קורות חיים
אור (אורי), בנם של מיכל ואברהם, נולד ביום א' בניסן תשנ"ב (04.04.1992) בירושלים. בן בכור להוריו, אח בכור של ליטל, דרור וירין.
אור גדל בירושלים. למד בבית ספר יסודי תל"י (תגבור לימודי יהדות) בפסגת זאב והמשיך לבית הספר התיכון המסורתי בשכונת ארנונה.
לאור היה קשר מצוין עם משפחתו. סיפר אחיו דרור: "איפה שהייתי צריך עזרה הוא רק חיפש לעזור לי. מגיל קטן הוא לימד אותי שיעורים על החיים, היה אח למופת. תמיד בסביבה שלו אנשים רק צחקו ונהנו, זרם עם החיים, איפה שהוא הלך אנשים אהבו אותו. תמיד היה לו חיוך, אף פעם לא היה עצבני, תמיד שמח, זורם ואנרגטי, איש שיחה שאהב את החיים. הוא נהנה כל יום כאילו שזה היה היום האחרון בחייו. הוא גם עבד קשה, עם מוסר עבודה. כל מי שנמצא בקרבתו הרגיש את זה, היה בו משהו מיוחד. הוא היה איש שיחה שהיה כיף להיות איתו".
האחות ליטל הוסיפה: "מאז שהייתי קטנה הוא דאג לי, הוציא אותי מהגן. למרות שיש בינינו רק הפרש של שנה הוא תמיד היה שם בשבילי, תמיד הגן עלי".
"אורי היה מלא חוש הומור ושמחה. תמיד חיזק ונתן מעצמו ללא תנאי", סיפרו הוריו, "המשפט 'ואהבת לרעך כמוך' תמיד היה נר לרגליו".
"בדיוק כמו השם שלך", תיארו חבריו של אור, "לב ענק, עומק ונפש עדינה מאחורי כל הצחוקים התמידיים שלך".
טרם גיוסו לצה"ל אור עבד בעסק המשפחתי – בית קפה וגלידריה בקניון ממילא הירושלמי.
אור שירת שירות חובה בצה"ל, בגדוד "צבר" בחטיבת גבעתי. משסיים את שירותו שב לבית הקפה של הוריו והיה למנהלו עד חודש פברואר 2017, אז החליטו במשפחה לסגור את העסק.
מאז סגירת העסק בקניון ממילא אור עבד חודשים אחדים בעבודות זמניות והתכונן ללימודים – הוא נרשם ללימודים לתואר הנדסאי מיזוג אוויר וקירור, אותם עמד להתחיל לקראת סוף 2017.
באוגוסט 2017 החל אור לעבוד כמאבטח בחברת "עמישב" ושובץ לעבוד באבטחת היישוב הר אדר, יישוב מגורי משפחתו מאז שעזבו את ירושלים. הוא התאקלם בעבודה עד מהרה, ואף ערך מסיבת גיבוש בביתו לכל עמיתיו המאבטחים.
ביום שלישי ו' בתשרי תשע"ח (26.09.2017) בבוקר נרצח אור על ידי מחבל בעת עבודתו. באותו יום הוא היה אמור לעבוד מהצהריים, אך ערב קודם ביקש ממנו חבר לעבוד במקומו ואור הסכים. משהגיע בבוקר לעבודה שובץ לשער האחורי של הר אדר, המשמש לכניסת פועלים. אחרי שנכנסו כל הפועלים בעלי האישורים הגיע המחבל, שאף כי עבד מזה שנים ביישוב עורר חשד בשל מעילו ואור ניגש לבדוק אותו. המחבל פתח בירי לעבר אור, אשר השיב באש. אור הספיק לירות עשרה כדורים אל המחבל, אז היה לו מעצור בנשק והוא התקוטט עם המחבל בידיים חשופות, אף שכבר היה פצוע. במקביל הצליח אור לדחוף הצידה את רכז הביטחון המקומי ולהצילו ממוות. רכז הביטחון עמית, שנפצע קשה, סיפר למשפחה שמילותיו האחרונות של אור היו "עמית, הצלתי אותך". כן ציין הרכז שבמרחק כמאה מטר מהשער היו הרבה ילדים בבית ספר ובגן, ואור עצר את המחבל מלהגיע אליהם.
בירי המחבל נהרגו אור, המאבטח יוסף עותומאן וחייל מג"ב סמל ראשון סולומון גברייה.
המחבל נורה למוות על ידי אנשי הביטחון וחיילי משמר הגבול שהגיעו למקום.
אור היה בן 25 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.
המשפחה הפיקה אלבום זיכרון לאור ברשת, באתר WOW. בשער האלבום נכתב מעל תמונתו של אור הפסוק מן המשנה "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא", ובעמוד הראשון כתבו בני המשפחה "אורי הוא האור שלא יכבה לעולם". באלבום מקובצים דברי זיכרון ופרידה של אוהביו לצד תמונות רבות של אור מתחנות חייו הקצרים. כונסו גם מכתבי תנחומים שהגיעו מראשי המדינה.
בסוכות תשע"ח (ביום 9.10.2017), שבועיים אחרי הפיגוע, ערכו חניכי תנועת הנוער אריאל את מסע סוכות המסורתי ביישוב הר אדר, המציין את פתיחת חודש ארגון. כחלק מהתהליך החינוכי בנושא מסירות הנפש וגבורת לוחמים הוחלט בתנועה לפתוח את המסע בטקס עם משפחות הנופלים מהפיגוע ביישוב.
במפגש בפתח המסע נשאו הוריו של אור דברים: "ערב קודם האסון הנורא אורי שמע עם אביו שיעור תורה ... לאחר מכן שוחחו ומילותיו האחרונות היו 'אבא אתה תהיה גאה בי'. בבוקר קם למשמרת שלא היה צריך להיות בה, החליף חבר שביקש ... ואכן – אנחנו גאים בך. כל עם ישראל גאה בך".
המשיכו ההורים: "את הכוח שלנו להמשיך ניקח ממך אורי – האור שלך יזרח עלינו. הייתה לנו זכות גדולה לגדל ילד כמוך. תודה על כל רגע שהיית שלנו. נשמתך ורוחב לבך יזרמו בלבנו לעד.
אין לתאר במילים את הגעגועים, הם רק הולכים ומתעצמים. יצאת מחיינו אך לעולם לא תצא מלבנו. יהי זכרך ברוך, אורי יקר שלנו".