מרים לוי ז''ל

קורות חיים

מרים, בת שרה ויונה, נולדה בשוויץ בז' בתמוז תרפ"ח (25.06.1928). גדלה בצרפת.

משבגרה עלתה מרים לישראל באוניה "אקסודוס", ב-1947, ואחרי שעברה את תלאות ההעפלה הגיעה ארצה בשנת 1949. כעבור כשנתיים נישאה לחיים לוי והקימה איתו בית בירושלים. לבני הזוג נולדו שתי בנות, יעל וענת.

מרים למדה טיפול בגיל הרך בסמינר "אפרתה" בירושלים, ועבדה כגננת. לאחר מכן עשתה הסבה למקצוע השרטוט, ועד יציאתה לגימלאות עבדה כמנהלת משרד טכני באוניברסיטה העברית.

לאחר פרישתה מהעבודה הגשימה מרים חלום, ופנתה ללימוד ציור. היא למדה בכמה מסגרות, ובציוריה ניכרים מספר סגנונות. בשנים 1999 ו- 2003 היא הציגה תערוכות יחיד, התערוכה האחרונה הייתה כחודש וחצי לפני מותה בפיגוע.

מרים הייתה אישה אהובה ומשכילה, שהיוותה עוגן בחיי המשפחה. נועם הליכותיה, אצילות נפשה ועושר הביטוי שלה בציוריה היו מסממני אישיותה המיוחדת והמוערכת.

הקמת מדינת ישראל, והחיים בירושלים, היו בעלי משמעות רבה עבור מרים. היא האמינה כל חייה ששני העמים, הישראלי והפלסטיני, יכולים לחיות בשלום זה לצד זה.

ביום רביעי י"א בסיוון תשס"ג (11.06.2003), סמוך לשעה 17:30, פוצץ מחבל-מתאבד את חומר הנפץ שעל גופו בתוך אוטובוס אגד בקו 14א שעבר ברחוב יפו במרכז ירושלים, ליד כיכר הדוידקה. המחבל עלה לאוטובוס זמן קצר לפני כן, לבוש כיהודי חרדי. בפיגוע נפגעו כמאה איש ו- 16 נרצחו במקום.

מרים נפצעה קשה בפיצוץ באוטובוס. היא הובאה לבית חולים ובמשך 24 שעות נלחמו הרופאים על חייה, אך ביום חמישי, י"ב בסיוון תשס"ג (12.06.2003), היא נפטרה.

בת 75 במותה. מרים הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.

"חבל על דאבדין ולא משתכחין", כתבו בני המשפחה, "אימא את בלב של כולנו, בנותייך, חתנייך ונכדייך, משפחתך וחברייך".