קורות חיים
פיליפ, בן רחל והנרי, נולד בפריז שבצרפת בכ"ג בתמוז תשכ"א (07.07.1961). בן למשפחה ממעמד בינוני-גבוה, אח לג'וסלין, אליאן, סרג' וורוניק. גדל בצרפת עד גיל שמונה, אז החליט אביו לעלות עם כל המשפחה לישראל, כדי להגשים את הציונות ולגדול במדינה יהודית.
המשפחה התיישבה באשדוד, ופיליפ למד בבית הספר היסודי "שקמים" עד כיתה ז'. המשיך לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה עד סוף התיכון, וכשהתגייס לצה"ל הגיע לחיל האוויר והיה מכונאי מטוסים ברמת דוד. תפקיד זה מילא לאורך כל שירות החובה, ואף המשיך לזמן מה בשירות קבע.
לאחר שחרורו מצה"ל שב פיליפ לאשדוד, והחל לעבוד כמכונאי מזל"טים במפעל תדיראן בחולון. כעבור כמה שנים עבר לעבוד במסוף הפחם בנמל אשדוד, ואחר כך עבד כפועל במפעל פלסטיק ובמפעל כימיקלים.
במקביל לעבודותיו למד במכללה למינהל באשדוד, וסיים את לימודיו בהצלחה. רק ימים אחדים לאחר מותו התקבלה בביתו הודעה שהוא התקבל לעבודה כמנהל במפעל באשדוד.
פיליפ נשא לאישה את אסתר, ובני הזוג הקימו את ביתם באשדוד. בשנת 1985 נולדה הבת לירן, אחריה ליטל ב- 1987, לינור נולדה ב- 1991 ואורי בשנת 1994. פיליפ היה בעל ואב יקר, שהירבה לבלות עם בני משפחתו האהובים ולשהות במחיצתם ככל שניתן.
פיליפ אהב אמנות, בעיקר אהב לצייר, וכן אהב בעלי חיים – בביתו גידל שלושה כלבים, תוכי מדבר ועוד ציפורים. אהב את הבריות, הירבה להתבדח עם כולם והכול אהבו לשהות במחיצתו. פיליפ אהב חברת אנשים, ידע ליצור קשר טוב עם כל אדם שפגש, וגם כשמצב רוחו לא היה הכי טוב ידע לשמור על אווירה חייכנית ונוחה לסובביו. הוא ידע לומר לכל אחד מילה טובה, ותמיד היה מוכן להושיט יד לכל דורש. פיליפ הירבה לעזור לזולת מבלי לצפות לתמורה, ורק אחרי מותו נודע למשפחתו על העזרה הרבה שנהג לתת בסתר.
ביום שני י"ט בניסן, חול המועד פסח תשס"ו (17.04.2006), בשעות הצהריים, פוצץ מחבל-מתאבד את חומר הנפץ שנשא בתיקו בהיותו במסעדת "ראש העיר" ברחוב סולומון, בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. בפיגוע נפצעו רבים, 11 אנשים נרצחו ובהם פיליפ.
באותו יום הוא נסע לתל אביב עם ילדיו לינור ואורי, השלושה טיילו בעיר ואחר כך קנו משחקי מחשב בתחנה המרכזית. לאחר הקניות, בדרכם לרכב שחנה ליד המסעדה, אירע הפיצוץ. פיליפ הספיק לגונן על ילדיו, שבזכותו לא נפגעו, ולומר להם שהכול בסדר, אך אז התמוטט, ומת בעת שפונה לבית חולים.
בן 44 במותו. פיליפ הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד. הותיר אישה וארבעה ילדים, אם וארבעה אחים ואחיות.
"אבא שלי היה אדם שבראש מעייניו היו אשתו והילדים שלו", כתבה הבת לירן, "משפחתו הייתה הדבר החשוב ביותר בשבילו, הוא היה מוכן להקריב את עצמו למענה...
הוא חיכה כל כך הרבה זמן שיהיה לו בן, והנה אחרי שלוש בנות הגיע הבן אורי. מאז, לכל מקום היה הולך עם בנו. חיכינו כל כך לבר המצווה של אורי, והנה אבי לא יזכה לראות את בנו היחיד עולה לתורה ולשמוח בשמחתו. בר המצווה היא חודש בדיוק לאחר השנה של אבי, הוא לא יהיה שם כמו שלא יהיה בחתונות של ילדיו בעתיד וזה קשה מאוד. כבר לא יהיה שום דבר שמח במשפחתנו, הכול יהיה מהול בעצב גדול...
אבא שלי היה בן אדם כל כך בריא וחזק, שבחיים לא דמיינתי שדבר כזה יקרה. אך זה קרה. אבי יצא מהבית באותו בוקר במטרה לעשות כיף לילדיו הקטנים, ולא חזר יותר.
אני בטוחה שאבי נמצא במקום טוב למעלה כי זה מה שמגיע לו, מגיע לו הטוב ביותר. אבל החיסרון שלו רק הולך וגדל. ההתמודדות בלי אבא בבית היא התמודדות קשה מאוד לכולנו, והזמן לא יכול לרפא את הכאב..."
כתבה רחל, אימו של פיליפ: "... בשעה 14:00 בערך שמענו שהיה פיצוץ בתל אביב. הרגשתי תחושה מוזרה בתוך ליבי. חשבתי מיד על הבן שלי. פתחתי את הטלוויזיה וראיתי אותו מול עיני, על אלונקה, מנפנף לשלום. לא ידעתי שזו הפעם האחרונה שאראה אותו. הוא לא הספיק להגיע לבית חולים. הוא נפטר באמבולנס...
בזמן הפיצוץ כיסה בגופו הענק את הילדים שלו, קיבל רסיס ישר לליבו, הוא שהיה לו לב כל כך גדול ורחב. הוא נפטר משום שהיה יהודי, כמו סבא וסבתא שלו שנשרפו באושוויץ.
בכל ראש חודש אני עולה לקבר, משתטחת ומבקשת מנוחה לנפשו ולכולנו שלום, שקט ושלווה. אין לי מספיק מילים כדי לבטא את הכאב שלי ואת ההרגשה. אני רק מבקשת שאלוהים ייתן לנו רגעים יותר טובים ושישמור עלינו".