קורות חיים
אלפונסו, בן ליזה ויצחק בוארון, נולד בלוב בי"ג באלול תרפ"ט (18.09.1929). גדל והתחנך בבנגזי שבלוב.
בשנת 1949, זמן קצר לאחר הקמת המדינה, עלה אלפונסו לישראל. אחרי שסיים שירות צבאי במרכז הארץ עבר לאילת שבדרום בתחילת שנות החמישים. היה ממייסדי העיר, וחי בה עד מותו.
בבואו לאילת החל לעבוד כאזרח עובד צה"ל בחוות הגדנ"ע בבאר אורה, כ- 16 ק"מ מצפון לעיר. עבד כנהג וכממלא מקום קצין הרכב, ועד מהרה היה לשם דבר בכל האזור וזכה לכינוי "אלפונסו מלך הערבה".
סיפרה אשתו: "לא היה אדם שהגיע לאילת ולבאר אורה, אם אלה מדריכי גדנ"ע, מדריכים אזרחים וחיילים מכל הארץ, שלא הכיר אותו. אלפונסו הדוהר במרחב הערבה ואילת היה שם דבר. אין פינה בערבה שלא הכיר. היה בין מגלי הקניון האדום ובין הראשונים שנכנסו לקדש ברנע המקראית בתקופת מבצע סיני.
אלפונסו קנה בזכות את אהבת כולם, תמיד חייכן ומלא חוש הומור, עוזר מסייע ויוצא לחילוץ בערבה בכל עת שנדרש".
ב- 1965 עזב אלפונסו את באר אורה והחל לעבוד באילת כנהג מונית. הירבה לקחת תיירים לסיורים בערבה שכה אהב.
אלפונסו נשא לאישה את שרה ובני הזוג הקימו את ביתם באילת, שם נולדו ילדיהם מירה, רם ורון.
ביום שישי ט"ו באדר, שושן פורים תשכ"ח (15.03.1968), הסיע אלפונסו בצהריים זוג תיירים לחוות הגדנ"ע בבאר אורה. הוא שמח מאוד לבקר במקום לו הקדיש שנים רבות מחייו ונהנה עם התיירים ממראה הבסיס המסודר לקראת שבת, וממראה החיילים והגדנ"עים. בצאתם חזרה לאילת, בטרם הגיעו לכביש הראשי, עלתה המונית על מוקש. שני התיירים נפצעו קל אך אלפונסו נפצע קשה מאוד בכל חלקי גופו, הועבר במסוק רפואי לבית החולים בתל השומר ושם נכרתו שתי רגליו.
אלפונסו החליט להתמודד עם פציעתו הקשה. עד מהרה חזר להתלוצץ, לעודד פצועים אחרים ולסייע להם בתהליך השיקום. כעבור כשנה יצא מבית החולים כשהוא הולך על רגליו התותבות. בהמשך נבחן מחדש לקבלת רישיון נהיגה ורישיון למונית, עבר קורס מורי דרך מטעם משרד התיירות, רכש מונית ושב לעבוד כנהג מונית וכמדריך תיירים. שובו לעבודה תואר בכתבה ב"מעריב": "'מלך הערבה' חזר לממלכתו".
בשנים הבאות התמיד אלפונסו בעבודתו למרות הפציעה הקשה. הוא המשיך להיות שם דבר באילת, כמי שתומך ועוזר בסתר לכל נצרך. היה חבר במועצת העיר ובמועצה הדתית, והוענק לו אות יקיר העיר אילת.
ביום ב' באדר תשס"ז (20.02.2007) הכריעה הפציעה הקשה את אלפונסו והוא נפטר.
בן 77 במותו. אלפונסו הובא למנוחת עולמים בבית העלמין באילת. הותיר אישה, בת, שני בנים ואחד-עשר נכדים.