משה אגדי ז''ל

קורות חיים

משה, בן אשרף ושמעון, נולד בט"ז בתשרי תשכ"ב (26.09.1961) באיראן. בן למשפחה גדולה ולו 13 אחים ואחיות – אבי, ז'נט, שרה, יעקב, יצחק, דוד, חלי, ריקי, מירי, שמואל, שי, ראובן וחיה.

שלוש שנות חייו הראשונות עברו עליו באיראן והמשפחה עלתה לישראל ב-1964. הם התיישבו באשקלון, משה למד בבית ספר יסודי "מצדה" בעיר והמשיך לתיכון "נעורים" בירושלים. היה מוכר בעירו כנער שובב וחיוני, חביב וחברותי.

משבגר נשא לאישה את יפה. הם בנו את ביתם באשקלון ובין השנים 1987 ל-2006 נולדו להם ארבעה ילדים – אדם, ישראל, אריאל ושקד. הוא היה בעל ואב אוהב ואהוב, פרנס את משפחתו בעבודתו כירקן בשוק העירוני.

משה היה אדם צנוע, מוכר ואהוד על הכול, בעל חוש הומור שתמיד ידע להצחיק ולשמח את סובביו. כאדם מאמין הקדיש שעות ארוכות לתפילות בבית הכנסת, ובכל שבת היה מקפיד על תענית דיבור. סיפר עליו שי, אחיו: "ידע לכבד כל אדם... היה שמח בחלקו. אדם צדיק, עזר להרבה אנשים, כולם יגידו כמה הוא היה אדם ישר, הגון וטוב לב... איש של מצוות וחסד". בצניעותו מיעט לספר על מעשי החסד שעשה, ורבים מהם נודעו למשפחה רק אחרי מותו מסיפורי אנשים שהוקירו אותו.

בשעות הפנאי טיפח משה כמה תחביבים, בהם איסוף בולים ורכיבה על סוסים.

משה היה בן, אח, בעל, אב ולימים סב מדהים, קשור מאוד לכל משפחתו הגדולה והירבה לבלות איתם. כחודש לפני שנהרג בילה עם המשפחה המורחבת בטיול בן כמה ימים בצפון הארץ ובו, לראשונה, פתח את סגור ליבו ושיתף אותם בחוויות שעבר בתחנות חייו מאז ילדותו – אולי, כדברי בני המשפחה, הייתה זו דרכו הלא מודעת לסכם את מעגל חייו.

בתחילת מאי 2019 התרחשו אירועי "גן סגור" - הסלמה בהפגזות בגבול בין ישראל לרצועת עזה, כאשר בימים בודדים שיגרו הפלסטינים מאות רקטות, טילי נ"ט ופצצות מרגמה אל עבר ישראל, לאזור יישובי עוטף עזה ועד באר שבע ואשקלון. באירועים אלו נהרגו ארבעה אזרחים ישראלים, בהם משה.

הוא נהרג באשקלון ביום ראשון ל' בניסן תשע"ט (05.05.2019) סמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, כשיצא מהבית להתאוורר בין מטחי ההפגזות ונפגע מטיל שהתפוצץ לידו בטרם הספיק לחזור למרחב המוגן. בן 58 במותו. משה הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת ציון, אשקלון. הותיר אישה וארבעה ילדים, נכדים, אם, אחים ואחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו פסוקי קודש על פי אותיות שמו: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי; שבע ביום הִלַלתיך על משפטי צדקך; הורֵני ה' דרך חֻקֶיך ואֶצרֶנה עֵקב" (תהילים קי"ט).

ספדה למשה אחייניתו: "תמיד כשאומרים שאלוהים לוקח את הצדיקים והטובים, אתה חושב לעצמך שזה לא יכול להיות בטוח, אך הפעם זה באמת. היית אדם ענו, חייכן, כל הזמן עם חיוך וצחוק שמשתלט עליך ועל מי שסביבך. הארת אותנו בשמחה שלך... שמרת מצוות, אפילו כשנרצחת היית תוך כדי תפילה, אמרת שזה כדי שהחיילים יחזרו בשלום הביתה".