יוליה צ'בן ז''ל

קורות חיים

יוליה, בתם של אוקסנה וסרגיי, נולדה ביום ז' באלול תשנ"ט (19.08.1999) בבאר שבע. אחות לאולגה ולקטיה.

יוליה נולדה למשפחת עולים, הצעירה מבין שלוש בנות והצברית הראשונה במשפחה. הייתה ילדה יפה, חייכנית וחברותית וקשורה מאוד להוריה ולאחיותיה.

גדלה והתחנכה בערד. למדה בבית הספר היסודי "אבישור" ולאחר מכן עלתה לתיכון "אורט ערד".

לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים מצאה עבודה כמוכרת בחנות "פקטורי 54" במתחם הסינמה סיטי בבאר שבע. יוליה הייתה עובדת חרוצה, צנועה ובעלת מוסר עבודה גבוה. השמחה המדבקת שלה האירה את כל סובביה בעבודה. היא רכשה חברים חדשים והייתה מאושרת.

יוליה הקפידה על קשר חם ואוהב עם כל משפחתה. כשנישאו אחיותיה הגדולות, שמרה איתן על קשר קרוב וביקרה בבתיהן בערד בכל הזדמנות. היא אהבה מאוד את שלושת אחייניה ובילתה איתם זמן איכות, פינקה אותם ושיחקה איתם.

ב-2023 עברה להתגורר בבאר שבע. בשל ההיכרות שלה עם העיר, התערתה במהירות בסביבתה, עבדה ובילתה ונהנתה מחיי חברה פעילים. מכיוון שאהבה בעלי חיים, גידלה דגים באקווריום, אימצה חתולים ותוכי וטיפלה בהם במסירות.

יוליה הייתה שחיינית מצטיינת ובשל כך הייתה גאוות המשפחה. בזמנה הפנוי נהגה לבלות בים עם חברים.

במהלך 2023 הכירה בן זוג והשניים חלקו אהבה גדולה, בילו יחד, טיילו בארץ ותכננו את עתידם המשותף.

בשבת בבוקר, בכ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023) שהתה יוליה בקמפינג רומנטי עם בן זוגה על חוף זיקים, הגובל בצפון רצועת עזה.

באותו בוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי האזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם הישמע אזעקת "צבע אדום" חדרו לחוף זיקים חוליות קומנדו ימי של מחבלי חמאס. יוליה ובן זוגה הסתתרו בדיונות שעל החוף, אך לאחר זמן קצר המחבלים השיגו אותם, זרקו רימונים לעברם וירו על כל מי שנקרה בדרכם. כעשרים אנשים נרצחו במקום, בהם יוליה ובן זוגה. היא נחשבה תחילה כנעדרת, ורק לאחר עשרה ימים ארוכים של חוסר ודאות התקבלה הבשורה הקשה שנרצחה.

יוליה צ'בן נרצחה על ידי מחבלים בחוף זיקים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים וארבע. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בערד. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות ושלושה אחיינים.

כתבה האם אוקסנה: "בתי, מלאך אהוב שלי! ילדה יקרה שלי, את רחוקה ממני עכשיו. אבל אני תמיד אהיה איתך, את בליבי וכל עוד זה פועם, את תחיי!

עופי מלאך שלי ופרשי כנפיים, אל תפחדי מכלום, כי אני אוהבת אותך!"

האחות קטיה כתבה: "אני רוצה להגיד שיוליה חיה את חייה במלואם, תמיד הייתה מאושרת והכניסה שמחה בכל מקום שהייתה. יוליה חיה את חייה בדרכה שלה, עשתה את כל מה שרצתה ומעולם לא ויתרה. אבל לא יכולה שלא לחשוב, עוד כמה צפן לה העתיד...

יוליה, אני יודעת שהותרת חלל ענק שלעולם לא נצליח למלא, שאת חסרה לנו כל כך ושהעולם של כולנו קצת יותר חשוך וקצת יותר עצוב. אני יודעת שתכעסי שאני אומרת כך כי כל כך אהבת את החיים ותמיד היית מאושרת ולא נתת לנו להיעצב מכלום, אבל קשה לנו מאוד. סליחה. אז כמילות השיר: 'לכי עכשיו לזרוח כמו שמש, יש לך כנפיים תעופי רחוק.'"

סוזנה, עמיתה לעבודה, כתבה: "יוליה כינתה אותי 'האימא השנייה מבאר שבע'. הלב שלי נקרע... יוליה הייתה צנועה, טובת לב וחייכנית. אני אוהבת אותך ילדה קטנה ואהובה, כל הימים הייתה לי תקווה וחיכיתי ללא שינה לשמוע שוב את קולך."

חברה טובה כתבה: "לוליה שלי, יפה שלי יש לי כל כך הרבה מה לומר, אבל אין מספיק מילים בעולם שיתארו את הכאב. חיים שלי, הלכת רחוק ממני ומאיתנו. היה לך את כל החיים לפניך! את עוד אפרוח קטנטן, יפה, היית צריכה להתחתן, להביא ילדים, ליהנות מהחיים כמו שידעת וניצלת כל רגע עם החיוך והצחוק המדהימים שלך. היינו צריכות להיפגש, לפחות עוד פעם אחת, עם הנכדים שלנו לשבת על הספסל ולרכל... פרח יפה שלנו, תראי, כולנו התאספנו פה וחווים אותו כאב שנגרם אחרי שפרסת את הכנפיים והתעופפת לך גבוה לשמיים. אני בטוחה במילים שאני מקדישה לך כרגע בלשון כולנו כל החברות אני רוצה לומר לך שאת תמיד תישארי בזיכרון שלנו ובלב שלנו... כל החיים נזכור אותך יפה, טובה, עם חיוך על הפנים וצחוק של החיים. את תהיי חסרה לנו ואנחנו בטוחות שאת במקום טוב יותר למרות שהוא לא לידינו. תנוחי לך בשלום אהובתנו, אפרוח קטן שלנו. תנוחי ותפרחי בגן העדן. אנחנו אוהבות אותך. זיכרונך לברכה אהובה."