סיון אלקבץ ז''ל

קורות חיים

סיון, בתם של ענת ושמעון אלקבץ, נולדה באשדוד ביום ג' בסיון תש"ס (06.06.2000) וכך קיבלה את שמה. בת זקונים במשפחה, אחות קטנה של נדב, גיא ונועה.

אימה סיפרה שהייתה "ילדה חייכנית, שמחה ומאושרת, שתמיד ידעה לראות את נקודת האור בכל דבר". בבת המצווה שלה ביקשה בדרשה להוסיף לעשרת הדיברות את הדיבר ה-11: לרקוד, לצחוק, לשיר, לאהוב, לשמוח, לומר תודה ובבקשה, ולא לוותר על החלומות.

היא גדלה באשדוד ולמדה שם בבית הספר היסודי "יצחק רבין" ובתיכון מקיף ט' בכיתה המדעית. לצד הבגרות המורחבת במתמטיקה ובפיזיקה, למדה במחזור הראשון של מגמת האומנות במוזיאון אשדוד.

כתבה מורתה: "סיון הייתה אחת העדינות שהכרתי בחיי. אני זוכרת שיחות שקטות ורגועות עם נערה עם עיניים יפהפיות, גדולות וסקרניות.

פרויקט הגמר שלה עסק בחוקים ובמגבלות חברתיות. אחרי מחקר היא יצרה מיצב עשוי מעשרות דוחות משטרה ועיריה, עליהם כתבה עבירות שונות ומשונות שקיימות בכל מיני מדינות בעולם, שעליהן אנשים מקבלים קנסות ומאסרים... זה היה מיצב רווי הומור ולקח יום שלם להקים ולתלות בסדר מופתי עשרות דוחות משטרתיים ועירוניים עם חוקים מגוחכים, שיצרה נערה, שבדרכה העדינה שאלה שאלות של מתבגרים על החיים".

במקביל ללימודיה, הייתה סיון מדריכה בתנועת "הנוער העובד" ובקייטנות האומנות של מרכז התרבות "מונארט" באשדוד, ורקדה בלהקת הריקוד "אביבים" בעיר.הכשהייתה בת 16, היא ונאור חסידים בן כיתתה התאהבו והפכו לזוג. מאז הם לא נפרדו, הקשר ביניהם התעצם והם חלמו להתחתן ולהקים בית. "הם היו ילדים ערכיים שמכבדים את הסובבים אותם", סיפר שמעון אביה.

לאחר סיום לימודיה סיון התגייסה לצבא ושירתה כמדריכת כושר קרבי במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בבאר שבע. שם, כתבו עליה שהייתה "חיילת מצטיינת שהשפיעה על סביבתה ועל כל מכריה, על מפקדים ועל עמיתים... מילאה את תפקידה בהצטיינות ובהמון חיוניות כי הצטיינות וחיוניות היו שמות נרדפים לסיון. בפרק זמן קצר יחסית הצליחה להטביע חותם של חברות, של צחוק ושל אווירה טובה. תמיד כשהחיוך נסוך על פניה. לכל מקום שהגיעה הייתה מלווה בהילה של יופי ושלמות".

רון, חברתה לשירות הצבאי, כתבה: "לא אהבתי את השיבוץ שקיבלתי והראשונה שדיברתי איתה הייתה סיון. הקסם שלה הרגיע אותי בשניות. היכולת המדהימה שלה לקבל אנשים חדשים ולגרום להם להרגיש טוב במקום שהם נמצאים בו ליוותה אותי עוד שנים אחרי. סיוני גרמה לכל הסביבה שלה להתאהב בה. בחורה עם אופי, לא פראיירית. כזאת שיודעת לדרוש את מה שמגיע לה בנועם ובשקט שלה. היא ידעה לקחת הכול בקלילות, באווירה טובה וכייפית. היא ידעה בדיוק מה להגיד ומתי... עם אינטליגנציה רגשית בין הגבוהות שהכרתי... היא הייתה מסוג האנשים האלה שאתה לומד מהם גם בלי לשים לב".

לאחר שחרורה החלה ללמוד מדעי המחשב לתואר ראשון במכללה האקדמית "ספיר" שבנגב ועבדה כמאבטחת באזור התעשייה בשדרות. היא התגוררה בדירה משלה בשכונת הצעירים בקיבוץ כפר עזה – שאליו עברה משפחתה כמה שנים קודם לכן.

ביום שישי 6 באוקטובר 2023 התארחו כל בני המשפחה בביתם של ענת ושמעון וחגגו את ערב שמחת תורה ואת יום נישואיהם ה-36. נאור, בן זוגה של סיון, שהגיע לשהות איתה בקיבוץ במשך החג, נכח גם הוא בשמחה המשפחתית והשניים הכינו להוריה מתנה מיוחדת: 36 קוביות עץ שעליהן הודפסו תמונות משפחתיות.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש.

למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

סיון ונאור התעוררו מהאזעקות. סיון, שהייתה אמורה לצאת לעבודתה כמאבטחת, כתבה לאביה: "אבא, תבטיח לי שהכול בסדר איתכם. יורים עלינו לתוך הבית, נאור ואני מתחבאים מתחת למיטה".

בשעה 11:12 נשלחה הודעתה האחרונה לאביה. מאז, אבד איתם הקשר, ורק כעבור כחמישה ימים שבהם נחשבו כנעדרים זוהו גופותיהם.

סיון אלקבץ נרצחה על ידי מחבלים בכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בת 23 בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין באשדוד. הותירה אחריה הורים, שני אחים ואחות. היא נקברה לצד בן זוגה נאור חסידים ועל מצבתם כתבו אוהביהם: "שירת החיים באמצע נפסקה. בחייהם ובמותם לא נפרדו".

שמעון אביה ספד לה: "ילדה קטנה שלי, סיוני שלי, המחבלים רצחו אותך, אבל לא את מי שהיית עבור כולנו. אי אפשר לרצוח יופי וערכים. אי אפשר לגדוע טוב לב ואהבת אמת. אי אפשר לשרוף את הידע ואת החוכמה. אי אפשר לירות ולמחוק חיוך ויד מחבקת. מחבלי הרייך של החמאס הפכו אותי לאב שכול ואותנו למשפחה שכולה, אבל לעולם נהיה אבא ואימא של סיוני, ועם אהבת ישראל ננצח. תני יד לנאור. טיילו קצת בשבילי החלב, בין הכוכבים, תנשמי אוויר פסגות. מגיע לך. מגיע לכם".

ענת הפכה את הבית של סיון בתה בכפר עזה למיצב זיכרון והנצחה, שבו מוצגים בין השאר החפצים היומיומיים שהיו בדירה והושחתו, תיעוד חייה של סיון ושיחות הווטסאפ האחרונות שלה. בשנה הראשונה למיצב ביקרו במקום למעלה מ-70 אלף איש מהארץ ומהעולם.

במכללת "בית ברל" שבה למדה ענת הוצגה התערוכה "הבית של סיוני" שהיא יצרה, ובה הוצגו חפצים מביתה של סיון והסרט והתמונות שצילמה אימה.

המשורר רוני סומק, שסיון בהיותה תלמידת תיכון ראיינה אותו לצורך עבודה, כתב לזכרה את השיר "קו".

להקת הריקוד "אביבים", שבה רקדה סיון בצעירותה, הקדישה לזכרה ריקוד במסגרת מופע מחול.

לזכרה של סיון כתב שמעון אביה את השיר "לעולם לא עוד" (לחן: אמיר בן-דוד, ביצוע: להקת "אבטיפוס"). הוא גם יצר סרט דוקומנטרי על חייה ועל המשפחה, "ארבעה בתים וגעגוע", הניתן לצפייה באתר "קשת 12".