ראובן סורקין ז''ל

קורות חיים

ראובן, בן יהושע סורקין, תושב יפו, היה נגר במקצועו.

בחודש ינואר 1917, כשנתיים וחצי לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, החלו הבריטים להתקרב לארץ ישראל מדרום. הטורקים ששלטו בארץ נערכו לעצירתם בקו הגנה, שהקביל לדרך עזה - באר שבע. לצורך ביצור הקו, הובאו לעיר בעלי מלאכה יהודים רבים מכל הארץ, בהם ראובן.

באמצע ינואר כבר הייתה באר שבע בטווח הפצצה מבסיסים בריטיים בסביבות אל-עריש, הטורקים החלו מפנים ממנה ציוד. בעלי המלאכה, שעבודתם נסתיימה, החלו עוזבים גם הם את העיר.

ביום שני כ"א בטבת תרע"ז (15.01.1917), בעת שכעשרים בעלי מלאכה מיפו ומירושלים, נגרים, בנאים, סתתים, מסגרים וכד', המתינו לרכבת בבית הנתיבות בבאר שבע, הופצצה התחנה על-ידי מטוסים בריטיים. מטרת הבריטים הייתה לשבש את העברת הגייסות והתחמושת של הצבא הטורקי.

אחת הפצצות נפלה ליד קרון-משא בו מצאו מסתור הממתינים, וגרמה למותם של שישה-עשר בעלי מלאכה יהודים, בהם ראובן.

הנספים נקברו בקבר אחים גדול בבית הקברות בבאר שבע, בחלקה ששימשה את קהילת יהודי באר שבע בתקופת השלטון הטורקי. בטור אחד נקברו ההרוגים תושבי ירושלים, ובטור אחר הרוגי יפו. ליד כל נקבר הונח בקבוק, ובו פתק עם שמו. בתנאים של אז, לא ניתן היה להקים מצבות, ונאלצו להסתפק בהצבת אבן בין שני הטורים, שעליה צוינו נסיבות מותם.

לאחר המלחמה, משנכשלו המאמצים להקים מצבות קבע, הועברו הנקברים שהיו תושבי ירושלים לבית העלמין בהר הזיתים בירושלים. שבעה הרוגים תושבי יפו, ובהם ראובן סורקין, נותרו קבורים בבאר שבע, לפי החלטת קרוביהם.

בסתיו 1951 נבנתה מצבה במקום בו נקברו, ועליה כתובת לזכרם. האזור הסמוך הוקצה לבית העלמין היהודי של באר שבע.

בינואר 1987, במלאת שבעים שנה להפצצה, נערך ליד הקבר טקס "יזכור" מיוחד בנוכחות המשפחות. הלוט הוסר מעל לשלט הנצחה, הקבוע על קיר בית הנתיבות של תחנת הרכבת הטורקית הישנה בבאר שבע, סמוך למקום ההפצצה.