אהרון חיימוב הלוי ז''ל

קורות חיים

אהרון, בנם של רבקה ויוסף חיימוב הלוי, נולד בכ"ג בטבת תשנ"ח (21.01.1998) בבאר שבע. ילד שלישי להוריו.

גדל והתחנך באופקים. נער טוב לב, נעים הליכות ורגיש. למד בתלמוד תורה חרדי בעיר ובהמשך בישיבה קטנה ובישיבה גדולה בקריית ספר.

היה בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך לאחיו ולאחיותיו, יד ימינו של אביו הרב יוסף חיימוב, רב קהילת הבוכרים באופקים. היה קרוב במיוחד לאחיו שלמה, שסיפר: "אהרון, האח שצעיר ממני בשנתיים, שאת כל החיים עשינו יחד, שהיה כל כך מסור אלי בזמני משבר ובזמני שלום. האח שתמיד ידעתי שאפשר לסמוך על האחריות שלו, על העוצמה שלו, על המוסריות שלו, שהיה כל כך כיף לצאת איתו, להתייעץ איתו, לספר לו בדיחות".

בשנת 2019 נשא לאישה את נעמי לבית איפרגן, ובשנים הבאות לבני הזוג נולדו שני ילדים, הילה וארי. המשפחה התגוררה באופקים. אהרון היה איש משפחה למופת, בעל ואב מסור שהרעיף אהבה וחום על ילדיו.

אהרון החל את דרכו במגן דוד אדום (מד״א) כבן שירות אזרחי, בתפקיד חובש רפואת חירום ונהג אמבולנס. בתום שירותו, הצטרף לארגון כעובד מן המניין ועבד במרחב לכיש, באופקים ובבאר שבע. במהלך ארבע שנותיו במד״א כחובש בכיר בלט כעובד חרוץ, מקצועי ומלא אמפתיה שדאג באופן יוצא דופן למטופלים ולפצועים. הוא שימש כונן ותורן אמבולנס בסופי שבוע ויצא ראשון לכל קריאה. חבריו לעבודה כינו אותו בחיבה "סמיילי" וסיפרו: "אהרון חי ונשם את מד"א ונתן את כל כולו למערכת". הוא שאף להתקדם ושקד על לימודיו לקראת קורס פראמדיקים שאליו עמד לצאת.

מסירותו נבעה מתחושת שליחות ומרצון לעזור לזולת. כשנשאל על ידי אימו רבקה אם העבודה אינה קשה מדי עבורו, ענה: "להיפך, היא הנותנת. אני רוצה לעזור לאנשים, לסייע, לתמוך, לתת לאחר". אנשים שטיפל בהם סיפרו על טוב ליבו, החמלה והאכפתיות שחרגו מעבר לתפקידו. כאשר הסיע מטופל לבית החולים, לא היה מותיר אותו שם והולך, אלא וידא שהוא מקבל טיפול כראוי, ורק אז נסע לדרכו.

אדם רחב לב, שוחר שלום ומלא נתינה שהאיר פנים לכל אדם. סיפרה אשתו נעמי: "בשבילו בן אדם הוא בן אדם, דתי או חילוני, צעיר או מבוגר". אהרון בלט כחבר טוב ונאמן, הטה אוזן קשבת ונתן הרגשה טובה לכל מי שדיבר איתו, תמיד כשחיוך נסוך על פניו.

ביום הכיפורים תשפ"ד החזן לא יכול היה להגיע לתפילות, ואהרון באופן טבעי לקח פיקוד וניהל את תפילות היום כוותיק ובקי. ערב סוכות תשפ"ד הוא איחר לשוב מהמשמרת. כשנשאל מה קרה השיב שביישוב צוחר ביקשו שיבנה להם סוכה והוא לא היסס, התעכב ובנה כדי שמי שירצה תהיה לו סוכה בחג.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר אהרון היה כונן חירום ושהה בביתו באופקים. בשעה 6:55 קיבל קריאה ממוקד מד"א לבוא לסייע באירוע פח"ע ולטפל בפצועים בצומת אורים. הוא נפרד מאשתו ושני ילדיו שירדו למקלט בשל האזעקות ונסע באמבולנס. כעבור כ-15 דקות נרצח סמוך ליציאה מאופקים, לאחר שמחבלים ירו לעבר האמבולנס.

המחבלים רצחו באותו יום כמה עשרות מתושבי אופקים.

אהרון חיימוב הלוי נרצח על ידי מחבלים באופקים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 25. הובא למנוחות בבית העלמין באופקים. הותיר אחריו את נעמי אשתו ושני ילדיו הילה וארי, הורים, שישה אחים ושלוש אחיות.

אביו הרב יוסף ספד לו: "הצער הוא גדול, אי אפשר להכיל את הכאב. מי פילל שאביך יספיד אותך שלא כדרך העולם, שהבן הוא המספיד את האבא ולא האבא את הבן".

שלמה אחיו כתב: "שישים יום חלפו מאותו יום מר ונמהר, שישים יום שהיתמות נוגעת בהכול, שאני מרגיש כאילו איבר מגופי חסר לי... היתמות זועקת, הקירות זועקים, אהרון איננו. בחיים לא חלמתי שזה יסתיים כל כך מוקדם, זה לא עלה בדעתי אפילו בחלומות הכי גרועים שיש".

מנכ"ל מד"א אלי בין ספד: "אהרון הוא מלח הארץ בפני עצמו, ודוגמה ומופת לעובדי ומתנדבי מד"א. אהרון, אדם שטובת האחר וערך חיי האדם היו לנגדו תמיד, כמו גם היום - בבוקר הטרגי הזה. לכתו של אהרון הותירה אותנו כואבים מאוד ומוקירים את דרכו".

כתבה רבקה, אימו של אהרון: "כשדפקו לנו בדלת והודיעו לנו שבננו אהרון נרצח ע"י בני עוולה כבר בבוקר שמחת תורה חשבתי שאני מתרסקת. לא היה לי כוח לאף אחד אבל הידיעה שיש מי שמנהל את העולם הוא ייתן את הכוח לעבור את המשבר. אנחנו עם של תקווה וזה מה שעוזר לנו לשרוד. עם ישראל חווה ניסיונות, התמודדויות, מאבקים, גזירות, ומה שנותן לנו כוח זה הביטחון בריבונו של עולם שיהיה טוב. אנחנו לא יודעים איך זה בדיוק ייגמר, אנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה , אנחנו לא יודעים כמה זמן זה ייקח, אבל ברור לנו שיהיה טוב.

בעלי ואני בחרנו בחיים. אנחנו רוצים לשמור על המשפחה שרואה את הטוב ולגדל משפחה שמחה שטוב לה. אם יש משהו יציב בחיים שלי, זה הקב"ה. החיים שלנו לא יציבים, ואם יש משהו יציב, איזושהי כרית כזאת, איזושהי משענת, זה ריבונו של עולם. הוא שם תמיד, מכיל את כל הבכי שלי, את כל הדמעות, את כל העצבות, את כל התסכולים, את כל ה'אופים', את כל השאלות, וגם את הידיעה הזאת שזה בסדר שיש דברים שאין לנו עליהם תשובות.

אנחנו בדור חכם כל כך, דור שיודע לקבל תשובות מהר כל כך. אבל יש דברים שאין עליהם תשובות. כל השאלה הזאת איך הקב"ה מנהל את העולם, למה ככה זו שאלה שנשארת פתוחה ופה בעצם נכנסת האמונה שנותנת המון כוח, היא משהו מעבר לשכל, מעבר לתשובות.

אני אומרת לעצמי: אין עוררין העולם לא הפקר, יש מנהיג לבירה ויש דברים שאת לא מבינה, יש דברים שאין עליהם תשובות פה בעוה"ז וזה בסדר אחרי 120 נראה שהכול לטובה כי אין רע יורד מן השמים. את הדמעות והכאב שלי אף אחד לא יוכל לקחת, אבל הידיעה שהמקום ששם צרורה נשמתו הוא מקום של הרוגי מלכות (הנרצחים והנטבחים על עצם היותם יהודים) זו הנחמה שיש לי כאמא וכולי תפילה שבקרוב תחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים אמן".