אנה מישייב ז''ל

קורות חיים

אנה, בתם של חיה ואהרון אשורוב, נולדה בז' בכסלו תשי"ח (30.11.1957) ברוסיה, בעיר דרבנד שבקווקז.

גדלה והתחנכה בדרבנד. הייתה ילדה מלאת שמחת חיים שאהבה לקרוא ספרים ולשמוע מוזיקה. למדה בבית הספר היסודי ולאחר מכן בתיכון בעיר מגוריה. המשיכה ללימודים גבוהים, ובסיום לימודיה קיבלה תעודת הוראה.

את שמעון מישייב הכירה בתקופת התיכון ובגיל 18 נישאה לו. בני הזוג התגוררו בעיר הולדתם ועבדו יחד בבית הדפוס שהיה בבעלות משפחתה של אנה. בשנים הבאות נולדו להם שלושה ילדים, מרט, ויטלי וויקטוריה. אנה הייתה אם ורעיה מסורה שגידלה את ילדיה בחום ובאהבה.

בשנת 1994, בגיל שלושים ושבע, עלתה לישראל עם משפחתה. תחילה התגוררו ברמלה ובשנת 1997 עברו לאופקים.

עבדה כטבחית במסעדת "עגל רץ" בעיר אופקים וזכתה להערכה רבה על עבודתה. בלטה כבשלנית מוכשרת ואף מכרה תבשילים ביתיים שהכינה. הייתה דמות מוכרת ואהובה בעיר.

בהמשך, ניהלה חנות בגדים ודוכנים בשוק העירוני. התגלתה כקניינית בגדים ואשת עסקים ממולחת. במסגרת עבודתה נסעה לקווקז כדי לרכוש בגדים ועשתה חיל בעסקיה.

בשנת 2005 נפטר בנה ויטלי בגיל 25 ממחלה. היא התקשתה להתגבר על אובדנו, ונשאה תמיד את זכרו בליבה.

אנה ובעלה התגרשו, אך כעבור כמה שנים חזרו לחיות יחד. משבגרו ילדיה והקימו משפחות זכתה בנכדים. הייתה סבתא מסורה שעזרה בגידולם ואהבה לארח אותם בביתה. היא בישלה להם באהבה, פינקה אותם והעניקה להם מתנות.

הייתה אישה פעילה, שמחה ואנרגטית ובעלת לב רחב שהרעיפה על קרוביה וסובביה אהבה. ביתה היה תמיד פתוח לאורחים, שוקק חיים ומלא בילדים. בשעות הפנאי אהבה לקרוא ספרים מכל סוג ולהאזין למוזיקה קווקזית.

בשנת 2022 נפטר בן זוגה שמעון ממחלת הקורונה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בתחילת ההתקפה הגיעו לעיר אופקים יותר מעשרים מחבלים. הם רצחו עשרות מתושבי העיר ברחובות ובבניינים.

בין הנרצחים בעיר הייתה אנה. עם הישמע האזעקה היא ירדה לחדר המדרגות בבניין שבו גרה ושם תפסה מחסה. היא נפצעה בכתפה, יצאה לזעוק לעזרה ואז נורתה למוות.

אנה מישייב נרצחה בביתה באופקים על ידי מחבלים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 65. הובאה למנוחות בבית העלמין באופקים. הותירה אחריה שני ילדים ונכדים.

על מצבתה כתבו אוהביה: "יִוָּדַע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך" (תהילים ע"ט, י').

נכדה שמעון כתב: "סבתא שלי, כבר 40 ימים שהלב לא יכול לעכל, ואני לא יודע מה בכלל לרשום ולספר עלייך ואיזה מילים להגיד כדי שאנשים יבינו איזה בן אדם את ובכדי שינציחו את זכרך. אני רק יודע שלא משנה כמה מילים ארשום עלייך סבתא, יהיה קשה, כמעט בלתי אפשרי, להגיד כמה טובה היית, עם האוכל הכי טעים בעולם, עם החיוך הכי יפה שיש, ועם הדיבור הכי מצחיק. היית בן אדם טוב, סבתא שלי, גם כשהייתי מתקשר היית אומרת כמה את אוהבת אותנו ותמיד דואגת כמו כל סבתא. היית בן אדם מיוחד שלא הפריע לאף אחד והנה באו ורצחו אותך באכזריות מחבלי החמאס, וכנראה שהשיחות שלך יהיו רק זיכרון בהיר מימייך. סבתא שלי, אוהב אותך ומקווה שאת שם והגשמת את החלום המשותף שלנו בשנתיים האחרונות, לראות את סבא ושאתם מסתכלים עכשיו ביחד ומתגאים".