אביב מורג ז''ל

קורות חיים

אביב, בנם של רחל ודוד, נולד בישראל בי"ב בניסן תשמ"ב (05.04.1982). הוא נולד וגדל בקיסריה, אחיהן של חן, גילת ופז.

למד בבית הספר היסודי בכרם מהר"ל והמשיך את לימודיו בתיכון האזורי "חוף הכרמל".

בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים, ביחידת "מורן" שלוחמיה מתמחים בירי טילים.

לאחר שירותו הצבאי טייל אביב בחו"ל, ובשובו ארצה החל לעבוד כאיש מכירות בחברת "אבקור" לשיווק מקררים מסחריים - עסק שהקים אביו. באותה תקופה עזב את בית הוריו ועבר להתגורר בגבעתיים עם ארוסתו, שאת ידה ביקש כחודש בלבד לפני מותו.

אביב היה בחור צעיר, תוסס ומלא בשמחת חיים נדירה. מסלול חייו היה שזור בחברים מכל רחבי הארץ, שעבורם היה עולם ומלואו ותמיד הקיפו אותו באהבת נפש. הוא אהב לבלות בחיק הטבע - בים, בשדות, מול השקיעות והנופים הפתוחים. המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו ומנסיעותיו הארוכות ברחבי הארץ במסגרת עבודתו. הוא ניחן בנחישות, ומעולם לא ויתר על מטרותיו חרף קשיים שעמדו בדרכו.

ביום ראשון, י"א באייר תשע"א (15 במאי 2011), נסע אביב לפגישה עסקית בתל אביב. באותו בוקר, בו צוין "יום הנכבה", החל מחבל לנסוע בפראות במשאיתו בדרך בר לב בתל אביב, במטרה לפגוע באזרחים. לאחר מסע הרג לאורך כשני קילומטרים, שבו התנגש במספר כלי רכב ופגע בכ-20 אנשים, פגעה המשאית גם במכוניתו של אביב. בפיגוע זה קופדו חייו באבחה.

אביב היה בן 29 במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיסריה. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

האובדן הפתאומי והכאב העצום גבו מחיר כבד מנשוא מהמשפחה. האב, דוד, לא הצליח לשאת את מות בנו, ובראשית נובמבר 2011, חצי שנה בלבד לאחר הירצחו של אביב, שם קץ לחייו.

"קצר פה כל כך האביב", ספדו לאביב משפחתו וחבריו:

האב דוד ספד לבנו: "אביב היה אדם יקר, בן וחבר. קיבלתי אותו ל-29 שנים - ילד מקסים, עניו וצנוע, אוהב חברים, שמעולם לא עשה רע לאף אחד".

חן, אחותו של אביב, כתבה: "הזיכרון של אביב נותר כביום הפיגוע, מועד בו הזמן עצר מלכת. המחשבות והזיכרונות תוך געגוע אינסופי, הותירו אותו בליבי כפי שהיה - צעיר לנצח, תוסס ומלא שמחת חיים. מתוך הצורך להמשיך ולהחיותו, אני מאזינה לאוספי המוזיקה הרבים שהותיר אחריו ומשווה כי הוא נוכח לצידי. תחושת החיות שאפיינה אותו כל כך נותרה כמורשת ומעין ציווי עבורי - בכך שלצד הכאב העמוק ושברו של הלב, עליי למצות את ה'כאן ועכשיו' באופן המיטבי כפי שעשה אביב משך כל חייו הקצרים".

אחותו פז ספדה לו: "אני עדיין לא מאמינה שהלכת. בחיים לא דמיינתי מצב כזה. אני רואה בדמיון את הפנים היפות שלך, העיניים הכחולות שלך מצפות שאצחק מהבדיחות שלך. שמחת החיים שהייתה לך היא דבר נדיר שלא קיים אצל אף אחד. ידעת לנצל את החיים בכל רגע. היית בשבילי מודל לחיקוי, תמיד התגאיתי בך וסיפרתי עליך סיפורים בהתרגשות".

חברו הטוב תומר כתב: "מבחינתי האביב תמיד בא. לא משנה באיזו עונה הוא נמצא בחייו... הלבלוב, החיות, התקווה וחדוות החיים ישובו. היית ממש כמו עונת המעבר האביבית - משוחררת ומשחררת. אוספת אליה אנשים חדשים ללא משוא פנים, מצמיחה הזדמנויות חדשות ומשנה מציאות מקצה לקצה. הכול עם לב רחב וחיוך שובב מרוח מאוזן לאוזן. כזהו היה ועודנו האביב שלי".

חברו אמיר: "אתה זה שחיברת את כולנו בימי ההולדת שלך שנקראו 'הפקות אביב'. בלעדיהם לא היינו מכירים כל מיני פינות בארץ. תמשיך לחבר אותנו תמיד. כל הדברים שאכתוב כאן לא יביעו את מי שהיית. הלוואי שהייתי יכול להחזיר לך על מה שכתבת לי ואמרת לי, תודה על כל המכתבים והזיכרונות".