ולרי פרידמן ז''ל

קורות חיים

ולרי, בנם של רוזה ולאוניד, נולד ביום כ"ב בסיוון תשכ"ג (14.06.1963) בעיר אומן שבאוקראינה (אז – רפובליקה בברית המועצות).

ולרי, שכונה גם ולרה, גדל והתחנך באומן, למד בבית ספר יסודי ובתיכון בעיר.

אחרי התיכון למד הוראה ושימש כמורה למתמטיקה.

ב-1990, כשהיה בן 27, עלה לארץ והתיישב בדימונה. בהמשך עבר בין ערים נוספות ובסופו של דבר השתקע בשדרות.

בתחילה, עבד ולרי בתחום הבנייה ובהמשך עבד במפעל של חברת "תדביק" ("Tadbik") המייצרת פתרונות אריזה מתקדמים בני קיימא. בזכות יכולותיו האנליטיות הגבוהות, פיתח הבנה עמוקה בחומרי הגלם השונים ובהשפעתו של כל אחד מהם על שלבי תהליך הייצור. אחרי מספר שנים קודם לתפקיד אחראי חומרי גלם ושימש כגורם מפתח בשרשרת הייצור.

עמיתיו מתארים אותו כאדם שהיה אחראי על ה"מתכון" המדויק והרגיש של החומרים, ושימש כמקור ידע מרכזי עבור הצוות כולו. אך מעבר למקצועיותו, ולרי בלט תמיד באישיותו. מדי יום הגיע לעבודה עם חיוך גדול, מילא את תפקידו בחריצות ושמח לעזור לכולם.

חברו לעבודה, איגור, סיפר: "הוא היה איש מדהים ובעל לב גדול, שהשקיע מאמץ בללמד ולהכשיר עובדים חדשים ותרם באופן ישיר לצמיחת הדור הבא של המקצוענים במפעל. ולרי התאפיין בנתינה ללא תנאים ובמחויבות גבוהה, ומעולם לא היסס להתייצב ולסייע לצוות. ולרי היה אדם שהידע והכישרון שלו היוו נכס אמיתי, אך הלב שלו היה הנכס האנושי היקר מכל".

ולרי היה אב מסור לשלושה בנים – גדי סטיב ואלון – אותם אהב בכל ליבו.

בזמנו הפנוי אהב לראות כדורגל, אהד את קבוצת "מכבי תל אביב" ואת קבוצת "צ'לסי" הבריטית. עוד אהב לשחק פינג-פונג ואף היה שחקן פינג-פונג בצעירותו.

כשהפך לסבא, בילה כל רגע פנוי עם נכדיו, התנדב תמיד לשמור עליהם ולבלות איתם. קרוביו מספרים כי כשהיה בחברת הנכדים, חזר להיות ילד בעצמו והתנהג ממש כמו בן גילם.

הוא היה אדם מלא הומור, אופטימי וצנוע, שלקח את החיים בקלילות וידע להנות מהדברים הפשוטים. תמיד הסתדר עם כולם, היה אהוב מאוד, לא דיבר רעות על אף אחד והסתכל תמיד על הטוב בכל אדם ובכל מצב.

היה לו לב רחב, מלא באכפתיות, בדאגה ובחדוות נתינה. מעולם לא השיב בשלילה לבקשות שקיבל ותמיד היה שם עבור ילדיו, נכדיו וכל סובביו.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

ולרי התעורר לפנות בוקר לקראת יציאה לטיול מאורגן בים המלח עם קבוצת חברים. הוא הגיע לתחנת האוטובוס בה חיכה לאיסוף, אך כשהמיניבוס הגיע, התברר כי יש תקר באחד הגלגלים.

בדיוק כשהנהג עמד להחליף את הגלגל, החלו להישמע אזעקות ומטחי רקטות כבדים נורו לעבר העיר. ולרי וחבריו לטיול ניסו להיכנס למיגונית הסמוכה לתחנה, אך היא הייתה נעולה.

בעודם מנסים למצוא מחסה, הגיעו למקום שני טנדרים עמוסים במחבלי חמאס, שירדו מהרכבים במהירות והחלו לירות לעברם. ולרי נהרג במקום, ואיתו כל 12 חברי הקבוצה. נהג המיניבוס, שהצליח להתחבא מאחורי המיגונית, היה היחיד שניצל.

ולרי פרידמן נרצח על ידי מחבלי חמאס בשדרות ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), כשהיה בדרכו לטיול. בן 60 היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בדימונה. הותיר אחריו שלושה בנים ונכדים.

על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "אדם צנוע ומצחיק. זכרך בליבנו לעד".

בנו סטיב כתב: "7 באוקטובר 2023. חג שמחת תורה. שבת בבוקר... 7:15 – 'כולם בסדר?' אחי שואל בוואטסאפ. 7:15 – אבא שלי רואה את ההודעה, וזאת הפעם האחרונה שקיבלנו אות מאבא שלי... אבא שלי היה אדם צנוע, עם חוש הומור מיוחד ולב גדול... בשקט האופייני לו עבד בעבודות לא פשוטות כדי לפרנס ולשמור על המשפחה שלנו.

"אבא שלי היה אדם חזק – לא רק בכוח, אלא גם באופי. הוא היה הופך סיטואציות קשות לקלות יותר, היה מצליח להצחיק את כל מי שבחדר. אבל יותר מהכול – הוא נתן תחושת ביטחון... הוא האמין בי בעיוורון מוחלט, ותמיד קיבל אותי בדיוק כמו שאני, בלי תנאים ובלי שיפוט... הוא לימד אותי שעוצמה לא חייבת להיות רועשת, ושאהבה אמיתית נמדדת במעשים קטנים...

"מאז השביעי באוקטובר הזמן נעצר. שיחת הטלפון היומית כבר לא מצלצלת. ההודעה נשארה כחולה – אבל הוא כבר לא ענה... אבא, אני מבטיח לך שאני אחיה חיים שאתה תהיה גאה בהם. אני אמשיך את הדרך שלך. בשקט, בצניעות ובעוצמה שלימדת אותי".

ולרי מונצח באתר ההנצחה של עיריית שדרות.

הוא מונצח באתר ההנצחה לאזרחים הוותיקים חללי המלחמה.

עמוד לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.