קורות חיים
אלתר שלמה, בן ברכה וחיים דן, נולד בירושלים ביום י"א בניסן תשס"ג (12.04.2003). אח ליהודית, חוי, ציפי, יצחק אייזיק ומלכי.
גדל באלעד, במשפחה מחסידי פינסק קארלין. למד באלעד, בתלמוד תורה "קהל חסידים" והמשיך לישיבת "מכנובקא בעלז".
בסוף שנת תשפ"ב נשא לאישה את חי'ה. בני הזוג גרו בשכונת רמות בירושלים. שלמה למד בכולל אברכים ברמות שבירושלים ובישיבה גבוהה "טל תורה" בבני ברק.
סיפר אביו: "את האלוקים התהלך אלתר שלמה באמת ובתמים, בלי שום חוכמות ובלי פשרות. הוא דרש מעצמו להיות עבד ה' שלם, קיים בנפשו תמיד 'וחישב עם קונהו' – לחשב את חשבון נפשו לפני ה' על כל דרכיו ומעשיו...
המידות שלו היו להפליא. היה לו עדינות ואצילות טהורה וידע להסתדר עם כל אחד ואחד. הוא שימש הן כ'לייגער' בישיבה קטנה והן כ'וועקער' בישיבה גדולה, ולמרות שאלו תפקידים שמטבע הדברים מזמנים הרבה היתקלויות וחיכוכים עם בחורים הצליח לעמוד במשימה זו מבלי שיהיה לו שום שונא חס וחלילה. הייתה לו רשימה מסודרת של בחורים שהיה קשה להם לקום בבוקר והיה בא בדברים עם כל אחד ואחד כשהוא מסכם עמו באיזה אופן להעירו. ואכן הצליח בזה מאוד והבחורים היו קמים לתפילה בזמן, בנועם ובחן...
גם אחרי חתונתו היה עינו וליבו על הישיבה. כמה פעמים בימי שישי היה טורח ונוסע לבני ברק ומשתתף בסדר הלימוד בישיבה, וזאת כדי לחזק את סדרי הישיבה ביום זה".
היה אהוב על משפחתו ועל כל מכריו, חבריו וידידיו. אדם נעים שיחה ומתעניין בכנות, איש של עשייה ופעילות, בכל מקום אליו הגיע מיד עזר וסידר ככל שנדרש. דאג תמיד שלכולם סביבו יהיה טוב ונוח. "איש חמודות", כתבו אוהביו, "נוח למקום ונוח לבריות. שקד על התורה והעבודה וגמ"ח בהתלהבות דקדושה".
בצהרי יום שישי י"ט בשבט תשפ"ג (10.02.2023) דהר מחבל ברכב ודרס את הממתינים בתחנת האוטובוס בצומת רמות בירושלים. בפיגוע נהרגו שני ילדים, אחים שהמתינו בתחנה, ואחרים נפצעו.
שלמה המתין בתחנה עם רעייתו חי'ה, בדרכם לעשות את השבת בבית הוריו באלעד. הוא נפצע באורח אנוש, הובהל לבית החולים "שערי צדק" אך כעבור זמן קצר נקבע מותו.
בן 19 בהירצחו. אלתר שלמה לדרמן הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים. הותיר אישה, הורים, אח ואחיות. על מצבתו נכתב: "חנון הביטה ממרומים, תשפוכת דם הצדיקים, תראה בפרגודך והעבר כתמים, אל מלך יושב על כסא רחמים" (מתוך פיוט "אלה אזכרה").
בעיתון הקהילה "מאוחדים" פרסם האב חיים דן דברים לזכר בנו, רסיסי נוגה ושביבי אור ממסכת חייו, בכתבה שכותרתה "שיר המעלות לשלמה". כך פתח: "הבן יקיר לי ר' אלתר שלמה ז"ל, או כפי שקראנו לו בחיבה בבית – שלוימי, היה כולו קודש לה'. הוא היה מיוחד בכל שלושת העמודים שעליהם העולם עומד – תורה, עבודה זו תפילה, וגמילות חסדים. הכול באופן נעלה ביותר.
למעלה מחודש ימים חלפו מעת שנתבקש לישיבה של מעלה בפתע פתאום, ועדיין אני מוצא בכל יום בכתביו עוד ועוד גילויים חדשים אשר מעידים על גודל מעלתו וצדקתו. כתבים מחברות ופנקסים שונים מכל השנים גדושים ומלאים בדברי תורה וחסידות, אשר מכולם עולה ומתבהרת יותר ויותר התמונה הכוללת, כי אכן בן עליה של ממש היה שלוימי ז"ל, ובשנות חייו הקצרים הוא העפיל למעלות רמות ונשגבות ביותר של עבודת ה' תמה ושלמה".
בהמשך מביא האב ציטוטים מכתבי בנו וסיפורים מחייו, ודבריו בסיום הכתבה: "בני היקר שהיה צדיק גמור אמנם נעלם מנגד עינינו, אולם הנטיעה שנטע בעולם במעשיו הטובים והישרים עשו בוודאי שורש למעלה ויתנו פרי למטה, עדי נזכה בקרוב לראות בעינינו בבחינת זורע צדקות מצמיח ישועות, בתחיית המתים וביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן".
לצד דברי האב פרסמו חבריו של שלמה פיוט לזכרו על פי אותיות שמו (אקרוסטיכון) וכותרתו "ויעש שלמה עמודים": "אור התורה. מה נורא. לתלמיד חכם הכשרה / לילות וימים. יחדיו תמים. בכתר תורה הכתרה / תוקף עוצמה. עומק חוכמה. הבנה הבהרה הסברה / ראשון לקדושה. במידה גדושה. הבלי עולם הפקרה.
שלמות עבודה, כחיל עמידה. עבודת התפילה הבהרה / להב לפידים. כזקני החסידים. בקול מעורר הגברה / מה טובו. מה נאוו. תפילות מקירות הלב הפצרה / התרפקות אהבה. בכל תיבה. פירוש המילות ההדרה.
לגמילות חסדים. לרבים ליחידים. גאונות צדקה בהסתרה / דיבורים ועשיות. זיכוי וזכיות. טוב לב ועין בהעשרה / ראות טובה. ולא חובה. בכל דבר ולכל אדם בהחמרה / מפעלות ופעולות. מועילות ומעולות. כיד ושם טוב הזכרה / נר נצח מואר. נעלה ומפואר. בקיצור ימים שמן טוב השארה".
עוד כתב האב: "לא חזרנו לשגרה. התחלנו שגרה חדשה, חיים בהם אנו מבינים יותר שהכול מאת הבורא וזוכרים שגם ההצלחות לא שייכות לנו. הכול בידי ה'. הקב"ה מזמנים לנו ניסיונות, נס להתנוסס בהם ולא כדי להישאר באותו מקום ולחזור לשגרה, אלא להתרומם ולעלות למקום טוב יותר... אם נתבונן ונבין נכון את המשמעות של חיים ומוות, משמעות הייסורין, קל יהיה להתמודד...
בכל הזמנים זכו יהודים למות על קידוש ה'. הידיעה כי בננו הקדוש אלתר שלמה לדרמן הי"ד עלה ביום שישי אחר חצות, לבוש בבגדי השבת והסיבה היא על היותו יהודי, העיתוי המיוחד נותן לנו כוח להמשיך להתמודד ולהתעלות".