עידו דודק'ה אביגל ז''ל

קורות חיים

עידו, בנם של שני ואסף, נולד בט"ז באדר א' תשע"ו (24.02.2016) בקריית גת. אח צעיר של תהל.

כשהיה בן חצי שנה עברה המשפחה לעיר שדרות ובה גדל, במעון נעמ"ת "צאלון", בגן טרום-חובה "הדס" ומשם לגן חובה "דובדבן".

מילדות כונה בפי כול – דוֹדקֶ'ה. סיפרו ההורים: "כאשר נשאל לשמו היה אומר 'קוראים לי דודק'ה'. אם הוספנו לתשובתו את שמו המלא מיהר לומר 'אל תקראו לי עידו, תקראו לי דודק'ה'".

דודק'ה אהב לרקוד, לשיר, להתחפש ולשחק עם חברים. מאוד אהב ללכת לחוג קפוארה והקפיד להתאמן על התרגילים בבית.

מוזיקה הייתה חלק אינטגרלי מחייו הקצרים, שירים אהובים ליוו אותו בכל עת. במהלך הנסיעות אהב לשמוע שירים כמו-פשוטים של עקיבא תורג'מן. "לפני השינה", כתבו הוריו, "רגע לפני שהיינו קוראים סיפור, נהגנו לרקוד בסלון עם מוזיקה ולהשתובב".

כל לילה הלך לישון עם השיר "אלוף העולם" של חנן בן ארי, כאשר היה שומע את השיר ברצף למעלה משעה עד שנרדם. את הבוקר היה פותח עם אחד משלושה השירים להלן - "ג'וני כמוני" של בר צברי, שיר הנושא של סדרת הילדים צבי הנינג'ה, או "I'm blue" של Eiffel 65, השיר שנהג לקרוא לו: שיר החייזרים.

דודק'ה אהב מאוד חייזרים, וביום ההולדת האחרון שחגג בגן ביקש מִשאָלה - שיהיה לו חייזר מחמד תינוק שהוא יוכל לגדל. הוא גם אהב מאוד דינוזאורים, בבית היו לו המון בובות של דינוזאורים מסוגים שונים.

דודוש, כפי שתהל אחותו נהגה לקרוא לו, היה מחקה אותה בהתנהגותה ולמד ממנה רבות, למשל לקרוא את אותיות הא'-ב', מספרים ועוד. הוא היה רגיש אליה במיוחד ותמיד הגן עליה וחיפש את קרבתה. תהל אמרה: "היינו מעבר לאחים, היינו חברים ממש כאילו קשרו לנו את הידיים אחד עם השני, בלתי נפרדים".

דודק'ה היה רגיש לסביבה שלו, אם ילד היה עצוב הוא היה שואל מדוע הוא עצוב וחושב איך אפשר לשמח אותו. "הייתה לו נפש של אדם בן חמישים בגוף של ילד בן חמש" סיפרו ההורים, "לפני השינה, כשהיה נשאל במה הוא גאה בעצמו, נהג לומר 'אני גאה בעצמי שעשיתי היום ואהבת לרעך כמוך, אפילו יותר מאתמול".

ביום שני 10.05.2021, יום ירושלים תשפ"א, ירו מחבלי חמאס רקטות מרצועת עזה לעבר ירושלים בעת שנערך בעיר מצעד הדגלים. מיד לאחר מכן החל מבצע "שומר החומות" שניהל צה"ל נגד החמאס. בעשרת ימי המבצע נורו אלפי רקטות מעזה לישראל, לדרום ולמרכז הארץ, ומאות ישראלים נפגעו.

ביום רביעי א' בסיוון תשפ"א (12.05.2021) אחר הצהריים שוב נורו רקטות מעזה לשדרות. משפחת אביגל נכנסה למרחב המוגן בדירתם, אך רסיס רקטה חדר למקום דרך החלון הסגור ופגע בעידו, באימו, באחותו תהל ובבן דודו נועם. האם שני נפצעה קשה, עידו נפצע באורח אנוש וכעבור זמן קצר נקבע מותו בבית החולים ''ברזילי''.

בן חמש שנים לחייו. עידו (דודק'ה) אביגל הובא למנוחות בבית העלמין בקריית גת. הותיר הורים ואחות.

המצבה נעשתה עם המון מחשבה והרבה רגש, סיפרו ההורים. היא צבועה בצבעים שעידו אהב, מעליה יש משרבייה בסימן 'פרח החיים', כי במותו ציווה לנו את החיים. 'שיר המעלות' נכתב מעל המצבה, תפילה אותה שמעה שני, אימו, בעת שנולד, ותפילה אותה אמרה בדרכה לבית החולים לאחר שנפצעה מחשש לאבד הכרה. במרכז המצבה כתוב 'בן חמש לחייו' על מנת להדגיש את החיים שהוא חי, ובהמשך נכתב 'דודק'ה ילד של אהבה', כפי שנהגו הוריו לומר לו. למצבה חוברה 'התיבה של דודק'ה' על מנת שניתן יהיה להשאיר לו ציורים וברכות. מבקרים אנונימיים הניחו צבי נינג'ה על המצבה.

ספד אביו אסף: "לפני חודש אמרתי לשני שאני רוצה לראות אותך גדל. אתה כל כך מעניין ומסקרן אותי, ואני רוצה לדעת איך תהיה בעוד שנתיים. את זה כבר לעולם לא אדע. עידו, אני רוצה לבקש סליחה. סליחה שלא הגנתי עליך. סליחה שלא חטפתי את הרסיס במקומך. לפני כמה ימים שאלת אותי: 'אבא, מה יקרה אם יהיה צבע אדום ונהיה בחוץ?' אמרתי לך שכל עוד אתה איתי אתה מוגן – שיקרתי...

אימא שלך ואשתי האהובה שני הגנה עליך כמו לביאה. היא תמיד הגנה עליך. לפני כמה חודשים דיברנו עליך ואמרנו שאתה ילד מיוחד, מלא באינטליגנציה ונשמה מיוחדת. עידו, אני עצוב שלא הקדשתי לך יותר זמן, סליחה דודק'ה שלא אהיה איתך עוד. זה תמיד יהיה לי חור בלב... אהוב נפשי, שמור עלינו מלמעלה".

האם שני לא נכחה בהלוויה בשל פציעתה. היא ספדה לבנה שבוע לאחר מכן: "נשמה שלי. ילד מיוחד שלי. כששאלו אותי איך קוראים לך ביקשת 'תקראו לי דודק'ה'. אז דודק'ה שלי, אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שלא יכולתי להיות בהלוויה שלך, סליחה שאמרתי לך שאני שומרת עליך תמיד, סליחה שאמרתי לך שבממ"ד אנחנו בטוחים ומוגנים ואפשר להמשיך לישון בשקט, או לצחוק או לשחק. לא חשבתי לשקר לך, באמת חשבתי שתהיה מוגן. סליחה שלא הייתי חדה מספיק להזיז אותך כששמעתי את הרסיסים האחרים לפני שנכנס הרסיס הארור. לא האמנתי שזה בכלל אפשרי. סליחה שהגנת עלי בגופך במקום שאני אגן עליך".

עידו מונצח בסימן המשפט "ואהבת לרעך כמוך" שכה אפיין אותו ושלאורו התנהג בשנותיו המועטות. לעילוי נשמתו הוצבו בגנים, בבתי ספר ובפארקי משחקים "ספסלי חברות" ועליהם המשפט שאהב. הרעיון מאחורי הספסל הוא שאם ילד יתקשה להשתלב במשחק, הוא יכול לשבת על הספסל וילד אחר יוכל להציע לו לשחק.

הנצחות נוספות בסימן המשפט "ואהבת לרעך כמוך" כוללות סטיקרים לרכב, תמונות על גבי אוטובוסים ושלטי חוצות.

במתנ"ס שדרות התקיים יריד מעשים טובים של ילדים לזכרו, ובמרוץ עירוני הוזנק "מקצה אפרוחים" על שמו.

בית הספר "גיל-רבין" בשדרות, בו למדה אחותו של עידו, יזם את "שדרות העצים של עידו'' בהן ניטעו עצי זית לצד ספסל החברות במקומות שספגו פגיעות ירי ישירות ובשכונה בה גדל. גן השעשועים בשכונתו, בו הִרבה לשחק, נקרא "גן השעשועים של דודק'ה".

בבית הסוהר "רמון" קראו למועדון הסגל על שם עידו, בבתי סוהר נוספים מוצבים ספסלי החברות.

בקריית מלאכי הוקמה קבוצת כדורגל על שם עידו, בשדרות מתוכנן טורניר כדורגל לזכרו.

נתרמו שני ספרי הפטרה על שם עידו. אחד מהם הוכנס לישיבה שבה מתקיים בכל יום רביעי יום אבות ובנים לעילוי נשמתו, יוזמה שקמה לאור המסר מספרו של אביו אסף "להיות עם הילדים". במושב מעגלים בחרו הורי הגן לתרום ספר תורה לעילוי נשמתו.

המשפחה פתחה דף פייסבוק – "דודק'ה ילד של אהבה", ובו תמונות וסרטונים של עידו, פרטי ההנצחות ודברי זיכרון. "דודק'ה לימד אותנו המון שיעורים במהלך חייו ולא מעט שיעורים שאנחנו עוד לומדים להכיר לאחר לכתו" כתבו הוריו, "על דודק'ה ועל השיעורים שהעביר לנו כותבת אימו מדי שבוע בדף הפייסבוק שנפתח לזכרו". כתובת הדף: https://www.facebook.com/IDO.AVIGAL.DODKE .