אלברט אברהם בן אבו ז''ל

קורות חיים

אלברט, בן שולה ושם-טוב, נולד בישראל, בנהריה אשר בגליל המערבי, בח' בחשוון תשכ"ו (03.11.1965). בן בכור להוריו, אח לרותי, יוסי ושרון. גדל והתחנך בעכו.

בשנת 1984, בתום לימודיו התיכוניים, התגייס אלברט לצה"ל. שירת בחיל השריון, ואת מרבית שירותו - כשנתיים - עשה בלבנון. מאז שחרורו שירת במילואים באופן רצוף עד שהגיע לגיל בו קיבל פטור, בתחילת 2006.

לאחר שחרורו משירות סדיר השתתף אלברט בפרויקט סל"ע - סטודנטים לומדים ועובדים, שהתקיים בעמק הירדן. הוא התגורר בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, שלושה ימים בשבוע עבד בקיבוץ ושלושה ימים למד במכללה כדי לקבל תעודת בגרות. באותה תקופה, בשנת 1988, נפטר אביו.

בקיבוץ הכיר אלברט את חגית, ולאחר שלוש שנות חברות הם נישאו ביום 18.06.1991. בני הזוג הקימו את ביתם בעכו. בשנת 1992 נולדה מורג, ישי (שם-טוב) נולד ב- 1993, מיתר ב- 1995, יוסף ב- 2003 ואפרת נולדה בשנת 2004.

במהלך השנים אלברט עבד בעבודות שונות, בין היתר ניהל מיני-מרקט ועבד בהוצאה לפועל בעירו. משגברה התעניינותו בתחום המחשבים למד - בכוחות עצמו ומספרים בלבד - את מקצוע טכנאות המחשבים, ובו עסק בשנותיו האחרונות.

בשנת 2000 חזר אלברט בתשובה, לאור מציאת האמת וייעודנו בעולם הזה. קיים בקפדנות את מצוות התורה מתוך שמחה ואהבה לבורא עולם. הוא הוסיף לשמו את השם - אברהם.

ביום 12.07.2006 החלה מלחמת לבנון השנייה, במהלכה נורו קטיושות רבות מלבנון לצפון מדינת ישראל. חגית, עובדת סוציאלית בעיריית עכו, עבדה במהלך המלחמה והעניקה סיוע לתושבים שנותרו בעיר. אלברט נשאר לצד רעייתו וטיפל בשני הילדים הקטנים, לאחר ששלושת הגדולים נשלחו לבית הסבים בבית שאן.

ביום חמישי ט' באב תשס"ו (03.08.2006) נשארה חגית בבית עם משפחתה עקב יום הצום. בבוקר, בהישמע אזעקה, שכחה חגית את האש הדולקת בכיריים בעת שפנתה למקלט, וכשאלברט הבחין בכך וכיבה את האש אמרה לו: "יש לי תחושה רעה היום". במהלך כל אותו יום נשמעו אזעקות ברחבי עכו, כאשר בכל אזעקה רצו כל בני המשפחה מהקומה השלישית למקלט הממוקם בקומת הכניסה של הבלוק.

סמוך לשעה 16:00 שוב נשמעה אזעקה, ובעת שהמשפחה ירדה למקלט הם שמעו את נפילת הקטיושה קרוב מאוד אליהם. כולם החשו את צעדיהם למקלט. לאחר דקות אחדות במקלט הצפוף יצאו כמה שכנים ובהם אלברט לחצר, וכעבור זמן קצר נשמעה נפילת קטיושה בעוצמה רבה, קטיושה שנפלה ממש בסמוך לבניין ופגעה בנמצאים בחצר.

כשיצאה חגית מהבלוק היא מצאה את בעלה שרוע על גבו, מחוסר הכרה ומתבוסס בדמו. היא ניסתה לעצור את שטף הדם שפרץ מגופו בבדים שמצאה עד שהגיע האמבולנס, לאחר דקות ארוכות שנדמו כנצח, ופינה את אלברט ושאר הנפגעים.

אלברט הועבר לבית החולים בנהריה ומשם הוטס לרמב"ם בחיפה, אך פגיעת הראש הייתה אנושה ובשעה 19:30 נקבע מותו.

עוד ארבעה תושבים מעכו נהרגו באותו יום.

אלברט היה בן 40 במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין החדש בעכו. הותיר אישה, שני בנים ושלוש בנות, אם, אחות ושני אחים.

כתבה חגית: "אלברט היקר שלנו. אדם אהוב ואציל נפש, צנוע ועניו, חכם, ישר דרך והגון, נוח ואוהב את הבריות, גומל חסדים עם הרבים ומכניס אורחים, איש משפחה מסור וחם לרעייתו ולילדיו.

יוסף הקטן, שהיה בן שלוש וחצי במות עליו אביו, ידע לזהות כשאביו חזר הביתה על-פי רעש המנוע של רכבו. אז היה רץ אל דלת הבית כשאחותו הקטנה משתרכת אחריו, פותח אותה וקורא: 'אבא אתה עולה?' וכשהגיע האב לבית נהג לברך את הנמצאים, להרים את שני ילדיו הקטנים, להניחם על שתי ברכיו ולהדקם אל ליבו בהפגנת אהבה וחום.

יהי זכרו ברוך".