עדנה מלקמו ז''ל

קורות חיים

עדנה, בתם של מנהלוש ומולט אברהם, נולדה באתיופיה ביום כ"ב בטבת תשל"ח (01.01.1978). ילדה שנייה במשפחה, אחות לאביבה, ישעלם, סמאי, טדסה ואדיס רודי.

כילדה, גדלה והתחנכה באתיופיה ובשנת 1992 עלתה לארץ עם משפחתה במסגרת "מבצע שלמה". את לימודי התיכון השלימה באולפנת "גבעת וושינגטון", סמוך לעיר יבנה, שם למדה במתכונת פנימייה.

עם סיום הלימודים התנדבה לשירות לאומי ביישוב בית אל. אחרי השירות, החלה לעבוד כמטפלת באנשים עם צרכים מיוחדים במושבה גדרה.

ב-2007 הכירה את משה מלקמו. חבר משותף שחשב שהם יכולים להתאים זה לזו, הפגיש ביניהם, ומהרגע הראשון היה לשניהם ברור שזה לתמיד. משה מספר שהיא הייתה החברה הכי טובה שלו, שלידה יכל להיות מי שהוא, ושתמיד דיברו בחופשיות ובפתיחות על הכול.

כשנה לאחר שהכירו, ב-28.07.2008, השניים נישאו. בשנים הבאות הם הביאו לעולם שלושה ילדים: עידן, ליאת וליפז. עדנה הייתה אם למופת, קשורה מאוד לילדיה והם היו מאוד קשורים אליה.

ב-2015 המשפחה עברה לאופקים. בתחילה, עדנה עבדה בקיבוץ עין השלושה ובהמשך החלה לעבוד כמטפלת בכפר השיקומי "עדי נגב – נחלת ערן" באופקים. מנהליה בכפר השיקומי סיפרו: "עדנה הייתה עובדת מסורה, אחראית ועדינה, מלאכית ממש, הכול היא עשתה באצילות ובנועם. שמה של עדנה מעיד על הליכותיה. עדנה הייתה דואגת שהדיירות יהיו תמיד מטופחות ויפות, דאגה לספר אותן ולייפות אותן".

במקביל, ניהלה בביתה עסק פרטי בתחום הטיפוח, שאליו גילתה תשוקה גדולה. היא למדה קוסמטיקה, עיצוב שיער, מניקור ופדיקור, וכחצי שנה לפני מותה התחילה לייבא לארץ תוספות שיער איכותיות ותכננה לפתוח אתר למכירתן. לטובת המטרה, החלה לחקור תחום ידע נוסף – קניינות ושיווק אונליין.

חייה היו חיים של עשייה, תשוקה, יצירה ותנועה מתמדת. תמיד רצתה ללמוד תחומים נוספים ולהתפתח ועם כל פרויקט שסיימה - מיד תכננה והתחילה את הפרויקט הבא בתור. בנוסף, אהבה מאוד לטייל ולהנות, ונראה היה שהיא ממהרת לעשות עוד ועוד דברים, כדי להספיק לצבור חוויות רבות ככל האפשר.

אהבה מאוד להיות עם אנשים, ואנשים אהבו להיות סביבה. בכל מקום אליו הגיעה, הפכה למסמר הערב, הביאה עמה אור, שמחה וצהלה והעלתה חיוכים על פניהם של כל הנוכחים. אהבה מאוד לארח ולפנק, נהגה לתאם מפגשים עם בני משפחה וחברים, ונהנתה לארגן ולהפיק אותם.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

עדנה סיימה משמרת לילה בכפר השיקומי שבו עבדה כשהתחילו האזעקות. היא התקשרה לבעלה כדי לוודא שהוא והילדים נכנסים למרחב המוגן. כשביקש ממנה להישאר בעבודה עד שמטחי הרקטות יירגעו, סירבה ואמרה שהיא רוצה לחזור הביתה ולהיות איתם. זו הייתה השיחה האחרונה איתה.

עדנה נכנסה לרכבה ונהגה ברחובות אופקים לכיוון ביתה, עד שנקלעה לקרב בין מחבלי חמאס לבין אזרחים חמושים. המחבלים ירו לעבר מכוניתה והיא איבדה שליטה והתנגשה בעוצמה בחומת בטון סמוכה.

במשך שמונה ימים המשפחה לא ידעה מה עלה בגורלה. ההודעה על מותה התקבלה בטלפון, מבית העלמין באופקים.

עשרות מתושבי אופקים נרצחו על ידי מחבלי החמאס באותו היום, ועשרות רבים נפצעו.

עדנה מלקמו נרצחה ברכבה, בעיר אופקים, בדרך ממקום עבודתה לביתה, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 45 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין באופקים. הותירה אחריה בעל, בן ושתי בנות, אם וחמישה אחים ואחיות.

בעלה, משה, סיפר: "עדנה הייתה עדינה, תמיד נזהרה שלא לדבר רע על מישהו. גם אם מישהו פגע בה, היא סלחה מיד ולא נטרה טינה. כל מי שהכיר אותה התאהב בה. אהבתי אותה כל כך, היא הייתה החיים שלי והייתי מוכן לעשות בשבילה הכול. אם אני יכול לבקש משהו בשמה, זה שנאהב אחד את השני".

יפה אברהם, חברתה, כתבה: "חברה יקרה שלי. עדנה, כשמך את עדינה אך אישה חזקה. כואב לי, עצוב לי על הילדים שנשארו ללא אמא. כואב לי, כי אני יודעת שהיו לך עוד חלומות להגשים. כואב לי שיותר לא אראה אותך. כואב לי שיותר לא אשמע את קול צחוקך. כואב לי שככה הלכת מאיתנו בטרם עת, נרצחת על ידי חלאות, מפלצות, שונאי אדם שלא ברא השטן... תמיד אזכור את הרגעים היפים שלנו יחד, את השטויות שהיינו עושות, את מפגשי הקובה. תמיד את היית מסמר הערב ומצחיקה אותנו בלי הפסקה. היום היה מאוד קשה להיפרד, העיניים רואות אבל הלב מסרב להאמין".