ג'ימי ג'יימס קדושים ז''ל

קורות חיים

ג'ימי (ג'יימס), בן אולגה ואליאס, נולד במרוקו בב' בטבת תשכ"א (21.12.1960). גדל בטנג'יר שבמרוקו עד גיל 8, אח לרבקה, עליזה, מרקו ואתי.

בשנת 1968, לאחר מות אבי המשפחה, הם עלו לישראל, לבאר שבע, וג'ימי החל את לימודיו בבית הספר "נירים" בעיר. בגיל 14 הצטרף לחברת הנוער בקיבוץ כפר עזה, השוכן קילומטרים אחדים ממזרח לעזה, וסיים את לימודיו התיכוניים בתיכון האזורי בשער הנגב.

בתום לימודיו התגייס ג'ימי לצה"ל, התנדב לצנחנים ואת מרבית שירותו עשה כקשר של מפקד הגדוד. לאחר שחרורו המשיך לשרת במילואים בצנחנים מדי שנה, ככל שנקרא.

בתום השירות הצבאי שב ג'ימי לקיבוץ. הוא נשא לאישה את אנה והשניים הקימו את ביתם בכפר עזה. ב- 1986 נולד אייל, סתיו נולדה ב- 1988 ושקד ב- 1991.

במשך 18 שנים ניהל ג'ימי את הלול בקיבוץ כפר עזה, השתלם בתחום זה במדרשת רופין ואף היה מלווה משקים ומושבים שעסקו בענף. הוא נשלח מטעם משרד החוץ לרוסיה ולמדינות במרכז אפריקה להדריך בתחום הלולים, ואף זכה בפרס "קומרן" על פעילותו זו. בהמשך למד את מקצוע הפלסטיקה במכללת שנקר ואחר כך עבד במשך 9 שנים בתחום במפעל "כפרית" בקיבוצו, כשהוא מנהל את מחלקת בית קווים. משפרש מעבודה זו החליט לשוב לאהבתו הגדולה, ותשעה ימים לפני מותו החל לנהל את חוות הלולים במושב עמיעוז, הסמוך לקיבוץ כפר עזה.

ג'ימי היה מהמתנדבים הוותיקים ביחידת הג'יפים במשטרת נתיבות. בפעולתו עזר בתפיסת כלים שנגנבו מקיבוצים וממושבים באזור, והתריע על מפגעים סביבתיים שנתקל בהם.

תחביביו של ג'ימי כללו טיסה במצנחי רחיפה, צילום מהאוויר ורכיבה באופניים, ואת אלה שילב בפרסום ובצילום אווירי ואף במופעים מעל קהל. בתחומים אלו הגיע להישגים רבים, בהם: היה אלוף הארץ במשך 10 שנים ברציפות במצנחי רחיפה; זכה בתחרויות רבות בארץ ובחו"ל; בשנת 2000 קבע שיא ישראלי חדש לטיסת מרחק, כשטס מאשדוד עד ים המלח; ובתחילת נובמבר 2001 שבר את השיא שלו עצמו לטיסת מרחק, כשטס מאזור צאלים עד לבאר אורה ללא עצירה לתדלוק נוסף.

ב- 2006 היה ג'ימי במשלחת שנסעה מישראל לצרפת לשבור שיא גינס בכמה שיותר מצנחים באוויר בו-זמנית. כשהגיעו שמו לב שהדגל הישראלי לא נמצא בין כל הדגלים שמונפים. ג'ימי, מספרים חבריו, עצר את התחרות והודיע מיד למארגנים שלפני שדגל ישראל יונף לא תהיה שום תחרות. הצרפתים מצידם הבטיחו שתוך יומיים-שלושה יהיה גם דגל ישראל, אבל ג'ימי בעקשנות שלו לא הסכים, אמר שיש להם מזל שהוא הביא דגל והוא וחבריו הניפו את הדגל בגאווה מעל כולם.

ג'ימי השתתף בהרבה פסטיבלים, כמו דרום אדום, פסטיבל הכלניות על שם שושנה דמארי, פסטיבל תפוחי אדמה בדרום וכן פסטיבל הגזר והעגבניה שהתקיים בערבה.

ג'ימי השאיר אחריו למזכרת אלפי צילומי אוויר מרהיבים מהארץ ומהעולם. בין היתר צילם במצלמתו מהאוויר את כל יישובי שער הנגב, ואת העיר נתיבות צילם לבקשת ראש העירייה. לבקשת המשטרה בה התנדב ריחף וצילם את האזור מהאוויר, ובכך סייע ללחימה בפשיעה. הוא הוכר על ידי בתי משפט כעד מומחה בנושא תאונות אוויריות. את פעולותיו פירט באתר האינטרנט שהקים: www.airphoto.co.il.

ביום שישי ד' באייר תשס"ח (09.05.2008) אחר הצהריים שוב נורו פצצות מרגמה מרצועת עזה לכיוון ישראל. שלוש פצצות נפלו בשטח קיבוץ כפר עזה. פצצה אחת התפוצצה בפתח בית משפחת קדושים וממנה נפגע ג'ימי, שעבד בניקיון גינת ביתו, ונהרג במקום.

בן 47 במותו. ג'ימי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוצו, כפר עזה. הותיר אישה, בן ושתי בנות, אם, אח ושלוש אחיות.

הבן אייל ספד בהלוויה לאביו: "... אני לא אוהב לסכם, אבל אני רוצה להודות לך על 22 שנים מופלאות של אהבה ללא גבולות. אני רוצה שתדע איזה תחושת גאווה מציפה אותי בכל פעם שמישהו עוצר אותי ונפעם מהדמיון בינינו. תמיד הערצתי אותך, אם כי אני יודע שקטונתי מלהיות כמוך. כל בינתי היא תוצאה ישירה מהחינוך המדהים והאוהב של אימא ושלך...

אני רוצה להבטיח לך במעמד הזה ומול כל האנשים שבאו לכאן היום ואוהבים אותך, שלמרות שקשה מאוד עכשיו המשפחה המופלאה הזאת תחזור לחייך ולחיות, כי חייבים להמשיך ולאהוב, אתה אמרת לי את זה. אני אוהב אותך אבא הכי בעולם".

עלון "נדבך" של קיבוץ כפר עזה יצא במהדורה לזכר ג'ימי, ובה דברי משפחה וחברים על האיש שאהבו.

הבת סתיו כתבה לאביה: "... אנחנו אוהבים אותך יותר מכל דבר בעולם, ואנחנו נהיה הכי חזקים בעולם, כמו שאתה תמיד רצית שנהיה. ונעשה דברים ביחד, נשמור על הבית ועל אימא ועל כולם. ואתה תראה הכול מלמעלה כמו תמיד, אבל הפעם בלי מצנח".

שי חרמש, חבר כנסת תושב כפר עזה, ספד לג'ימי: "... היית איש של רב-מימדיות, אך כאילו לא הספיקו לך מרחבי השמים ואתה בוחר ברכיבת שטח באופניים. מרחבי הטבע סחררו אותך ולא ויתרת על אף מימד וזווית. את החסך באב ניסית להשלים במסע מרחפים בשמי מרוקו, שם ביחד עם חבריך תרת ומצאת את קבר אביך ובכך חשת שסגרת מעגל. ה'קדיש' אותו נשאת על קבר אבא, אותו לא זכרת, היה פסגה נוספת בחייו של הנער משכונה ד'...

לאחרונה ביטאת את אמיתותיך עת נקראת לערוץ הטלוויזיה להביע את דעתך בענייני דיומה - ביטחון האזור ותושביו. דבריך כאילו נלקחו מהטוב שבדברי הציונים: 'אנחנו כאן כדי להישאר במקום, בימי מבחן אלה יש לנו כוח להתמודד עם הקסאמים, נעמוד מולם בנחישות וביטחון. אין דרך אחרת!'

את הקסאם שרדת, הפצמ"ר גבר...

מה שחוללת באישיותך והענקת לאחרים, ובראש ובראשונה לאנה ולילדים, היה מספיק לסיפור חיים ארוך פי כמה! היית שילוב מופלא של ילד מתפרחח, ציפור דרור ונשר מרחיק טווח וממריא לגבהים, יחד עם בוגר אחראי אשר רגליו נטועות בקרקע, הבורר את דרכו בסבך ומנווט במדויק אל היעד".

כתבה חברת הקיבוץ אפרת: "... אמרתי לילדים שעכשיו אתה למעלה, משקיף עלינו מהשמים, כמו שתמיד אהבת לעשות. אמנם עכשיו, הילדים לא יוכלו לרוץ אליך ולחבק אותך כשתנחת, וגם לא תזרוק אלינו סוכריות כמו שהרגלת אותנו, אבל אולי תנסה לסדר משם משהו, שלא יזרקו עלינו דברים אחרים, שהורגים.

אולי משם תצליח, אולי בשביל זה הלכת לשם, כי פה אף אחד לא מסוגל..."