קורות חיים
מור, בתם של מלכה סויד ומאיר גבאי, נולדה בי' בתשרי תשנ"ד (25.09.1993) בנתיבות.
גדלה והתחנכה בנתיבות. ילדה עם לב זהב וחיוך ממיס, חברותית ומלאת חוש הומור. למדה ב"אולפנת בני עקיבא" במגמת ספרות וכבר מגיל צעיר גילתה כישרון בכתיבת שירים. חניכה בתנועת הנוער "בני עקיבא" בשבט "דביר".
בת מסורה, אוהבת ואהובה. אוהביה מספרים על קשר קרוב ומיוחד עם אימה מלכה, "קשר שכל אימא ובת היו חולמות להשיג. כמות בלתי נתפסת של פירגון ואהבה, עזרה אין סופית ועוצמת אהבה שאין שנייה לה". מור הייתה גם קרובה מאוד לסבה וסבתה, יחד נהנו להצחיק את בני המשפחה.
אחרי לימודיה עשתה שירות לאומי במסגרת פרויקט "והדרת" וסייעה לקשישים. בשעות אחר הצהריים התנדבה בתחום החינוך והדריכה ילדים ובני נוער.
בסיום השירות הלאומי החליטה שברצונה להמשיך ולתרום. היא התגייסה לצבא ושירתה במשך שלוש שנים, מהן שנה בקבע, בתפקיד מש"קית ת"ש (תנאי שירות) ב"חוות השומר", בסיס המכשיר טירונים בעלי קשיי הסתגלות. מור אהבה את התפקיד וראתה בו שליחות. מפקדיה וחבריה ליחידה מספרים על חיילת מצטיינת, מסורה ואכפתית עם קסם אישי שתמיד דאגה לחייליה גם אם החסירה מעצמה. כתבה ליאור: "זוכרת את החיוך שלך ואת הדאגה האינסופית לחיילים בחוות השומר, תמיד עם דיבור בגובה העיניים".
כשהשתחררה עבדה במשך ארבע שנים ב"רשות המעברים היבשתיים" במשרד הביטחון.
לאחר מכן, למדה בבית הספר להפקת אירועים של אירית רחמים, פתחה יחד עם חברתה עסק עצמאי בשם "MENU הפקות" והפיקה חתונות ומסיבות.
מור עברה לגור בניצנה סמוך לגבול עם מצרים, עבדה שם בתחום הביטחון וגידלה את שני כלביה האהובים זואי וטד. בהמשך, עבדה במועדון ה"ברקה" ובבר הסטודנטים "מילבה" בבאר שבע.
בשנת 2023 חזרה לגור עם אימה מלכה בנתיבות.
מור הייתה מוקפת בחברים שפגשה בכל תחנות חייה. היא הקדישה זמן לכל אחד ואחת, נתנה עצה טובה, הטתה אוזן קשבת והייתה הדבק המחבר ביניהם.
נודעה בשמחת חיים ובאהבת הזולת. היא האמינה שתפקידה בעולם הוא לשמח אנשים ולפזר טוב. סיפרה חן: "אי אפשר להתחיל ולתאר את הצחוק והאור שהיו לך על הפנים. לכל מקום שנכנסת הבאת שמחה וכיף".
אישה שאפתנית, רבת פעלים שאהבה לשיר ולכתוב, וכמה מהשירים שכתבה הושמעו בתחנות רדיו. השיר "ארבע אותיות" פרי עטה מיטיב לתאר את אופייה האופטימי, החזק והנחוש: "לא בחרתי את הדרך, לא הכרתי את השבילים. תמיד ידעתי אם נופלים מיד קמים. לא הרגשתי צורך להגיד לשאול או לבקש, תמיד הראו לי שכל 'אין' הופכים ל'יש'. לא ללכת לאיבוד, לדעת מה חשוב. חיים הם ארבע אותיות והגשמה אחת גדולה. לפעמים מרגיש שכל מה שצריך כאן זה קצת חום והרבה אהבה".
בשעות הפנאי אהבה לבשל, ליהנות משקט ושלווה בחיק הטבע ובבית, לבלות במסיבות ועם חברים.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר הייתה מור בדרכה הביתה לנתיבות לאחר שבילתה ערב קודם לכן בחוף זיקים עם חברים. כאשר החל מטח הרקטות, עצרה את הרכב ותפסה מחסה במיגונית בכניסה לעיר שדרות. היא דיברה עם אימה, אמרה לה שקורה משהו לא טוב וביקשה ממנה לדאוג לכלבים. בהפוגה בין האזעקות יצאה מהמיגונית והמשיכה בנסיעה לכיוון נתיבות. בצומת שדרות נתקלה במארב מחבלים שירו בה למוות.
מור סויד גבאי נרצחה על ידי מחבלים סמוך לשדרות בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 30. הובאה למנוחות בבית העלמין בשדות נגב. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות ושלושה אחים.
על מצבתה כתבו אוהביה פסוקי תנ"ך היוצרים את ראשי תיבות שמה: "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקטורת ; ולבונה מכל אבקת רוכל ; רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה", והוסיפו ציטוט מהשיר "ארבע אותיות" פרי עטה: "חיים הם ארבע אותיות והגשמה אחת גדולה. לפעמים מרגיש שכל מה שצריך כאן זה קצת חום והרבה אהבה".
בני משפחתה כתבו: "אישה מדהימה וכריזמטית שגרמה לסובבים אותה להתאהב באישיותה... ציפור חופש נודדת, מוכשרת ומלאת אמביציה שסימנה מטרות לאורך חייה והגשימה אותן. מור השאירה לנו חור ענקי בלב אבל גאווה והשראה גדולה ממי שהיא הייתה".
כתבה חברתה אור: "אהובה שלי, עברו ארבעה חודשים בלעדייך. אני עדיין לא מרגישה ומעכלת שזה אמיתי... אני נשבעת לך שהעולם עצוב ופחות יפה בלעדייך. את חסרה לי בכל כך הרבה רגעים, לא באירועים גדולים בהכרח אלא ברגעים הקטנים האלה שכל כך אפיינו את החברות שלנו... אני אוהבת אותך, יפה שלי, וכל כך מתגעגעת אלייך. הלוואי שפשוט היית פה".
חברתה נוה גדג' הלחינה וביצעה את השיר "שייכת לכולם" המבוסס על הודעה ששלחה אליה מור: "אחרי הכול את שיר/ מנגינה שחוזרת על עצמה/ את מילים בתוך בית/ שאפשר לשמוע לתמיד/ גם כשאת נגמרת/ את לא נעלמת אף פעם/ להתחיל מחדש/ רק בלעדייך/ את שייכת לכולם/ וכל אחד רוצה שתהיי שייכת לו/ את אהבה שלא נראה שיש לה סוף/ וגם אם לפעמים/ כמו שיר את מזכירה לי את הים/ מלא בסודות/ אותך תמיד אזכור/ גדולה ובלי גבולות/ רק מלהסתכל עלייך שוב/ צפות מיליון מחשבות/ מה יכולת עוד להיות/ לחבר את השברים מחדש/ לחזור מהמצב המטושטש/ לדעת שעכשיו את מאושרת". השיר זמין להאזנה ברשת.
השיר "ארבע אותיות" שכתבה מור הולחן על ידי קיי בן סלמון, בוצע על ידי חגית יאסו וניתן להאזנה ביוטיוב.
במועצה מקומית שדות נגב מקפידים להנציח את מור, ובאוגוסט 2024 נערך ערב לזכרה בהשתתפות ראשי המועצה, בני משפחה וחברים.