שמואל שמוליק בן-שמעון ז''ל

קורות חיים

שמואל (שמוליק), בן רבקה ושלום, נולד בישראל בכ' בשבט תשכ"ה (23.01.1965). נולד בירושלים, ובגיל צעיר עבר עם המשפחה – הוריו, אחותו אסנת ואחיו דניאל - לחיפה. היה ילד שמח, שובב, רגיש ובעל נשמה גדולה וטובה, תמיד מחייך ותמיד מוקף בחברים. למד בבית הספר היסודי "מעלה הכרמל" ובתיכון בסמ"ת בחיפה, שם סיים בהצלחה במגמת טכנאות רכב. במהלך לימודיו היה מדריך פעיל בגדנ"ע.

בתום הלימודים התגייס לצה"ל, לחיל השריון. שמוליק שירת שירות חובה מלא והמשיך לשירות קבע עד שנת 1988 כסמל טכני בגדוד טנקים. בלט כמכונאי טנקים רציני, מסור, יסודי ומקצועי.

כמה ימים לאחר שחזר ממלחמת לבנון סיפר שמוליק לאחותו כיצד ניצל כשעבר טיל סנטימטרים מעטים מעל לראשו. הוא ברך את ברכת הגומל, וביקש מאחותו לשמור זאת בסוד מהוריו, על מנת לא להדאיג אותם.

לאחר שחרורו למד במכללה טכנולוגית לתחבורה בתל אביב והוסמך כהנדסאי תעשייה וניהול. כן למד במכללה של משרד התחבורה בחיפה והוסמך כקצין תעבורה ובטיחות.

בשנת 1996 החל שמוליק לעבוד ברכבת ישראל כמכונאי ואחראי צוות קרונועים במוסך הדיזלים בחיפה. היה מוכר במוסך כמכונאי מבריק ובעל ידי זהב.

בשנת 1995 נשא שמוליק לאישה את נטלי, אהובת לבו. בני הזוג הקימו את ביתם ביקנעם עילית. ביולי 2003 נולד הבן אור, וביולי 2006 נולד אלירן. שמוליק היה איש משפחה חם ואוהב, בנה לבנו מכוניות וצעצועים ואף שכלל את אלו שקנה בחנויות. אהבתו לרעייתו ולבניו, לאמו, לאביו ולשאר משפחתו הייתה עצומה. המסירות והנדיבות היו בראש מעייניו.

בסוף 2005 שופץ והורחב בית המשפחה, שמוליק הירבה לעבוד בבית ובגינה ואף הקים פרגולה במו ידיו. הוא אהב לארח בביתו חברים ומשפחה, כפי שנהגו בבית הוריו, ומאוד אהב להכין מאכלים על האש.

שמוליק היה חד מחשבה וחד לשון, שופע חוש הומור ואוהב את החיים הטובים. אהב מאוד ספורט, בעיקר אהב כדורגל מגיל צעיר, ולמרות גובהו המיתמר ל- 194 ס"מ העדיף את הכדורגל על פני כדורסל. בצעירותו אף היה שופט כדורגל. כן אהב לעסוק בדיג, בצלילה ובגלישה. בביתו עסק בעבודות נגרות ותכשיטנות, כשהוא מאזין ללהקה האהובה עליו – להקת "אבבא".

בעירו יקנעם היה שמוליק מעורב בענייני הציבור – היה חבר מועצה ומתנדב במשמר האזרחי ביישוב, וכן שוטר מתנדב באגף התנועה בחיפה.

ביום ראשון כ' בתמוז תשס"ו (16.07.2006) בשעה תשע בבוקר, ארבעה ימים מתחילת מלחמת לבנון השנייה, נורה מטח קטיושות מלבנון לעבר חיפה. טיל אחד פגע פגיעה ישירה במחלקת שיפוץ הקרונות במוסך הרכבת בעיר התחתית. כתוצאה מכך נהרגו שמונה עובדים, ונפצעו 23 אנשים.

אחד ההרוגים היה שמוליק, שבאותו יום הגיע למוסך שמח ומאושר לאחר חופשה שלקח לרגל לידת בנו, והביא עמו מטעמים לחבריו לעבודה. בעת נפילת הטיל על מוסך הרכבת הוא קיבל טלפון מאמו. המילים האחרונות שלו היו "בוקר טוב אימא" בהתלהבות ובחיוך, ואז נותקה השיחה. האם ידעה שמשהו קרה ומיהרה להשיגו, אך לשווא.

בן 41 במותו. שמוליק הותיר אישה ושני בנים, הורים, אחות ואח. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ביקנעם.

בשיר לזכר אחיה שמוליק, "פני מלאך", כתבה האחות אסנת:

"... ופניך פני מלאך / מוארות, טובות וזכות / בדיוק כפי שפקחת את עיניך / לפני ארבעים ואחת שנה / בפעם הראשונה שראית את אמך / כשיצאת מבטנה אל חיקה.

ופניך פני מלאך / תלתלים שחורים מקפצים מבעד לחיוך מבויש / בשבריריות וברגישות / ואושר מציף את כל כולך / כשאתה מביט בילדיך היקרים לך ביותר בעולם.

ופניך פני מלאך / כשאתה מספר לאמך / ימים ספורים קודם לכן / ואומר לה באושר בלתי נלאה: / 'אימא, יש לי את כל מה שאני צריך / הכול, אני הכי מאושר בעולם' / כאילו ידעת מה יהיה / ויידעת את כולם / בהדגישך, כי אין מאושר ממך בעולם...

ופניך פני מלאך / ובידיים רחבות חבקה אותך אימא אדמה / פערה בן רגע את פיה ולקחה אותך לחיקה.

אותך, פני מלאך / ילד של חום, רחמים וחמלה / ילד של נדיבות, חסד ועזרה לזולת / ילד של אהבה להורים, ומשפחה / ילד של שמחת חיים, חוכמה, רעות ואחווה / ילד - נשמה טובה.

עצמת עיניים - ילד / פני מלאך / וחיוך קורן מאושר על פניך / עולם ומלואו! / נדמת לעד.

ואתה חסר לנו מאז / ואנו כולנו אוהבים אותך כל כך! / ובמקום חזון וניסים / השארת לנו צוואה - צוואה לחיים / מכל סגולותיך היפות, הטובות והרבות:

'ראה מעשיי, כמה נאים ומשובחין הן / וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. / תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי / שאם תקלקל, אין מי שיתקן אחריך.' (קהלת רבה ז, יג).

...ופניך - פני מלאך / עכשיו מלאך..."