בנימין רחמים ז''ל

קורות חיים

בנימין, בנם של בלהה ואשר, נולד ביום כ"ו בסיוון תשל"א (19.06.1971) בעיר אשקלון. אח לשלושה.

בנימין, בן למשפחה חרדית גדל והתחנך באשקלון. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים עבר ללמוד בישיבת "נווה ארץ" בבאר יעקב ומשם המשיך לישיבת "ראשית חכמה" בירושלים.

בשנת 1995 נישא לעליזה, והשניים הקימו את ביתם באופקים והתערו בחיי הקהילה. לבני הזוג נולדו תשעה ילדים - שלושה בנים ושש בנות. עליזה, אשתו, סיפרה שהיה אבא מסור שדאג לכל צורכי הבית ומשפחתו הייתה תמיד בראש סדר העדיפויות שלו.

לבנימין היה סדר יום קבוע ומאורגן. בכל בוקר יצא לתפילה ולאחריה חזר הביתה כדי לארגן את הילדים ולהסיע אותם למסגרות החינוך. היה חשוב לו לנצל את שעות היממה היטב ולהקדיש זמן מסוים לכל עניין ולא מעבר לכך.

במרוצת השנים נישאו שתיים מבנותיו והקימו משפחות ובנימין היה מאושר וגאה. גם העובדה ששלושת בניו הלכו בדרכו ולמדו בישיבות גבוהות - הסבה לו הרבה נחת.

בנימין היה אברך בכולל "זוהר ישראל" בעיר, המשתייך למוסדות של החיד"א - הרב חיים יוסף דוד אברג'ל. הוא היה מוכר ואהוב בקרב בית הכנסת ובקרב קהילת הלומדים. חבריו לכולל סיפרו שהגה בתורה "בעמל, ביגיעה ובשמחה גדולה".

לדברי עליזה אשתו, "הייתה לו אהבת הזולת בצורה יוצאת מן הכלל. תמיד ידע לומר את המילה הנכונה במקום הנכון, גם בבית לילדים וגם לאברכים ולשאר הציבור. תמיד מאיר פנים לכל אדם, הקפיד לברך ברכת 'בוקר טוב' קבוע את גבאי בית הכנסת, שלימים זכר שבנימין לא הגיע בשמחת תורה להתפלל ולא אמר לו 'בוקר טוב'." חג שמחת תורה היה החג שלו - החג שציפה לו במשך שנה תמימה והיה אמור להיות השיא של השנה, חגיגה לכבוד סיום קריאת חמשת חומשי התורה. בנימין ציפה גם השנה (תשפ"ד) לריקודים הסוערים בבית הכנסת ול"הקפות" עם ספרי התורה.

בני המשפחה, כולל הבנות הנשואות שגרות באופקים, תכננו לשבת יחד לסעודת חג בביתם של עליזה ובנימין.

ביום שבת, בכ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ובנסיעתם ירו בכל מי שנקרה בדרכם. הם רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בנימין השכים קום כדי להספיק לתפילת שחרית מוקדמת (ותיקין). הוא אמר למשפחתו שיגיע בשעה 11:30. בדרכו לבית הכנסת צעד בכביש העוקף של אופקים והגיע סמוך למושב רנן, הצפוני לאופקים. מחבלים שהגיעו לאזור בכלי רכב הגיחו מולו וירו בו למוות.

בני המשפחה המתינו לו בממ"ד ביתם וקיוו שמצא מחסה באחד הבניינים שבדרך או בבית הכנסת. לאחר שעות נשלח אחד הילדים לבית הרב לשאול על אביהם והרב סיפר כי בנימין לא הגיע כלל לבית הכנסת. כמה מבני המשפחה יצאו לחפש אחריו אך נאלצו לחזור הביתה לאחר שנאמר להם שנשקפת סכנה ברחובות.

לאחר זמן ממושך של דאגה וחרדה שבהן נחשב לנעדר, קיבלה המשפחה את הבשורה

הקשה שנרצח.

באותו בוקר נרצחו למעלה מ-50 תושבי אופקים.

בנימין רחמים נרצח על ידי מחבלים באופקים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן חמישים ושתיים בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באופקים. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים, שש בנות, אם ושלושה אחים.

רעייתו עליזה כתבה: "בנימין היה האור של המשפחה, בעל ואבא נהדר, מסור ודואג לכל דבר ועניין. אדם עניו ומאיר פנים, בעל חסד, ירא שמיים, מלא באהבת התורה ובמידות נעלות. אנחנו חיים אותו, תמיד זוכרים אותו, תמיד חיים אותו בזיכרון נצחי... יש נחמה בזה שהיה אדם טהור וקדוש."

לעילוי נשמתו נכתב ספר תורה ולהנצחתו הודפסו סידורי תפילה וספרי תהילים שהופצו בבתי כנסת ובישיבות שבהן לומדים הבנים.

שישה חודשים לאחר מותו נולד לבנימין נכד שנקרא על שמו.