נעם ליבוביץ ז''ל

קורות חיים

נעם, בת גלית ושלמה חיים, נולדה בישראל בז' באב תשנ"ה (03.08.1995), אחות קטנה להילה ולמשה. כשהייתה כבת חמש נולדה אחותה שירה, שנעם תמיד שמרה עליה, דאגה לה וטיפלה בה באהבה.

נעם נולדה בחדרה, ובגיל צעיר היא עברה לכמה שנים לארצות הברית, שם עשו הוריה בשליחות. כששבו לישראל הם התגוררו בפנימיית "ימין אורד" בחוף הכרמל, שם עבדו שני ההורים, ונעם למדה בבית הספר הממלכתי-דתי במושב ניר עציון הסמוך. היא גם שרה במקהלת בית הספר, והייתה חניכה בתנועת הנוער "בני עקיבא".

נעם הייתה ילדה מיוחדת, שידעה לשבות בקסמה את כל מי שרק הכיר אותה. ילדה שמחה, שלכל מקום אליו הגיעה הביאה רוח של שמחה ועליצות. בשמחת החיים שלה העניקה לכולם הרבה אהבה ושמחה. מעולם לא בכתה או התלוננה, חיוך תמידי היה נסוך על פניה, שובבות של ילדות מאושרת ונטולת דאגות.

בכל אירוע הייתה נעם הרוח החיה, בלתי אפשרי היה להתעלם ממנה. תמיד ידעה להביע את דעתה ולעמוד על שלה. היא לא התביישה לומר את שלה גם בחברת מבוגרים, בטוב ליבה ידעה לגשר על פני שנים ודעות ובין חבריה היו ילדים, נוער וגם בוגרים.

נעם הייתה ילדת טבע. אהבה את המרחבים הירוקים, לטייל בחיק הטבע ולטפס על עצים. אספה וטיפלה בכל מיני חיות: פרפרים, צבים, ציפורים, כלבים וחתולים.

ביום הזכרון לשואה למדה נעם את השיר "אין פרפרים בגטו". היא סירבה להכיר בכך, "בוודאי נשארו בגטו מעט פרפרים", אמרה, וכתבה את הקטע הבא:

"הפרפרים עוזרים לילדים להיות שמחים, כי הם בעצמם שמחים ויש להם המון צבעים. לכל פרפר יש פרח לשמור עליו. לפעמים אני חושבת שאני פרפר קטן-גדול ושמח, שהתפקיד שלו לשמח את כולם, את ההורים שלי והאחים שלי והחברים שלי.

אבל זה מאוד קשה לפרפר לעזוב את הפרחים שלמטה, אולי השם ייתן לו להישאר עוד, ולשמח את כל החברים ואת מי שהוא אוהב?... אם לא אז הפרפר יקשיב מלמעלה, ואולי יבוא לבקר...

מה יקרה כשפרפרים יעלו לשמים? הפרפרים המשמחים יעלו לשמים, כדי לשמח את הקדוש ברוך הוא..."

בבוקרו של יום שלישי י"ז בסיוון תשס"ג חגגה משפחת ליבוביץ את יום ההולדת של שירה. אחר כך נעם, תלמידת כיתה ב', החלה בכתיבת הזמנות למסיבת יום הולדתה השמיני המתקרב. בערב נסעה המשפחה לחגיגת בר מצווה בירושלים, ונעם, שאהבה שמחות ומפגש עם משפחה וחברים, נהנתה מאוד. בדרך חזרה מירושלים היא שרה לעצמה שיר שלמדה בבית הספר, "לכל אדם יש משאלות... ענני ה' ענני ה' שמע את תפילתי..." עד שנרדמה בספסל האחורי לצד אחותה.

ביום שלישי בערב, י"ח בסיוון תשס"ג (17.06.2003), פתחו מחבלים שהמתינו במארב סמוך לצומת אייל (מצפון לקלקיליה) בירי רובים לעבר הרכב של משפחת ליבוביץ, שנסעו בכביש חוצה ישראל (כביש 6) בדרכם מירושלים לביתם. 12 כדורים חדרו למכונית, רק כדור אחד פגע. הכדור פגע בנעם שישנה במושב האחורי והרגה.

אותו כדור גם פצע את אחותה הקטנה, שירה. נעם, שתמיד שמרה על שירה, הגנה גם הפעם על אחותה הקטנה, אך הפעם זה עלה לה בחייה.

בת שבע שנים ועשרה חודשים בהירצחה. נעם הותירה הורים, אח ושתי אחיות, משפחה המומה ומאות חברים וידידים שאור שמחתה נגע בנפשם. הובאה למנוחות בבית העלמין בניר עציון.

המשפחה הקימה פרויקט הנצחה. מספרת האם גלית: "נעם במהותה הייתה ילדה שמחה ולכן רצינו בשמה להשאיר אי של שמחה לכל חבריה. בחרנו להקים בבית הספר בניר עציון, שבו היא למדה, חדר משחקים ובו גם ציוד אור-קולי, חדר שיהיה שמח ומזמין לכל ילד.

הילדים, חבריה של נעם, השתתפו בתהליך עיצוב הקיר החיצוני של החדר. הילדים תכננו כיצד ייראה הקיר, הם בחרו את השם לחדר וקראו לו 'החדר של נעם'. הם בחרו את הצבעים והאיורים, הילדים צבעו והדביקו אריחי פסיפס שהכינו בעצמם - כשהקו המנחה אותם הוא אישיותה של נעם. הם בחרו בצבעים שהיא אהבה, השתמשו במוטיב הפרפרים המופיע בשיר שכתבה, ובתחילת כל יום עבודה קראו פרקי תהילים לעילוי נשמתה...

העבודה על 'החדר של נעם' הייתה תרפיה לכל הקהילה, גדולים וקטנים, כולם היו חלק מהעשייה".