אלה אבוקסיס ז''ל

קורות חיים

אלה, בת סימה ויהונתן אבוקסיס, נולדה בישראל בכ"ה באייר תשמ"ז (24.05.1987). נולדה וגדלה בשדרות, ילדה אמצעית להוריה, אחות לשלומית, רן, קרן ותמיר יעקב. "השם אלה ניתן לה ללא כוונות מיוחדות", כתבו הוריה, "אך לימים קיבל משמעות רבה ועוצמה מיוחדת, כמו שנאמר – 'ושמו ניכר עליו'".

אלה התחנכה בגנים דתיים, הייתה מאוד אהובה על הגננות והילדים. שיערה המתולתל ופניה העגולות תמיד זרחו מאושר ומשמחה. כבר אז נתגלו יופייה וחוכמתה, שגברו עם השנים.

לאחר כיתה א' עברה אלה מבחני מיון של מכון ויצמן והתקבלה לכיתה ב' בבית ספר למדעים "אלון" בשדרות. זה בית ספר יחיד במינו, מהבודדים בארץ. בין היתר מלמדים שם אנגלית ב"ימים הפוכים", כאשר לא מושמעת בכיתה מילה בעברית כל היום, ומכאן רמתה הגבוהה של אלה באנגלית.

אלה הייתה מאוד מקובלת בכיתתה, תמיד מוקפת בחברים וחברות. בשעות הפנאי אהבה לנגן בחלילית. במסיבת הסיום של כיתה ו' היא הייתה כוכבת הערב כשגילמה את לימור (מהתוכנית "רק בישראל"), ההצגה הייתה לשיחת העיר, וכך גם כישרונה של אלה.

אלה המשיכה לכיתה ז' בבית ספר מקיף כללי במסלול מדעים, אך אט-אט היא התחזקה בכיוון היהודי-תורני ובכיתה ח' עברה ללמוד באולפנת "צבייה" בנגב, מקום שהתאים לה מאוד ובו למדה עד יום מותה, והיא בכיתה י"ב. בנוסף ללימודים אלה הייתה פעילה בסניף בני-עקיבא בעירה, תחילה כחניכה ובהמשך כמדריכה. היא הקדישה שעות רבות לפעילות בסניף, והייתה אהובה על כל עמיתיה וחניכיה.

"בחייה הקצרים התנהגה אלה כסוג של מלאך עלי אדמות", כתבו הוריה, "רק כך ניתן לתאר אדם שמסוגל לבצע מספר פעולות באותו זמן. כנראה שרצתה להספיק הכול, כפי שכתבה על מערכת השעות של כיתה י"ב: 'אני רצה בכדי להספיק את כל מה שהעולם מציע'".

אלה הייתה דוגמה לכיבוד אב ואם, ולכיבוד רבה ומוריה. הליכותיה וצניעותה יכולים לשמש מודל חיקוי לכול. נושא שמירת הלשון היה מרכזי מאוד אצלה, היא תמיד השתדלה לתקן את עצמה ואת הסובבים אותה במידה זו, אך כשתיקנה לאחרים גם השתדלה שלא יידעו על כך.

אלה המעיטה מתענוגות העולם, והעדיפה לעסוק בתיקון העולם. מידות החסד והרחמים היו בראש מעייניה, תמיד דיברה על כך שיש אנשים נזקקים ומוגבלים, שזה לא הוגן ושתשתדל לעזור כפי יכולתה ובדרך של מתן בסתר. היא הייתה פעילה בגמילות חסדים, הרבתה לעסוק בעזרה לזולת, מחלוקת מזון ועד עזרה במילה טובה. לכן גם החליטה שבתום לימודיה תלך לשירות לאומי, כדי לעסוק בעזרה לזולת ובקירוב לבבות.

בגילה הצעיר הצליחה אלה ליצור סביבה המון אוהבים, בין שהכירו אותה ובין שלא, כפי שנאמר – "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך".

במוצאי שבת, אור לו' בשבט תשס"ה (15.01.2005), שבה אלה לביתה מפעילות בסניף בני-עקיבא בשדרות. לצידה הלך אחיה הצעיר תמיר יעקב, שאלה הרבתה לדאוג לו ולשמור עליו מיום שנולד. כשנשמעה אזעקה לקראת נפילת טיל קסאם שנורה מרצועת עזה חיבקה אלה את אחיה. הטיל נפל והתפוצץ לידם, תמיר יעקב נפצע קל אך אלה, שגוננה על אחיה, נפגעה קשה מאוד בראשה.

היא הועברה לבית חולים במצב קשה מאוד, ובמשך שבוע הירבו אנשים מהעולם כולו בתפילות ובתחנונים לבורא עולם למענה. ביום שישי י"א בשבט תשס"ה (21.01.2005), לאחר שנתכנסה לשם כך מועצת גדולי התורה בראשות הראשון לציון הרב שלמה עמאר ובהשתפות הרב מרדכי אליהו ואחרים, נקבע מותה של אלה.

בת שבע-עשרה שנים וחצי במותה. אלה הותירה הורים, שתי אחיות ושני אחים. הובאה למנוחות בבית העלמין בשדרות.

ספדו לאלה הוריה: "אלה הותירה לאחר פטירתה משפחה ומדינה כואבת אך גאה. גאה בילדה שלמרות גילה הצעיר הצליחה לעשות מעשים רבים שגדולי הדור והאומה לא יוכלו לעשות בשנים רבות. הנחמה שלנו בכך שננציח את זכרה ופועלה ב'משכן אלה', וכמו כן בכך שחבריה וחברותיה ללימודים ולדרך ימשיכו את דרכה...

אלה. יופייך ומעשה גבורתך לא יישכח לעולם, ויהיה נטוע בתוכנו כעץ האלה".