קורות חיים
ליאור, בן תמר וברוך, נולד ביום י"ג באב תשנ"א (24.07.1991) בשדרות. אח צעיר לרונן, אמי, דניאלה ואירית.
גדל והתחנך בשדרות. למד בעירו בבית הספר היסודי "שקמים-מעוז" ובישיבה התיכונית "נתיב אמי"ת".
כבר בנעוריו גילה אהבה גדולה למוזיקה. באופן עצמאי החל ללמוד לנגן בגיטרה קלאסית והפגין כישרון רב וחריצות. שעות בילה בנגינה כדי להשתפר ולהתמקצע. במרוצת השנים למד לנגן גם בגיטרה אקוסטית וחשמלית, בקלידים ובסינתיסייזרים. כן הלחין מוזיקה מקורית שהעלה לאתר Soundcloud.
הודות ליכולותיו הטכניות רכש מגיל צעיר ידע רב במחשבים, בטלפונים ניידים ובמגוון היישומונים למכשירים האלה. בחפץ לב סייע למשפחה ולחברים בתיקונים, בהרכבת מחשבים ובפרמוט, ולכל בעיה מצא פתרון.
ביום 25.01.2010 התגייס לצה"ל, שובץ בחיל התקשוב בתפקיד מנהל רשת ולאחר ההכשרה הוצב בבסיס חצרים. השתחרר אחרי שירות מלא, בדרגת סמל ראשון.
לקראת לימודיו הגבוהים התלבט בין שני תחומי החוזק שלו – מדעי המחשב ומוזיקה – והחליט "ללכת עם הלב". על כן למד לתואר ראשון במגמת הלחנת מוזיקה ועיצוב פסקול לסרטים ב"מכללת ספיר" שבשער הנגב. הודות לכישרונו השתלב עוד במהלך הלימודים בתעשיית הסרטים הישראלית, וכן השתתף בסרטי סטודנטים רבים שהציגו בפסטיבל "קולנוע דרום". במסגרת זו זכה בשני פרסים – פרס על המוזיקה הטובה ביותר ופרס על עיצוב הפסקול הטוב ביותר. את לימודיו סיים כעורך סאונד ומעצב פסקול.
את לימור הכיר במפגש אצל חברה משותפת. הם ישבו בקצוות שונים של החדר אך מייד הבחינו זה בזה, והיא עברה לשבת לצידו, נמשכת אל החיוך המיוחד שלו. עד מהרה היו לבני זוג, וביום 11.08.2015 נישאו. את ביתם קבעו בשדרות.
לשניים נולד בן ושמו כפיר. החיבור בין ליאור לבנו היה חזק – הוא לימד אותו לרכוב על אופניים, ויחד שיחקו וצחקו. "אני רוצה להיות כמו אבא", אמר כפיר.
כאיש משפחה למופת היו רעייתו ובנו כל עולמו. רחש כבוד רב להוריו ואהב אותם מאוד, ועם אֶחיו שמר על קשר קרוב.
למחייתו עבד כמעצב פסקול וכעורך סאונד באולפני DB בתל אביב. בין היתר עבד עם סדרות הטלוויזיה עטורות הפרסים "פאודה" ו"טהרן" ובסדרות "באש ובמים" ו"מלאך משחית". כעורך סאונד בחר את האפקטים המתאימים, את המיקרופונים בדיאלוגים ואת אווירת הסאונד, וכמעצב פסקול עבד על היצירה כולה על מנת להוציא לפועל את החזון של הבמאי, לוודא התאמת הסאונד והתמונה "כמו מנצח על תזמורת", כדברי אנשי מקצוע.
בד בבד הקים עסק עצמאי בתחום עיצוב פסקול בשדרות, “Sound Production”, ובמסגרת זו עיצב פסקול לסרטי סטודנטים במגמת קולנוע במכללות "ספיר" ו"סם שפיגל" ולסרטי תדמית של חברות. הוא נהנה מעבודתו, שהתחברה לאהבתו הגדולה למוזיקה ולנגינה.
בשנת 2020, אחרי שנים של התרכזות בעבודה, החל לעסוק בשעות הפנאי באופן אינטנסיבי בספורט. התאמן בריצות ארוכות בקבוצת "Running Views" ואחרי שרץ מרתון מלא החל להתאמן לקראת תחרויות טריאתלון ואיש הברזל, המשלבות ריצה, שחייה ורכיבה באופניים, עם קבוצת "אלפא". בנוסף השתתף בקבוצת הריצה החברתית בשדרות "Sderot Front Runners". בספטמבר 2023 התחרה בטריאתלון אשדוד ואף נרשם לתחרויות "חצי איש הברזל" ו"ישראמן" שהיו צפויות להתקיים בחודש נובמבר של אותה השנה ובחודש ינואר.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים – ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל; ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים; חטפו לרצועת עזה מאות אנשים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
ליאור יצא באותו בוקר לרכיבת אימון באופניים באזור שדרות. רעייתו, שהייתה בממ"ד עם בנם תחת מטח הטילים הכבד, כתבה לו בהודעה שישמור על עצמו וימצא מקום מבטחים, והוא כתב לה שהוא מחפש ושלח תמונה שלו שוכב על הקרקע, מחייך קמעא, ידיו על ראשו כדי להתגונן מטילים. כשהמשיך ברכיבה בדרכו חזרה נתקל בכביש 34 בחוליית מחבלים שירו בו. בעודו פצוע התקשר לרעייתו וסיפר לה: "לימור, ירו בי. בואי לקחת אותי", אך זה לא צלח בשל הדרכים החסומות. כעבור יממה נמצאה גופתו.
עוד עשרות תושבי שדרות ובהם ספורטאים שהתאמנו סמוך לעיר נרצחו באותו יום.
ליאור וייצמן נרצח בידי מחבלים סמוך לשדרות בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן שלושים ושתיים בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין בשדרות. הותיר אישה, בן, הורים, אח ושלוש אחיות.
בביתו נותר קרוע לב גם הכלב צ'יף, האסקי סיבירי שליאור גידל וטיפח באהבה רבה.
על מצבתו של ליאור חקקו אוהביו: "נרצח על עצם היותו יהודי. במותו התקדש שמו של הקב"ה בעולם כולו. צחוקך, דמותך ואורך ילוו אותנו לעד".
כתבו בני משפחתו: "ליאור תמיד שמח לעזור, אהב את החיים וראה את הטוב בכל דבר. האמין במשפט 'חייך אל החיים, והחיים יחייכו אליך חזרה'. הוא חסר לנו בכל רגע ביום".
לימור רעייתו החליטה שתמשיך, לזכרו, את דרכו הספורטיבית. היא הגשימה חלום משותף שלהם והשלימה קורס צלילה באילת, ובכוונתה להמשיך ולהשתתף בתחרויות.