קורות חיים
אברהם (אבי), בנם של סול (שולה) ומסעוד, נולד ביום כ"ד באלול תשל"א, (14.09.1971). אח לאורנה, אוסנת, סמי, שי וזוהר.
אבי היה הרביעי מבין שישה ילדים. ילד חייכן וטוב לב, מסור מאוד לאחיו ולכל משפחתו. הוא גדל והתחנך באופקים, למד בתיכון המקיף הדתי וסיים את לימודיו בהצלחה.
אבי התגייס לצבא ושירת בבסיס ההדרכה "בה"ד 1". לאחר שעבר הכשרה שימש בתפקיד בוחן תחמושת.
לאבי היו ידיים טובות. כשהשתחרר מהצבא למד קורס טכנאי מזגנים ורכש לעצמו מקצוע.
מגיל 25 החל לעבוד בחברת "אלקטרה" כטכנאי מיזוג אוויר ועבד שם במשך 27 שנים. אבי אהב את עבודתו, סיפק שירות לגופים גדולים והיה עובד מקצועי מאוד. ב-2022 אף נבחר לעובד מצטיין בחברה.
תחביבו העיקרי היה כדורגל, הוא היה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי חיפה".
ב-1999, כשהיה בן 27 נישא לשושי, בחירת ליבו. בני הזוג אהבו את האווירה החמה והמשפחתית של העיר אופקים והתיישבו בשכונת "מישור הגפן".
ב-2001 נולדה בתם הבכורה, בת אל, לאחר שבע שנים נולד בנם יגל וכעבור שנה נולדה בתם אודל. שלושת ילדיהם גדלו אהובים ועטופים. אבי היה קשור אליהם מאוד והקדיש זמן לטיפוחם ולחינוכם.
אבי היה אדם ישר, צנוע ובעל מידות טובות. אדם בעל חסדים, אוהב ואהוב על הבריות. כיבד את הוריו באופן שאין כדוגמתו, הפיץ תורה ובמשך שנים רבות חילק בכל יום שישי עלונים בבתי הכנסת.
בפברואר 2023 נפטר אביו האהוב, מסעוד הצדיק. באותה תקופה אבי התחזק מאוד בקיום מצוות ודאג לאימו שולה שהתאלמנה. חבריו שהתפללו איתו בבית הכנסת סיפרו שאבי נלחם על כל אמירת קדיש למען אביו, הוא לא ויתר וקרא יום-יום את התפילה החשובה. בכל הזדמנות כיבד את זכרו.
בחול המועד סוכות תשפ"ד יצאו אבי ושושי לביקור בקברי הצדיקים בכל רחבי הארץ, מדרום עד צפון, כאילו ידע שזה הטיול האחרון לפני הפרידה ממנו, סיפרו מכריו. ב-08.11.2023 היו אמורים בני הזוג לחגוג 25 שנות נישואים - חתונת כסף. אבי תכנן לחגוג בגדול וכבר עשה תוכניות לקראת האירוע.
ביום שבת, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כ-20 מחבלי חמאס חדרו לעיר אופקים. בביתם של אבי ושוש לא היה ממ"ד. כשהחלו האזעקות מיהרו בני המשפחה למקלט השכונתי ושהו שם פרק זמן קצר. הם חזרו הביתה, אולם אז נשמעו קולות נפץ קרובים מבחוץ. אבי חשב שילדים משחקים בנפצים לכבוד חג שמחת תורה, הוא יצא לדבר איתם שלא ישחקו בזה ביום של אזעקות כי כל הפיצוצים האלה מקפיצים את שומעיהם, ואחרי מספר שניות נורה על ידי חוליית מחבלים ושכב בחצר פצוע ומדמם.
לאחר שהתקשרה למוקד מד"א נודע לשושי שיש מחבלים בקרבת הבית, היא נעלה את הדלת והסתגרה עם הילדים בחדר במשך 20 שעות, כיבתה מזגן ואורות כדי שהמחבלים לא ידעו שיש בבית אנשים. היו בחדר בשקט בפחד ובידיעה שאבי מוטל על הריצפה ומדמם למוות ואף אחד לא יכול להגיע ולהציל אותו. הם לא שתו מים במשך 20 שעות כשהפה יבש מפחד, וכל הזמן שמעו על גג ביתם צעדים מהירים של המחבלים כשהם רצים, צועקים ומקללים בערבית. כל הזמן הזה גם נשמעו רעשים של יריות ורימונים שמתפוצצים, ברזלים מתעופפים באוויר וזכוכיות מתנפצות, ותוך כדי גם טילים ואזעקות שלא פוסקות ואין להם אפשרות ללכת לממ"ד כי המחבלים בחוץ.
אבי נחשב לנעדר במשך עשרה ימים, ולאחריהם נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח.
באותו בוקר נרצחו עשרות תושבי אופקים, רבים מהם תושבי שכונת "מישור הגפן".
אברהם (אבי) חטואל נרצח על ידי מחבלים באופקים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן חמישים ושתיים בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באופקים. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, אם, אחים ואחיות.
על מצבתו כתבו אוהביו על פי אותיות שמו (אקרוסטיכון): "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'/ בכל ליבי דרשתיך, אל תשגני ממצוותיך/ ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך/ הדריכני בנתיב מצוותיך כי בו חפצתי/ מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי." (מתוך ספר תהילים קי"ט).
משפחתו וחבריו פועלים להנצחת זכרו בדרכים שונות, מתוך מטרה להמשיך את מורשתו של אבי ולהפיץ את הערכים שבהם האמין.