ראובן הייניק ז''ל

קורות חיים

ראובן הייניק, בנם של גבריאלה ויוסף, נולד באשקלון ביום כ"ה באדר ב' תשכ"ז (06.04.1967). אח לחני ומיכל.

גדל באשקלון והתחנך ב"כפר סילבר" – כפר נוער סמוך לאשקלון, שמשלב לימודים עם עבודה בענפי החקלאות השונים, כגון רפת, דיר וחממות לגידול ירקות ונוי.

בשעות הפנאי שיחק כדורגל ב"הפועל אשקלון", ואף זכה עם קבוצתו בגביע הטוטו לליגת המשנה, במשחקה נגד "בני יהודה תל אביב" בשנת 1985.

לאחר שסיים שירות צבאי חזר ל"כפר סילבר", החל לעבוד כרפתן ומדריך, ועד מהרה מונה למנהל הרפת.

כשהיה בן 22 הכיר את דורית, ולאחר שנתיים של זוגיות יפה ואוהבת, החליטו השניים להתחתן. בני הזוג גרו באשקלון, בחלוף השנים הקימו משפחה למופת וגידלו את שלוש בנותיהם – עדי, נטע ויובל. סיפרה יובל: "הוא לא היה רק אבא, הוא היה החבר הכי טוב שלי וגם של אחיותיי. לא הייתי יוצאת מהבית בלי לאשר אתו את מה שאני לובשת, ולא הייתי יוצאת עם בחור בלי אישור מאבא שלי שהוא אחלה. הוא היה שותף בהכול והבין הכול אפילו במבט, וזה מה שהפך אותו להכי מיוחד".

אהבתו הגדולה לספורט לא דעכה, המשיך לשחק כדורגל בקבוצת הוותיקים של "הפועל אשקלון", ובכל חורף נסע לגלוש באחד מאתרי הסקי באירופה.

בשנת 2008, בתום 18 שנות עבודה כמנהל הרפת ב"כפר סילבר", עבר ראובן לנהל את הרפת בקיבוץ כיסופים שנמצא שני קילומטרים מזרחית למרכז רצועת עזה. בחריצותו, מקצועיותו ותעוזתו, הצליח להפוך את הרפת הקטנה לאחת המצליחות באזור, ולגאוות החברים בקיבוץ. סיפרה בתו יובל: "כשהוא הגיע לכיסופים הוא החליט להפוך את הרפת לאימפריה, גם מבחינת מיזמים חדשים, פתיחת מרכז מזון חדש, הגדלת המכסות, הכנה של המזון לפרות באופן עצמאי, וכל נושא השליטה במכסות החלב. הוא הלך על האקסטרים של הדברים. בהתחלה זה היה מאוד מלחיץ בעיני האנשים כי מדובר בקיבוץ קטן, אי־שם בעוטף, מאוד קהילתי, אבל העבודה שלו הניבה פירות מהר מאוד, והרפת באמת הפכה לאחת המובילות באזור".

ראובן היה איש שורשי, מלא חיים ואופטימי, חייכן, תמיד הוגן ודבריו כנים, חבר טוב. הוא נהנה לנגן על אקורדיון את שירי ארץ ישראל, לרקוד ריקודי עם, ובמיוחד אהב לצאת עם חבריו לטיולי ג'יפים. אוהביו סיפרו שבכל מקום, בארץ או בעולם, בו ראה מתבן או רפת נכנס וביקש לשוחח עם הרפתן המקומי.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. למעלה מאלף אזרחים וחיילים נהרגו באותו יום, ובבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום נרצחו כעשרים תושבים ועובדים בכיסופים. שטחי החקלאות הוכרזו מיד כשטחים צבאיים סגורים, ונמנעה הגישה אליהם.

ביום השלישי למלחמה, קיבל ראובן, שהתקשה לזנוח את מפעל חייו, אישור מהצבא להגיע לרפת כדי להאכיל את הפרות הרעבות ולחלוב אותן. הוא יצא מביתו שבאשקלון, נסע לקיבוץ כיסופים, וחבר למנהל המשק ולשני רפתנים נוספים. בדרכו לאזור החליבה, נורה למוות בידי מחבלים, שכנראה הסתתרו במקום מזה יומיים. בקרב יריות שהתקיים בין הצבא לבין המחבלים, נהרסה הרפת לחלוטין.

ראובן הייניק נהרג בכ"ד בתשרי תשפ"ד (09.10.2023) מירי מחבלים בקיבוץ כיסופים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין "גבעת ציון" שבאשקלון והוא בן 56. הותיר אישה, שלוש בנות ושתי אחיות.

על מצבתו נכתבו מילים על פי השיר "נסיך החלומות" שכתבה שמרית אור: "שתי עיניך אש לוחשת, חלומות של אהבה, ובליבך שירה גועשת, להיסחף איתך באהבה". עוד הוסיפו אוהביו: "לעד נישא בלב את רוחך".

בפברואר 2024 התקיים בקיבוץ כיסופים טקס הנחת אבן פינה להקמת "רפת חלבלבן" (תאגיד הקיבוץ) על שמו של ראובן הייניק. נכחו בטקס בני משפחתו, חברי הקיבוץ, ראש מועצה אזורית אשכול, ודירקטוריון "תנובה" שתרמה להקמת הרפת החדשה. ירדנה ארזי, שהייתה הזמרת האהובה על ראובן, שרה את השיר "שהשמש תעבור עליי" שכתב הפזמונאי יורם טהרלב. אמר גדי ברגיל, יו"ר הקיבוץ: "ביום הנורא ההוא, בו איבדנו את ראובן הייניק והרפת נהרסה, נדרנו נדר, הרפת תקום מחדש והיא תהיה הרפת הגדולה והטובה במשק החלב בארץ. אנו חייבים זאת לראובן, אנו חייבים זאת לעצמנו".

בספטמבר 2024 קיימה קבוצת הוותיקים של "הפועל אשקלון" משחק כדורגל לזכרו, בהשתתפות חלק משחקני העבר הידועים של "מכבי תל אביב", ביניהם אמיר שלח, איתי שכטר וברק בדש.

אהבתו הרבה של ראובן לשניצל עגל, הביאה את מסעדת "הניצחון" המשפחתית באשקלון, שמנוהלת על-ידי חני אחותו, להוסיף לתפריט מנה חדשה - "השניצל של ראובן", לזכרו.