ולנטין בק ז''ל

קורות חיים

ולנטין, בן חוה אוה (לבית גרוסמן) ופבל נפתלי, נולד בברלין שבגרמניה בשנת תרס"ה (1905). המשפחה עברה לגור בברלין כשלוש שנים קודם לכן בעקבות הצורך לטיפול רפואי לאחיו הגדול אביגדור-ויקטור, וזמן קצר לאחר שנולד חזרו לגור בעיר קרטש בחצי האי קרים, שם גדל ולנטין.

ביום 20.04.1921 המשפחה עלתה מקרים לארץ ישראל. תחילה התגוררו ביפו ולאחר מכן בירושלים. בשנת 1925 יצא ולנטין מהארץ ושוטט בעולם - נסע לארצות הברית, גרמניה ונורבגיה.

בשנת 1932, כנראה, הוא התחתן עם גרדה קייצמן. הם גרו בחיפה וב- 14.08.1933 נולד להם בן - מיכאל. כעבור כשנה נפרדו בני הזוג, גרדה ומיכאל עזבו לגרמניה ומשם הגרו לנורבגיה.

בשנת 1936 או 1937 התחתן ולנטין עם יהודית קמנקוביץ, שעלתה לארץ ב-31.10.1935 מריגה, לטביה. בני הזוג התגוררו בירושלים, בקרבת ההורים של ולנטין, ושם נולד ביום 30.03.1938 בנם אלכסנדר. כעבור כמה חודשים עברו בני הזוג עם בנם לחיפה והתגוררו בהדר, ברחוב ארלוזורוב 63.

ולנטין שלט בהרבה שפות, ובין השאר עבד כמורה לשפות וכמתורגמן. כשחי בירושלים היה מיודד עם חבורת אנשי הכותל מבית"ר, אך גם היה בקשר טוב עם ערבים ואנגלים. כשעבר לחיפה עבד בשירות המשטרה הבריטית כמתורגמן בנמל חיפה ו"תיווך" בין הנוסעים שהגיעו לנמל לשלטונות ההגירה. בשלב כלשהו סופח ולנטין כמתורגמן למחלקת החקירות הפליליות של הבולשת בחיפה (C.I.D).

ביום 20.08.1938 הייתה אמורה להתבצע בתל אביב עסקת נשק בין שני אנשים - מיכאל אלגין, רוסי-נוצרי מחוסר עבודה, ויוסף טונדובסקי איש המפלגה הרוויזיוניסטית - לצורך חלוקת נשק לאנשי המפלגה. על פי מידע שסיפק מיכאל אלגין לשלטונות הבריטים תוכננה פשיטה של המשטרה הבריטית על מקום העסקה בזמן ביצועה. ולנטין בק הצטרף לחוליה הפושטת כמתורגמן (בין אלגין שדיבר רוסית לבין החיילים הבריטים שדיברו אנגלית) וכן כמורה דרך, שכן הכיר טוב את תל אביב.

עסקת הנשק לא יצאה לפועל, כי טונדובסקי חש שעוקבים אחריו, החביא את המזוודה עם הנשק במועדון של ההסתדרות הלאומית של העובדים ברחוב אלנבי 28 בתל אביב והסתלק. צעיר בשם יעקב קוטיק, עולה חדש מפולין שהיה באותו זמן במועדון, התנדב להוציא את המזוודה אל מחוץ לכתלי המועדון, אך נתפס ע"י הבריטים כשהמזוודה בידיו. למחרת הופיע בעיתונות סיפור הפשיטה ופורסם שיחד עם השוטרים הבריטים היה גם יהודי לבוש אזרחי, הוא ולנטין בק.

ולנטין בק התנדב לשמש עד הסנגוריה במשפט קוטיק, והיה עד ההגנה העיקרי שהעיד שהמזוודה לא הייתה שייכת לנאשם. בעקבות הסכמתו להעיד הוא פוטר ממשרתו במשטרה והיה מחוסר עבודה.

אנשי אצ"ל שהכירו את ולנטין בק כרוויזיוניסט חשדו שהוא זה שמסר לבריטים על העסקה, בעבור בצע כסף. לאחר שיעקב קוטיק נדון לתלייה בעוון אחזקת נשק ערך האצ"ל משפט שדה לולנטין בק והוחלט להורגו. גזר דין המוות של קוטיק אמנם הומר למאסר עולם, אולם גזר דינו של בק לא שונה.

ביוני 1939 איתרו אנשי אצ"ל את ולנטין בק בקריית מוצקין, בביתו של הצייר רטנר. בשעות הלילה של ה' בתמוז תרצ"ט (22.06.1939) הוא נורה בראשו ומת בחצר הבית. בנימין זרעוני, איש האצ"ל בחיפה, כתב בספרו "גאון ונדיב ואכזר", בעמוד 79, שהוא חיפש אחרי ולנטין בק וכשמצא אותו, שמונה חודשים לאחר המשפט, לא ביקש אישור מחודש לגזר הדין אלא החליט לבצעו ונתן את הפקודה להורגו.

למחרת הרצח זוהה ולנטין ע"י אחיו וגיסתו בבית החולים הדסה בחיפה. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בחוף הכרמל בעיר. בן 34 במותו. הותיר אישה, שני בנים, הורים ואח.

כמעט שנה לאחר הרצח, ב-1 באפריל 1940, הובא מיכאל אלגין למשפט באשמה ששיתף פעולה ברצח זוג זקנים בתל אביב למטרת שוד. במסגרת החקירה הוא הודה שהוא זה שהלשין לשלטונות הבריטים על עסקת הנשק שאמורה הייתה להתבצע בתל אביב ביום 20.08.1938, ולא ולנטין בק. אולם הודאתו נמסרה מאוחר מדי, שכן ולנטין בק שהוטל בו חשד שווא כבר לא היה בין החיים.