שיר ירון ז''ל

קורות חיים

שיר, בתם הבכורה של יערה ואריה, נולדה ביום י"ד באלול תשס"ב (22.08.2002) בבית החולים "סורוקה" שבבאר שבע. אחות לאופיר.

סיפרה אימה: "אחרי כמה מעברי דירות הקמנו את הבית בצוחר. כל כך אהבת את האזור, אהבת לטייל בו, לצלם, את כל החברים". שיר למדה בבית הספר היסודי "יובלי הבשור" ולאחר מכן המשיכה לימודיה בחטיבה ובתיכון "נופי הבשור" שבמועצה האזורית אשכול.

הייתה אהובה מאוד על כל סובביה, ילדה עדינה וחכמה עם חיוך מקסים ומאיר. היא תמיד הייתה מוקפת חברים וחברות שליוו אותה עוד מהגן, וגם בהמשך הדרך צברה חברים שאיתם שמרה על קשר הדוק. שיר מיצתה עד תום כל רגע בחייה הקצרים, היא אהבה לשחק עם הכלבה שלה, טוסט, וגם אהבה לעשות מגוון של קעקועים ועגילים. נהנתה לטייל בטבע, ולבלות במסיבות ובטיולים בארץ ובחוץ לארץ, יחד עם החברים ישנה בבתי מלון וגם באוהלים, זה לא שינה לה, העיקר לבלות וליהנות.

היה לה קשר מיוחד עם אימא יערה. הן בילו יחד בשיחות עמוקות של אם ובת, שהיו לעיתים קרובות מלוּוות בצחוק, בקפה ומאפה ובשאר מתוקים. לארוחות שישי אצל סבתא וסבא שיר הייתה מגיעה עם סנדלי השורש שלה, מחויכת ומאירה, צוחקת את הצחוק המתגלגל שלה, שהיה מדביק את כולם. אימה כתבה: "האנשים שאנחנו אוהבים מעצבים אותנו, הופכים אותנו למי שאנחנו, מלווים אותנו לאורך דרך חיינו וכל מפגש כזה יקר מפז".

עם גיוסה לצה"ל שיר שירתה כמפעילת רכב האמר. המשך קיבלה תפקיד בשלישות בבסיס שדה תימן.

לאחר השירות הצבאי עבדה במרכולית של קיבוץ גבולות. הייתה עובדת חרוצה שאהבה וכיבדה את כולם.

היא וחברת הילדות שלה חן תכננו את הטיול הגדול שהיה אמור להתקיים בחודש נובמבר, ושלאחריו תכננה להתחיל ללמוד. כל עתידה היה פרוש בפניה.

שיר זכתה לחוות זוגיות מופלאה עם דן, שהיה גם חבר ילדות. הזוגיות שלהם הייתה מלאת אהבה ואיתו ראתה את עתידה. הם החלו לתכנן לבנות בית חדש ביישוב צוחר, קרוב להוריה. יערה מספרת שבאחת השיחות אמרה לה בתה: "אימא, דן הוא האבא של הנכדים שלך, הוא יהיה בעלי."

בסוף חג הסוכות תשפ"ד שיר נסעה עם חבריה לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" – מסיבת טבע שהתקיימה ליד קיבוץ רעים, הממוקם במערב הנגב סמוך לרצועת עזה. הם רקדו ונהנו במסיבה עם שלושת אלפים אנשים.

בשבת כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ובנסיעתם ירו בכל מי שנקרה בדרכם. הם רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל הירי שיר וארבעה חברים ברחו מהמסיבה וניסו להגיע הביתה, אולם כשני קילומטרים מהבית השיגה אותם יד המרצחים והם נורו למוות על ידי מחבלי חמאס. שיר, חן ודן, שלושת החברים הטובים, נרצחו באותו יום, כולם גדלו יחד ונקברו יחד.

שיר ירון נרצחה על ידי מחבלים בצומת מבטחים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 21 בלבד. הובאה למנוחות בבית העלמין ביישוב צוחר. הותירה אחריה הורים ואח.

כתבו בני המשפחה: "כשנולדת אימא שלך העניקה לך את השם שיר ואנחנו קיבלנו במתנה שיר חדש אוהב ללב... הספקנו לחגוג איתך יום הולדת 21. זכינו ללכת איתך עשרים ואחת שנים, דרך חוויות, אתגרים, קשיים, אבל בעיקר של הרבה כיף ושמחה, והכי חשוב – עשרים ואחת שנים של אהבה גדולה.

אני יודעת שאנחנו כאן על זמן שאול, שהפרידות יגיעו ואף אחד לא חי לנצח. אבל לא היינו מוכנים לפרידה ממך. נפער לנו בור ענק בלב, בור נוראי שלא ייסגר לעולם. מה שנשאר לנו זה לזכור שלפחות תמיד נהיה תחת אותם שמים".