קורות חיים
יליזבטה (ליליה), בתם של פריידא רייזא וסלומון, נולדה בסנט פטרסבורג, רוסיה (אז – לנינגרד, ברית המועצות), ביום כ"א באב תש"ה (31.07.1945). בת זקונים, אחות קטנה לנאום.
גדלה והתחנכה בסנט פטרסבורג בשנים שאחרי תקופת המצור וסיום מלחמת העולם השנייה. הוריה הגיעו לעיר לאחר שברחו מבלארוס בתקופת הפוגרומים, אך גם שם המשפחה המשיכה לסבול מאנטישמיות מתמשכת וחיה בעוני יחסי.
כילדה, נמשכה יליזבטה לתחומים כמו ספרות ודרמה, אהבה הצגות תיאטרון והעדיפה את תחומי הלימוד הללו על פני המקצועות הריאליים. כשסיימה את לימודיה בבית הספר, בחרה בכל זאת במסלול ריאלי ולמדה את מקצוע ההנדסה.
לאורך השנים הקימה משפחה והביאה לעולם בן ובת, סרגיי ומרגריטה. במקביל, עבדה במפעל ביטחוני לייצור חלקי רקטות מסוג "קטיושה".
כשילדיה בגרו הם עלו לארץ, ואחרי שיצאה לפנסיה, החליטה ללכת בעקבותיהם. היא עלתה בשנת 2000, ממש עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, היישר לשכונת גבעת מרדכי בירושלים, ולרעשי הירי והמסוקים שאפפו אותה באותה התקופה.
לאחר זמן מה בעיר הבירה, עברה להתגורר במודיעין, ואחרי מספר שנים החליטה לקנות דירה באופקים, בסמוך לבנה. היא אהבה את אופקים, את הדירה ובמיוחד את הגינה שלה, אותה דאגה לטפח מדי יום.
היא עבדה מעט במשק בית, למדה עברית באולפן וידעה לדבר ולכתוב היטב. לצד העברית, למדה גם מחשבים, וגם בתחום זה הפגינה יכולות גבוהות שאינן אופייניות לשכבת הגיל שלה. היא נהגה לבלות זמן רב ברשתות החברתיות ורכשה חברים רבים במסגרתן.
בקיץ 2023 עברה ניתוח לב, וחודש לאחריו כבר חזרה ללכת בשכונה. בתחילה, עצרה ליד כל ספסל כדי לנוח, אבל שבועות ספורים לאחר מכן כבר חזרה לעצמה ולשגרה הרגילה שלה.
לכל מי שהיה בסביבתה הקרובה, מבני משפחתה, חבריה ושכניה ועד לחתולים שביקרו בגינתה, דאגה ועזרה תמיד, תוך שהיא מעמידה את צרכי כולם מעל שלה. היא סייעה רבות לכל מי שנזקק לעזרה בהתנהלות מול מוסדות ציבור כמו קופות החולים או ביטוח לאומי, עזרה לעולים חדשים בהתמודדויותיהם הרבות, וכאשר שכנתה חלתה דמנציה, סייעה לבתה לטפל בה, ביקרה אותה ודאגה שתקבל את העזרה לה היא זקוקה.
בתוך כך, הקדישה זמן למשפחתה – בנה, בתה ועשרת נכדיה, שמרה על קשר עם בני משפחתה שחיו באירופה ואפילו עם ילדיהם של חברותיה מרוסיה. בשבוע שאחרי חג שמחת תורה תשפ"ד (2023), הייתה אמורה לארח את אחיינה מגרמניה. היא ערכה קניות, הזמינה טיולים ותכננה בדיוק מה יעשו יחד כשיבוא.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בשעה 6:40 בבוקר שלחה יליזבטה הודעה לבתה: "ריטה, יש המון אזעקות ובומים ואין שום דבר בחדשות". השתיים שוחחו בטלפון ויליזבטה הביעה את דאגתה לשכנים, שנאלצו לצאת עם ילדיהם הקטנים מהדירות חסרות הממ"ד לחדר המדרגות בשעה מוקדמת כל כך. זמן קצר אחר כך היא נורתה למוות בפתח דירתה על ידי מחבלים שחדרו לבניין.
עשרות אנשים, בהם אזרחים, שוטרים וחיילים, נרצחו במתקפה על אופקים.
יליזבטה (ליליה) קוסטיצין נרצחה בדירתה באופקים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 78 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין באופקים. הותירה אחריה בן, בת, נכדות ונכדים וחברים רבים ואוהבים.
חברתה כתבה: "אישה יקרה, בן אדם איכותי. במושגים שלי, היא מייצגת את האדם הראוי בעולם הדפוק הזה: נבונה, צנועה, מתמודדת, סובלנית, ומעל לכל – בן אדם, אנושית, במובן החיובי ביותר. כמה חבל שדחיתי שוב ושוב את התוכנית לבקר אותה, כמה כואב".