לילי איתמרי ז''ל

קורות חיים

לילי, בתם של שולה וראובן, נולדה בכ"ב בכסלו תש"כ (29.12.1959) בקריית אונו. אחות לרוני, רמי ודרור.

גדלה והתחנכה בקריית אונו. למדה בבית ספר יסודי "ניר" ובתיכון ע"ש יצחק בן צבי.

מגיל צעיר הייתה חניכה של תנועת "הנוער העובד והלומד", וזו מילאה את כל עולמה. בתנועה הפעילה חברות וחברים, הדריכה ובמידה רבה גילתה כבר אז את אהבתה לחינוך.

אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה בנח"ל. לקיבוץ כפר עזה הגיעה עם גרעין "עלי ניר" מייד לאחר שירותה הצבאי. סיפרה אמה, חברתה מהגרעין: "לילי בנתה את עצמה בעשר אצבעותיה ועשתה רק טוב. נערה-בחורה-אישה שהיא כולה לב".

אחרי השירות הצבאי נשארה לחיות בכפר עזה. היא פגשה את רם איתמרי מקיבוץ רוחמה, האהבה ביניהם פרחה ומאז לא נפרדו. חבריהם מספרים על זוגיות מיוחדת ואהבה גדולה ששררה ביניהם. הם נישאו וקבעו את ביתם בכפר עזה. במהלך השנים נולדו לבני הזוג שני ילדים, תומר ורז. הייתה אם מסורה ואוהבת לילדיה. סיפרה חברתה אמה: "לילי אהבה בכל נימי נפשה את תומר הבן ואת רז הבת והייתה האמא הכי גאה שהכרתי".

לילי הייתה אשת חינוך. היא לימדה בבית הספר "שער הנגב" ובלטה בתפקידה כרכזת חברתית. סיפרה לירון: "הגעתי מורה חדשה מהעיר ואת היית הראשונה לקבל אותי עם חיוך גדול ולדאוג לומר שאת פה לכל דבר שאצטרך. אישה מקסימה וטובת לב". כרכזת חברתית באזור פעלה רבות לטובת הנוער בדרום ולטובת הנוער הבדואי.

לילי הייתה דמות מוכרת ואהובה בקיבוץ ובשער הנגב בפרט. הייתה פעילה מאוד בהפקת פסטיבל "דרום אדום" שנערך מדי שנה בצפון הנגב במהלך חודשי פריחת הכלניות ובאירועים רבים אחרים. ארגנה אירועים ושווקים ב"שערוק", השוק הכפרי בצומת כפר עזה, ואת ערב ״בית השיטה״, מפגש בין חברי כפר עזה לחברי קיבוץ בית השיטה. סיפרה חברתה נחמה: "לילי, אש וגופרית, אינה יודעת מנוח, כל הזמן בעשייה, ממקום למקום כמו פרפר ברוח.... פה מארגנת דרום אדום, שם טיול בנות ליוון ועוד כמה אירועים שתמיד היו בקנה".

כשיצאה לגמלאות, לילי הייתה רכזת התרבות של קיבוץ כפר עזה ובנוסף החלה לעסוק בתחום האהוב עליה - נסיעות לחו"ל. בקיבוץ כינו אותה "לילי טורס". היא ארגנה טיולים ברחבי העולם לקבוצות נשים, מורות וחברות, וכל מי שביקש תמיד קיבל ממנה את מיטב הטיפים. היא אהבה מאוד את יוון והוציאה טיולי נשים מאורגנים ליוון בהדרכתה.

רז בתה כתבה: ״היה משפט שתמיד אמא אמרה - חיים פעם אחת ומחר אני יכולה למות אז אני מנסה ליהנות כמה שרק אני יכולה". טיילה ונהנתה מהחיים עד יומה האחרון.

כתב בנה תומר: ''את היית האור המכוון שלי בעולם הזה, בכל מה שעסקת תמיד היית עם חיוך רחב מאוזן לאוזן שלא ניתן היה למחוק, תמיד היית מהראשונות להתנדב למשימות בקיבוץ כי אחרים צריכים לנוח ולא לעבוד קשה".

אישה רבת פעלים ומלאת שמחת חיים שהשרתה אווירה טובה על כל סביבתה. אהבה לארח וריח הבישולים שלה התפשט ברחבי כל השכונה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ כפר עזה חדרו מחבלים רבים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום עשרות חברים, ואחרים נחטפו לרצועת עזה. בין הנרצחים היו רם ולילי.

עם תחילת המתקפה רם ולילי נכנסו לממ"ד. הם הספיקו לספר לבני משפחתם שמחבלים נכנסו לביתם, ואז נותק עמם הקשר. הם הוגדרו נעדרים וכעבור מספר ימים קיבלה משפחתם את הבשורה הקשה.

לילי איתמרי נרצחה בביתה בכפר עזה על ידי מחבלים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 63. הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רוחמה. נטמנה לצד בעלה רם. הותירה אחריה בן ובת, הורים ואחים.

על מצבתה כתבו אוהביה: "בשלל צבעי הקשת צבעת את חיינו. העשייה ושמחת החיים הייתה נר לרגלייך. נמשיך בדרכך. לנצח תהיי בליבנו".

רז בתה כתבה: "היית אמא מדהימה, אני יכולה שעות לדבר עליך אבל אף אחד לא יבין... אני לא מצליחה לעכל את זה שלא תלוו אותי בחופה שלי".

כתבה חברתה איריס: "לילי אהובה, אני אזכור אותך מחייכת, מטיילת בעולם עם חיוך עצום בשדה כלניות".

חברתה נחמה כתבה: "שום דבר לא הכין אותנו לפרידה הנוראה הזו. הקמת בכפר עזה בית לתפארת עם בן זוגך.... חברה, אישה, בת, אם, אחות ומחנכת מדהימה, את חסרה".

כתבה חברתה שרית: "את חברתי הטובה ותישארי לעד נצורה בליבי. מלח הארץ, תמיד למען כולם. ליבי דואב, בוכה, לא מאמין. תמיד אזכור את החיוך המרגיע הטוב שיחסר לנו לכולם. תשמרו את ורם היקר עלינו מלמעלה. תזכרי תמיד שאנחנו אוהבים אותך לעד".

לזכר בני הזוג, עמותת מטב שבה עבד רם יזמה מבצע חלוקת חבילות מזון לאזרחים ותיקים מאזור הדרום.