יצחק מויאל ז''ל

קורות חיים

יצחק, בן זהרה וניסים, נולד בקזבלנקה שבמרוקו בי"ד באייר תרצ"ט (03.05.1939). בן למשפחה מסורתית ולו שש אחיות ושלושה אחים. גדל והתחנך במרוקו, למד בתלמוד תורה.

בשנת 1960 עלתה המשפחה לישראל. יצחק התיישב בצפון הארץ, ועבד במפעלי התפירה "אתא" בעכו ובמעלות.

יצחק נשא לאישה את רינה. בין השנים 1965 ל- 1979 נולדו ששת ילדיהם: ניסים, דוד, יובל, ליאורה, שרון ושרית. המשפחה עברה לגור בירושלים, בפסגת זאב, ויצחק עבד ברשות הדואר, תחילה כדוור ואחר כך בסניף "עלומות" שבגבעת שאול, בתור מאתר כתובות של דברי דואר אבודים.

מספרת רעייתו: "יצחק האהוב היה לי לא רק בעל טוב, אלא גם החבר הכי טוב שהיה לי... כאבא עזר, פינק ואהב יותר מכל אדם שאני מכירה... אהב לעזור לילדים, לאחים, לאימא שלו ובמיוחד לי – כל מי שראה אותנו יחד, מייד דיברו וקינאו מאוד מהיחס שלו אלי..."

מספרת נכדתו של יצחק: "היה לסבי הומור מצחיק מאוד וחיוך תמידי. הוא אהב לעזור לכולם, גם למי שלא הכיר. תמיד דאג לכל הסובבים אותו. הייתה לו נשמה טהורה, לב טוב – אין אף אחד עם לב כמו שלו בעולם. הוא היה אדם צדיק, ישר, נבון, אמיץ, חרוץ, עניו, שקט ומתון. אהב ונהנה לפנק את כולנו".

בבוקר יום ראשון, ט"ז באייר תשס"ג (18.05.2003), יצא יצחק לעבודתו, כהרגלו מדי יום, ועלה על אוטובוס "אגד", קו 6, העושה את דרכו מפסגת זאב למרכז ירושלים. סמוך לשעה 05:45, בהגיע האוטובוס לצומת הגבעה הצרפתית, פוצץ מחבל-מתאבד, שעלה לנסיעה מחופש ליהודי חרדי, את מטען החבלה שנשא על גופו. עשרות נפצעו, ושבעה בני אדם נרצחו בפיגוע, בהם יצחק.

בן 64 במותו. יצחק הותיר אישה, ארבעה בנים ושתי בנות, שלושה-עשר נכדים, אם ותשעה אחים ואחיות. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.

מדבריה של אחותו פני ביום השלושים למותו: "...יצחק היקר. היית אבא, סבא, בעל ואח יקר. מופת לכל משפחתנו... לא נשכח את החיוך והצחוק שלך; היית אדם נבון וחכם, שקט וצנוע, ומעולם לא דיברת רע על איש. תמיד הקפדת לשמור על הלשון. היית אבא טוב ואוהב, בעל נהדר ועוזר, סבא מפנק, דוד וחבר אהוב על כולם..."

ספדה בתו של יצחק, ליאורה: "אי אפשר לשכוח אותך. את החיוך הביישני, העיניים הכחולות שכמעט אף פעם לא מישירות מבט בשל הצניעות והביישנות התמידית מפני כל אדם, שמחת החיים ועוד מעלות רבות אחרות. היית כמו פייה טובה, שמפזרת את האבקה שלה בכל מקום. כל אדם שהכיר אותך, העריך ואהב אותך בצורה מיוחדת. השארת חלל בליבם של המון אנשים...

כשאני נוסעת באוטובוס, אני מתארת אותך יושב בשלווה, אולי קצת נרדם, ואז, בום – והנשמה הטהורה והזכה שלך עולה למעלה. אבא, אני יודעת שטוב לך שם, כי לצדיקים כמוך שמור מקום מיוחד. אבל אנחנו מתגעגעים אליך ואוהבים אותך מאוד. נותר לי רק לבקש שתשמור עלינו מלמעלה ותחזק את כולנו כמו שחיזקת כשהיית בחיים – בשקט, בשלווה, בלי שאף אחד הרגיש – פשוט דאגת לנו כל הזמן".