מיכאל אוסטרובסקי ז''ל

קורות חיים

מיכאל, בנם של סימה ונאום, נולד ביום ה' בכסלו תש"ו (10.11.1945), כחצי שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, באוקראינה. אח לאלה.

מיכאל היה ילד נבון וחייכן, שנהג לשחק כדורגל עם חבריו ואהב לצאת לדוג.

הוא התחנך בבתי ספר בעיר צ'רניגוב שבצפון אוקראינה. ב-1963, לאחר שסיים את לימודיו, התגייס לצבא הונגריה ושירת כנהג.

בהמשך למד לימודים גבוהים וסיים בתחום הנדסת אלקטרוניקה. אחרי לימודיו עבד במקצוע, בתור מנהל משמרת במפעל בתחום הרדיו.

מיכאל היה חכם מאוד ואוטודידקט. הכול ידעו שיש לו ידיים טובות, הוא ידע לבנות ולתקן חפצים והחזיר אותם לבעליהם במצב מצוין.

מכריו סיפרו שהיה אדם של מעשים טובים, שתמיד התנדב ועזר לאחרים במצוקה.

החיוך שלו והחום האנושי שהפגין כלפי כל מי שהכירו, השאירו רושם עז על כל מי שבא איתו במגע. בעיקר אהב לשמח ילדים. ב"נובי גוד" – החג המסמל את תחילת השנה האזרחית בברית המועצות - נהג לעבור בין הבתים ולחלק מתנות לילדים.

מיכאל אהב מאוד מוזיקה טובה ונהג לנסוע להופעות רבות. מוזיקה וריקוד היו חלק משמעותי בחייו, ובהמשך אף עבד כמורה לריקוד. באוקראינה היה חלק מהרכבים של שירה וריקוד.

באוקראינה הכיר את לריסה בשנת 1967, הם נישאו לאחר כחצי שנה וחיו באושר רב. לבני הזוג נולדו שני ילדים - טטיאנה וגנדי. היה איש משפחה מסור, שאהב וטיפח מאוד את ילדיו.

מיכאל עלה עם משפחתו לארץ בשנת 2000 והקים את ביתו באופקים. בארץ עבד בכמה מקומות עבודה, היה איש של עשייה שלא היה מסוגל לשבת בביתו.

בשנת 2023 הוא החל לעבוד כשומר בשער הכניסה לקיבוץ מגן, הסמוך לדרום רצועת עזה. מיכאל היה אהוב ומוערך בעבודתו. במקביל, המשיך לעסוק בתחביבו האהוב - לרקוד ולשיר, וכמנהגו מדי שנה ב"נובי גוד", התחפש לסנטה קלאוס, הצחיק ושימח ילדים. כשהיה באופקים הצטרף להרכב מוזיקלי שנקרא "קולוריט" במועדון קלוב 14, הם הופיעו במקומות רבים, שרו ורקדו. בזמנו הפנוי יצא לדוג עם חבריו שסיפרו ש"לא ויתר על הדג המטוגן שאחרי הביקור בים."

במרוצת השנים ילדיהם של בני הזוג גדלו, מיכאל ולריסה זכו להכיר יחד שלושה נכדים. מיכאל נהנה מאוד להיות סבא ולבלות זמן עם איכות עם נכדיו.

ביום שבת, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

מיכאל נסע מוקדם בבוקר לעבודתו בקיבוץ מגן. לאחר האזעקה הראשונה הגיעו מחבלים רכובים על אופנועים לשער הקיבוץ. המחבלים הגיעו למיכאל וניסו לחטוף אותו אך הוא נלחם בהם בגבורה, לא היה מוכן לכך שיחטפו אותו, עד שנורה ונהרג במקום.

לאחר שעות רבות הצליחה כיתת הכוננות להשתלט על האירוע ומנעה מהמחבלים להיכנס לקיבוץ.

מיכאל נחשב לנעדר במשך מספר ימים, ולאחריהם נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח.

מיכאל אוסטרובסקי נרצח על ידי מחבלים בקיבוץ מגן, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן שבעים ושבע בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באופקים. הותיר אחריו אישה, בת ובן, נכדים ואחות.

תימור כתב: "אבא, סבא, ודוד אהוב, איש משפחה ופעילות, אדם מלא הומור ושמחת חיים שלא נח לרגע. השאיר אחריו אישה, ילדים ונכדים. תחסר לנו מאוד. אוהבים אותך תמיד."

חבר כתב: "מיכאל, יהי זכרך ברוך. רואים את פניך הטובות ואת המשפחה שהותרת. הם יהיו ההמשכיות שלך בעולם הזה, שנקווה שיהיה טוב יותר."

משפחתו של מיכאל החליטה להנציח את זכרו על ידי הקמת פרויקט קהילתי באופקים, שימשיך את מורשת העזרה וההתנדבות שלו. הפרויקט יוקדש לזכרו ויישא את שמו, כך שזכרו יישאר נצחי בלבבות התושבים והקהילה כולה.