תהילה קעטבי ז''ל

קורות חיים

תהילה, בתם של רחל ודניאל, נולדה ביום ט' בחשוון תשנ"ב (17.10.1991). ילדה שלישית במשפחה, אחות לאליה, טופז, ירדן וליאור.

גדלה והתחנכה בגדרה, למדה בתיכון האזורי. ילדה יפה עם פנים מאירות, שלא הפסיקה לחייך ולצחוק.

בפברואר 2010 התגייסה לצבא ושירתה במשך שנתיים כמקפלת מצנחים בחטיבת הצנחנים. חברותיה לשירות סיפרו שהייתה אינטליגנטית, מצחיקה וחברה טובה, שופעת חום ואור.

אחרי הצבא למדה ב"מכללה אקדמית תל חי", בחוג לחינוך ובחוג ללימודים רב-תחומיים. חברה שעבדה איתה בבית קפה בקרית שמונה סיפרה: "היה לה את החיוך והלב הכי גדולים בעולם! דאגה תמיד לכולם, ידעה בעל פה מה כל הלקוחות הקבועים שותים, תמיד ידעה להגיד את המילה הנכונה ופשוט הייתה קסם של בחורה! תמיד דאגה לסביבה שלה, הייתה אכפתית, מצחיקה ופשוט בחורה טובה".

"כשהגעתי היא כבר הייתה ותיקה" ,סיפרה חברה נוספת שעבדה איתה, "זאת הייתה חברות ממבט ראשון. היא צחקה עלי שאני קיבוצניקית שלא מראה חום ואהבה וכל משמרת שהייתי מגיעה היא הייתה מחבקת אותי חזק ואמרה: 'אני עוד אלמד אותך לחבק'. בהתחלה הסכמתי לחבק רק אותה, ואחר כך התרגלתי לחבק את כולם. אז תהילונת, תודה שלימדת אותי לחבק".

בנוסף עבדה בבית חם עם אנשים מבוגרים, והייתה להם ממש קרן אור. זו לא הייתה עבודה מבחינתה, סיפרו בני המשפחה, אלא ממש שליחות. היא נהגה להכין להם אוכל בשפע, וארגנה להם פעילויות הרבה מעבר לדרישות התפקיד. אחרי הירצחה הגיעו לבית המשפחה ולקבר שלה חלק מהמבוגרים שבהם טיפלה (מהצפון הרחוק) כדי לחלוק לה כבוד ולספר מה היא הייתה בשבילם ועד כמה אהבו אותה.

עם סיום התואר, שימשה כחברת סגל מנהלי במכללה ועבדה כיועצת לימודים. כמו בכל מקום אליו הגיעה, גם לתפקיד זה הביאה את החיוך, הצחוק והאור המזוהים עמה, והותירה תחושה טובה בקרב כל מי שפגש אותה.

מאוחר יותר, עבדה בחברת הבנייה והתשתיות "קבוצת דניה". מנהליה וחבריה לעבודה כתבו: "תהילה שלנו הייתה אהובה על כל עמיתיה, חבריה וכל מי שנגעה בליבו, ילדת טבע עם חיוך נצחי. זכינו לעבוד לצידך... אישה מלאת שמחת חיים, אישה שכל החיים היו לפניה, אישה ערכית, מלאך בדמות אדם".

כשהכירה את אהוביה קפלון, תושב קיבוץ חולית שבמועצה האזורית אשכול, חוותה אהבה גדולה ואושר רב. שלושה חודשים בלבד לפני מותה, עברה לגור איתו בקיבוץ, יחד עם לוקה, כלבת הבוקסר, ודאשה החתול.

בני משפחתה וחבריה מספרים שהייתה בת, אחות, נכדה, דודה, בת זוג וחברה מושלמת. ראשונה תמיד לעזור ולעשות, ברוכת כישרונות ובעלת לב ענק וטהור, אוהבת אדם, בעלי חיים, צמחים וטיולים. ביתה היה תמיד מלא בצמחים, וכשהייתה רואה צמח שנזרק לרחוב כי כבר כמעט מת, הייתה לוקחת אותו, משקמת אותו ומחזירה אותו לחיים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בחמש לפנות בוקר יצא אהוביה מהבית למפגש חברים באתר קמפינג סמוך. תהילה, שהתעוררה למשמע האזעקות, יצאה קודם כול לחפש את החתול בחצר, על מנת להכניס אותו יחד איתה ועם לוקה, הכלבה, למרחב המוגן.

בעודה בממ"ד, ניהלה שיחת וידאו עם בני משפחתה. באותם רגעים, דקות ספורות אחרי 7:00 בבוקר, החשש הגדול ביותר היה מנפילת רקטה. איש לא שיער שמחבלים חדרו לקיבוץ, ושבאותן דקות ממש, הם נכנסים לתוך הבית. אבל אז, ברגע אחד, תהילה נעלמה מהשיחה. זה היה הרגע שבו נרצחה.

במשך שעות ארוכות בני המשפחה לא ידעו מה עלה בגורלה, עד שאחד מתושבי הקיבוץ, שהגיע לבית לבדוק אם היא בסדר, מצא את גופתה. הכלבה, לוקה, נלקחה על ידו לדירה סמוכה שגם אליה פרצו מחבלים. היא נפגעה מרסיס וברחה, וכעבור מספר ימים נמצאה במושב האחורי של מכוניתה של תהילה.

מעל 15 מתושבי חולית נרצחו באותו היום על ידי מחבלי החמאס.

תהילה קעטבי נרצחה בביתה בקיבוץ חולית ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), עשרה ימים לפני שמלאו לה 32 שנים. הובאה למנוחות בבית העלמין בגדרה. הותירה אחריה הורים, ארבע אחיות וחברים רבים ואוהבים.

על מצבתה, חקקה המשפחה את המילים: "בת, אחות, דודה וחברה יקרה, אהבה אדם, חיות וצמחים. אישה של טבע, בעלת תלתלי זהב, לב טהור וחיוך מאיר. נאהב ונזכור לנצח".

אחותה, ירדן, כתבה: "אין מילים בעולם שיוכלו לתאר איזה בן אדם היית, טהורה! זוהרת! ואין מילים שיתארו את החלל העצום שהשארת אצלנו. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך, הכאב לא מפסיק, את היית נקודת אור בכל מקום חשוך! היית כל כך מאושרת עם אהובך, זה לא הגיע לך...

"הדרך שלך בעולם הייתה קצרה אבל כל כך משמעותית, נגעת בכל כך הרבה אנשים... היית שליחה של אור ואהבה בעולם הזה ועכשיו את שליחה של אור ואהבה בעולם הבא".

"תהילה אחיינית אהובה שלי עם לב הכי טהור", כתבה רונית, דודתה, "בחורה ערכית, צנועה, מצטיינת, מלומדת, יפה ומתוקה שמאחדת ומביאה חיוך ושמחה בכל מקום שמגיעה אליו. נקטפת בטרם עת וכאב שבלתי ניתן להכיל".

"כל פעם שאני נזכרת בך, התמונה הראשונה שקופצת לי לראש זה החיוך הענק והמקסים שלך עם הצחוק המיוחד הזה", כתבה חברתה, נופית. "דרך החיים שלך הייתה להערצה, הפשטות שלך, השמחה, הנתינה והחברות הטובה".

"אדם תמים ושלם, כולם אהבו אותה כל כך", אמר יונדב, אביו של בן זוגה, אהוביה.

תהילה הונצחה במיזם "כלניות לפני הגשם" לזכר בני ובנות גדרה שנפלו בשביעי באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל.

בבסיס בו שירתה כמקפלת מצנחים נערך ערב לזכרה, ותמונתה נתלתה על קיר ההנצחה בכניסה לפלוגה, בצירוף המילים: "פברואר 2010 – פברואר 2012. אישה של טבע בעלת התלתלים הזהובים עם החיוך המושלם. את היית נקודת אור בכל מקום חשוך. נזכור אותך לנצח".