יצחק בלטי ז''ל

קורות חיים

יצחק בלטי, בנה של סוזן, נולד באופקים ביום כ"ב בחשוון תש"ל (3.11.1969). אח צעיר לאלברט, יעקב, מרים, דליה, אהרן, זהבה, שולה ויהודה.

גדל באופקים, למד בבית ספר יסודי בעיר, ולאחר מכן בתיכון בקיבוץ סעד שבנגב המערבי.

אחרי שעות הלימוד עבד במפעל "פופלי" לגרעיני תירס שבקיבוץ.

כשסיים לימודיו העל-יסודיים, התגייס לצבא ושירת ביחידת "דובדבן". קרוביו מספרים שהיה גאה מאוד ביחידתו, הצטיין ובלט בשירותו, היה מוערך על מפקדיו, ולקח חלק במבצעים צבאיים מאתגרים ומסוכנים.

לאחר שהשתחרר מהצבא, נסע למספר חודשים לארצות הברית, וכששב ארצה נרשם ללימודי כלכלה באוניברסיטה.

כשסיים את הלימודים, פתח, יחד חבר משפחה, חברה להשמת כוח אדם. בתחילת שנות השלושים לחייו החל לעבוד כסוכן מכירות. לאחר כעשרים שנות עבודה בחברה, עבר לחברת הייטק שבמסגרתה עבד כשלוש שנים.

יצחק נישא ונולדו לו שתי בנות - אניל וליאם. המשפחה גרה בבאר שבע ובהמשך באופקים. אחרי שהתגרש הביא לעולם עוד בן - ארי.

בתו ליאם סיפרה שהיה משכיל, סקרן ורחב אופקים: "היית טוב בהכול, ידעת הכול, ממתמטיקה לאנגלית, לידע כללי נרחב ברמות מטורפות, לאומנויות לחימה, לבישול. אפילו לתפור ידעת. אין שאלה ששאלתי אותך ולא ידעת לתת עליה תשובה. ומה שלא ידעת ורצית לדעת - דאגת שתדע יותר טוב מכולם".

יצחק היה אמיץ, דעתן ובעל מודעות גבוהה לאסתטיקה אישית. סיפרו אוהביו: "איציק ניחן באומץ רב שבלט בשירותו הצבאי וגם באזרחות. הוא היה גבר נבון ומשכיל, אהוב על כולם, נערץ על החברים שלו ובמיוחד על המשפחה... נהג לשמור על כושר גופני ומראה אסתטי... תמיד הכי יפה ומטופח, כל חולצה הייתה חייבת לעבור גיהוץ וכל התארגנות בבוקר לקחה לפחות שעתיים, כל שערה חייבת להיות במקומה... הוא גרם לכולם להתאהב בו ובאופיו יוצא הדופן, וידע להיות בכל מקום ובכל שעה בשביל כולם".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בשעות הבוקר של יום שבת, עם היוודע על חדירת מחבלים לשכונת "מישור הגפן" שבעיר מגוריו – אופקים, דרך יצחק את נשקו, ויצא עם שכניו איתמר ואבי כדי להגן על תושבי השכונה. בסרטון וידאו שהופץ במרשתת נראים השלושה כשהם רודפים באקדחים שלופים אחר מחבלים. תוך כדי המרדף, במהלכו הצליחו להרוג מספר מחבלים, נורה יצחק בעורפו ומת במקום, אבי נורה ומת מפצעיו, ואיתמר נפצע ברגליו.

במשך ארבעה ימים יצחק נחשב נעדר, עד שמשפחתו קיבלה את הבשורה המרה שגופתו נמצאה.

המחבלים רצחו באותו יום כשלושים מתושבי אופקים.

יצחק בלטי נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בשעה שנלחם במחבלים שחדרו לעירו אופקים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבאופקים והוא בן 53. הותיר שתי בנות ובן, אם ושמונה אחים ואחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו פסוק מ"שיר למעלות" שבספר תהילים קכ"א: "לא ינום ולא יישן שומר ישראל", והוסיפו את המשפט: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".

ספדה בתו אניל: "אבא שלי, מלך שלי, חמצן שלי, איזה גיבור אתה. איזה אמיץ אתה, אתה הגאווה שלי. איך הגנת בגופך על תושבים בלי לחשוב על עצמך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".

ספדה בתו ליאם: "היית מהראשונים להגיע לזירת המוות הזו, נלחמת בידיעה שלא תצא מכך בחיים מול עשרה מחבלים. הצלת חיי אדם, נהגת כגיבור שאתה – תמיד ראשון... הנר שבי כבה... למה היו צריכים אותך בשמיים יותר ממה שאני צריכה אותך פה?.. תמיד תמיד היית, ברגע שהייתי צריכה - היית, ואני יודעת שתמשיך להיות כל עוד אני חיה ונושמת. אני אוהבת אותך אבא, אני אוהבת אותך! לעולם לא אשכח ולא אסלח על הדרך שלקחו אותך ממני ועל מה שעשו לך. לעולם אמשיך את דרכך, אבא שלי גיבור".

משפחתו של יצחק מתכננת כתיבת ספר תורה לזכרו.