קורות חיים
שגיא, בנם של אתי ואיתי זק, נולד בג' בחשוון תשס"ט (01.11.2008) ביישוב בת חפר. אח צעיר להדר ותומר.
בשנת 2010, כשהיה בן שנתיים, עברה משפחתו לקיבוץ כיסופים שבנגב המערבי. ילד חייכן, טוב לב, מלא שמחת חיים ומוקף בחברים. למד בבית הספר האזורי "נופי הבשור". סיפרה מחנכת הכיתה שלו: "שגיא היה הילד הכי טוב שהכרתי, ילד עם נתינה אין סופית, צניעות ואהבה לאחר. ההורים איתי ואתי תמיד דאגו וטיפחו אותו והיו עבורו משענת, לימדו אותו ערכים וראו זאת בכל שלב בבית הספר. זכיתי להיות המחנכת שלו ולהכיר משפחה כל כך מלוכדת ואוהבת".
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך באחיו ובאחותו. בן זקונים שהיה קרוב מאוד לאחיו הגדולים. סיפר אחיו הדר: "אחי הקטן - הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים... כשהייתי קטן ביקשתי אותך. נמאס לי קצת לריב עם תומר וביקשתי אח, והייתה פאלטה בשמיים וקיבלתי מלאך. גרמת לי להיות אדם טוב יותר... בתקופה האחרונה לא עזבנו אחד את השני".
מגיל צעיר בלט שגיא ביצירתיות שלו, גילה כישרון באומנות ובעיקר בציור. רבים עמדו מוקסמים מול הציורים המיוחדים והמדויקים שנהג לצייר.
הוא הרבה לעסוק בספורט. הצטיין בשחייה וזכה במדליות, ובשנה האחרונה התאמן באומנות לחימה MMA עם סער מרגוליס, רכז הביטחון בקיבוץ. הוא גם שיחק בקבוצת הכדורגל "הפועל בארי אשכול". סיפר פאבלו המאמן שלו: "שגיא היה ילד צנוע, תמיד עם חיוך, אופטימי".
בשעות הפנאי אהב להאזין למוזיקה ולרקוד, או לצפות בסדרות אנימה יפנית.
נער מוקף בחברים, מלא אנרגיה ושמחת חיים. חבריו ומשפחתו כינו אותו בחיבה "שגיא הגבר". נער אהוב, אוהב כל אדם, חבר טוב ונאמן שהפיץ אור ושמחה בכל מקום שאליו הלך.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על היישובים ותושבי האזור. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר שהו איתי, אתי ובנם הצעיר שגיא בביתם שבכיסופים, שני הילדים הגדולים היו מחוץ לקיבוץ. עם תחילת המתקפה נכנסו לממ"ד יחד עם הכלב סוֹקה. הם היו מנותקי קשר שעות רבות, עד שבצהריים, כשבקיבוץ מתנהלת לחימה, יצאו ההורים מהממ"ד כדי לדבר עם ילדיהם. בשעה 12:45 דיברה אתי עם הדר ובהמשך עם תומר, סיפרה שהם בסדר ואז אמרה שהיא שומעת צרור יריות מחוץ לבית ועליה לדבר בשקט. זו הייתה השיחה האחרונה איתם, בסיום השיחה נכנסו בני המשפחה חזרה לממ"ד.
רק כעבור יותר מיממה ללא סימן חיים נמצאו כולם ירויים בממ"ד, בבית שנשרף כליל. אתי ובנה שגיא נמצאו חבוקים במיטה, האב איתי נמצא ליד הדלת כשלצידו הכלב סוקה.
באותו יום נרצחו שמונה-עשר חברים ועובדים בקיבוץ כיסופים, ואחד נחטף לעזה.
שגיא זק נרצח על ידי מחבלים בביתו בקיבוץ כיסופים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 14. הובא למנוחות בבית העלמין בשדרות. נטמן לצד הוריו אתי ואיתי. הותיר אחריו אח ואחות.
הם נטמנו זה לצד זה, ההורים וביניהם הבן, ועל שלוש המצבות נכתבו שלושת חלקי המשפט: "אין כמו אהבה ואין כמו בית ... ואין כמו אהבה שנותנת בית ... ואין כמו בית שנותן אהבה".
ספדה תומר, אחותו: "שגיא הגבר, הגבר של חיי. מחכה שתבוא, תטה את ראשך הצידה כדי להכין את הצד של הלחי שלך לנשיקה ממני...
האישיות התמימה, הטהורה והנאמנה הרבה מעבר לגיל הממשי מגנטה אליך מעטפת אהבה שאינה תלויה בדבר. ייחלתי לראותך מתבגר, צומח מהטיטולים שהחלפתי לך, מתאהב ומתנסה בחוויות ראשוניות, זוכה בעוד מדליות רבות, מטריף את הרחבה בפאב בתנועות הריקוד הייחודיות שלך, וישן עוד שעות רבות, כמו דוב.
זה תם".
שלושה שבועות אחרי הרצח, ביום ההולדת של שגיא, כתב אחיו הדר: "היום אני חוגג לך 15, אבל אתה לא פה לחגוג איתי. אין לי מה לאחל, אתה לא פה בשביל שכל מה שאאחל יתגשם.
אני רק אגיד שאתה אהבת נפשי, אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אתה אחי הקטן, אבל כל מי שמכיר אותי יודע שהיית הרבה מעבר לזה.
לקבור את אבא ואמא היה קשה, אבל להיפרד ממך זה היה ועדיין בלתי נתפס. לא נתפס לי שהילד שלפני שנייה קרא 'דרדוּס דרדוּס' כבר לא משמיע קול. אני באמת לא מסוגל להפסיק לחשוב עליך, מתגעגע אליך כל כך. אני מוצא את עצמי מתהלך ברחוב ומדבר אליך למרות שאתה לא פה, כי אין לי אף אחד אחר שיבין אותי כמוך.
אין יום בחיי שלא אחשוב עליך, והגעגוע אליך לא חולף. רק אני ואתה יודעים את מה שהיה בינינו, ואף אחד בחיים לא יצליח להבין את עומק האהבה שלי אליך, אחי הקטן שביקשתי במתנה, שהפך את כל החיים שלי למתוקים יותר רק מעצם הסיבה שאתה איתי באש ובמים.
שגסוּס אהבת חיי, אני נשבע לך שאין רגע בחיי שלא אחשוב ואתגעגע אליך. מה שהיה ביני לבינך יש רק באגדות, ואני אכיר לך תודה על זה לנצח".
ירין בן דודו כתב: "קשה לי לדבר עליכם בלשון עבר, הלב שלי שבור ולא מעכל".
כתב חברו מהקיבוץ: "שגיא הגבר, אתה חצי אח בשבילי. בתור האח הקטן תמיד היית הכי גדול, שומר על האחים שלך. אני בטוח שגם עכשיו אתה זה ששומר עליהם מלמעלה".
חברה כתבה: "שוגי, עברו כבר כמעט ארבעה חודשים בלעדיך והמציאות בלעדיך עדיין לא נתפסת. היית האור שמאיר כל חדר, האנרגיה שמרימה את כולם, ילד כזה זהב וטהור. מתגעגעת אליך כל יום מחדש".
לזכרם של שגיא ושל עידו אבן, בן גילו שנרצח בקיבוץ בארי, נערך באילת משחק כדורגל "בועטים לזכרם" בין "הפועל בארי אשכול" לבין "מכבי בני אילת". השחקנים ובני המשפחה הפריחו בלונים, ערכו ארוחה משותפת והתייחדו עם זכרם בעמדת הנצחה.
במרץ 2024 ערכו הדר ותומר אירוע זיכרון ליקיריהם סמוך לבית המשפחה השרוף. הם סיפרו עליהם, שיתפו במידע שאספו על האירוע ונוגן שיר שנכתב לזכרם. בסיום צעדו כל הנוכחים לבית העלמין של כיסופים, שם ניטעו ארבעה עצי אבוקדו לזכר אתי ואיתי, בנם שגיא והכלב סוקה.
תומר ספדה לכלב סוֹקה: "מי שלא גידל כלבים לא יבין את פנייתי אליך. נחתת בביתנו לפני שנה בערך כעובדה מוגמרת שהציב אבא, שהתאהב בך – גור רועה גרמני מלינואה. לא הותרת לנו ברירה אלא להיכבש בקסמיך.
אתה חלק ממני ומהמשפחה כולה. אוהבת אותך סוקה".
והמשיכה בפנייה לאהוביה: "אני מבטיחה לכם משפחה יקרה שלי שני דברים. האחד – אני תמיד אסתכל על הצד החיובי שבכל דבר. השני – אני תמיד אהיה שם בשביל הדר, כפי שאני יודעת שהדר יהיה עבורי.
עד שנצטרף אליכם. ועד אז, שנינו ביחד נאיר את האור שלכם. שלא יכבה לעולם".