קורות חיים
טובה, בת רחל ואברהם כהן, נולדה בט' באייר תרצ"ג (05.05.1933) בלבנון, בכפר חצבייה. הילדה הצעירה במשפחה, ולה ארבעה אחים ואחיות.
כשהייתה בת חמישה חודשים החליטו ההורים לעלות לארץ ישראל. הם נאלצו להשאיר את הבת הבכורה ויקטוריה כעירבון, והיא נשארה בלבנון עם חברי המשפחה והגיעה איתם לכאן מאוחר יותר. ההורים וארבעת ילדיהם נסעו במונית לגבול בראש הנקרה, ומשם עברו לארץ.
בהגיעם התיישבו בקריית אתא, וכעבור זמן קצר עברו לגור בחיפה, בחיק הקהילה הסורית והלבנונית הגדולה שהייתה בעיר. טובה גדלה והתחנכה בחיפה, וכנערה יצאה לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. המשפחה הייתה מסורתית-ליברלית ומאוד חמה ומלוכדת, היא הרבתה לעזור בבית ובעיקר לאחיה הגדולים, כששימשה בייביסיטר לילדיהם.
אחיה שלמה לחם במלחמת העצמאות, בין היתר בצפת. ביוני 1949, סמוך לסיום המלחמה, הוא נפטר מדום לב בדרכו לבסיס בו היה אמור להשתחרר.
בהגיעה לגיל גיוס שובצה טובה בנח"ל, שם שירתה שירות מלא.
מעט אחרי שחרורה מצה"ל הכירה באמצעות חברים את חיים אהרונוביץ. השניים נישאו והקימו ביתם בחיפה, שם נולדו הבנות מיכל ורויטל (טלי). חיים עבד במסגרת המשטרה בדרום הרחוק, בשארם א-שייך ובנואייבה שבסיני (שטח שהיה אז בשליטת ישראל), ורעייתו ובנותיו נהגו להגיע אליו, לעתים בטיסות, לחופשות.
בשבת, ב' באדר ב' תשל"ח (11.03.1978) אחר הצהריים, קבוצה של 11 מחבלים נחתה בחופי הארץ על גבי שתי סירות גומי. המחבלים נחתו בשמורת הטבע מעגן מיכאל. היה זה לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם. שני מחבלים נוספים טבעו עוד קודם שהגיעו לחוף. בחוף פגשו המחבלים צלמת טבע, לאחר שתיחקרו אותה לגבי מיקומם רצחו אותה וניסו לקחת את מכוניתה. משלא הצליחו צעדו לעבר כביש החוף, הכביש הראשי בין חיפה לתל אביב. סמוך לשעה 16:30 החלו לפעול.
הם עצרו מונית שחלפה בכביש. שני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם הנוסעים שבה החלו להתקדם דרומה לתל אביב. יתר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. המחבלים עצרו את האוטובוס ביריות, נכנסו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב. הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.
ליד מחלף אולגה חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים, העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה, תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב אחרים.
במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס אגד נוסף שניסה להימלט מהם. היה זה אוטובוס בקו 901 מתל אביב לחיפה. בין הנוסעים באוטובוס היו טובה, בתה טלי והסבים, שחזרו מאירוע משפחתי ברחובות. כששמע נהג האוטובוס על המחבלים סובב את האוטובוס והחל לנסוע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. גם את נוסעי האוטובוס הזה העלו המחבלים לאוטובוס בו היו, והמשיכו לדהור לעבר תל אביב.
כל הניסיונות של המשטרה לעצור את האוטובוס לא צלחו עד שלבסוף, צפונית לצומת הקאנטרי-קלאב (צומת גלילות) ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרצו החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים שניסו בכל כוחם להימלט. בשלב מסוים פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל הנוסעים שנותרו בו והוא הפך למלכודת אש גדולה.
35 ילדים ומבוגרים ניספו במהלך אותו היום. טובה, לאחר ששלחה את הסבים לקפוץ מחלון האוטובוס, נשכבה על בתה כדי להגן עליה. אך הבת טלי בת ה-14 נהרגה מירי, והאם נשרפה ונפצעה קשה מאוד.
טובה הועברה לטיפול בבית חולים כשהיא במצב אנוש, אך כוח החיים היה חזק מכול. במהלך שנה עברה 61 ניתוחים, ואחרי שיקום שוחררה כנכה בדרגת 100 אחוז.
בשנים הבאות חייתה טובה כשהיא מתמודדת בהצלחה עם מצבה הקשה. אהבה לטייל בעולם והרבתה לעשות זאת, כך הגיעה למקומות רחוקים ואקזוטיים – ומכל טיול הביאה שפע של מתנות לנכדיה. כן הרבתה לטייל בארץ, לבשל ולארח בביתה. אחרי פטירת בעלה עברה לגור בירושלים, קרוב לבתה מיכל ולנכדים.
עם השנים הידרדר מצבה, עד שנזקקה לטיפול צמוד. טובה אהרונוביץ נפטרה ביום ח' באדר תש"ף (04.03.2020). בת 87 במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הותירה בת, נכדים ונינים.