אלא המורינגה.

בעלה, צפריר סיפר על החווה שהקימה: "כל סנטימטר במקום הזה הוא בצלמה ובדמותה, מלשתול צמחי תבלין ועד חלקה שמיועדת למקום מנוחה למטיילים... זה מקום מרפא, זה מקום שהוא מאוד מאוד מאיה."

לאחר מספר שנים בעסק, נולדה באושר בתה, אלה. מאיה הייתה אימא מסורה, השקיעה בחינוך הילדים וטיפחה אותם. היה לה חוש הומור נפלא והיא נהגה להצחיק את כולם.

למרות חששותיה להתארח בקיבוץ כפר עזה, הסמוך לגבול רצועת עזה, נהגו מאיה, צפריר והילדים לבקר לעיתים קרובות את הסבא והסבתא, הוריו של צפריר, בקיבוץ הדרומי. הם הכירו לילדים את התרבות ואת חיי הקהילה העשירים של הקיבוץ ונהנו לבלות שם. כמדי חג, גם בסוף השבוע של חג שמחת תורה תשפ"ד נסעה המשפחה לביקור אצל הוריו של צפריר, בקיבוץ כפר עזה.

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

עם הישמע אזעקת צבע אדום, נכנסו בני המשפחה לממ"ד. לאחר זמן קצר קיבלו דיווחים כי מחבלים חדרו לכפר עזה. בשעה 10:45 שברו מחבלים את דלת הבית וניסו לפרוץ גם לממ"ד. צפריר נאבק במשך שעות להחזיק את ידית הדלת נעולה. במהלך ניסיון הפריצה של המחבלים נורה כדור אחד שחדר את דלת הממ"ד, פגע במאיה והרג אותה. שאר בני המשפחה ניצלו וחולצו לאחר יממה.

מעל ל-60 חברי הקיבוץ נרצחו באותו יום, וכעשרים נחטפו לרצועת עזה.

מאיה בן דוד נרצחה על ידי מחבלים בקיבוץ כפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת ארבעים ושמונה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין במושב אביחיל. הותירה אחריה בעל, בן ובת, אם, שתי אחיות ואח.

על מצבתה כתבו אוהביה: "מאיה אהובתנו, תודה על הזכות להיות לצידך במסע החיים שלך, דרכייך דרכי נועם וכל נתיבותייך שלום, לנצח תחיי בליבנו". והוסיפו בית משירו של אריק איינשטיין "עוד ניפגש": "בא לו הלילה, ושקט עכשיו/ בא געגוע, לראות לחבק אותך/ מה שעובר בי, זה יותר ממילים/ יש כאן הכול אבל אין אותך".

שכנתה, נעמה, ספדה: "מאיה, טוב ליבך, אהבת האדם, בעלי החיים והצמחים היו חלק בלתי נפרד ממך. אני עדין שומעת אותך בראשי קוראת 'לולי שלי...' הילדים שלך היו החיים שלך... מאיה יקרה, אנחנו מחבקים ועוטפים את צפריר, אלה ואורי ונמשיך לעשות זאת כמה שהם יאפשרו לנו. הלב שבור ואנחנו מנסים לאסוף את השברים... אני אוהבת אותך."

חבר כתב: "מהרגע הראשון הבנתי שיש לך לב ענק ושאת אוהבת אדם. תמיד היית בגובה העיניים, תמיד הבית שלך היה פתוח ולעולם לא אשכח איך כבר בביקור הראשון אצלך, הרגשתי נוח בבית שלך וזה מלמד המון על מי שאת... לנצח את חקוקה בזיכרוני. יהי זכרך ברוך."

חברה כתבה: "מאיה היפהפייה, יהיה קשה להמשיך לחגוג ימי הולדת משותפים לילדים בלעדייך. מבטיחה שנמשיך ומבטיחה שנזכור אותך תמיד, ותמיד ניזכר בערמת הפנקייקים הענקית. נוחי בשלום."

לזכרה של מאיה, חבריה מענף החקלאות האורגנית ממשיכים לתמוך במפעל חייה ולהפיץ את המוצרים המבוססים על צמח המורינגה. הם כתבו: "לאורה של מאיה אנו ממשיכים את מפעלה בשנים האחרונות ומקווים כי אנו עומדים בציפיותיה."

לעילוי נשמתה של מאיה נערך שיעור תורה מתוך ספר הזוהר, שעסק בנושא רפואה ורוחניות.