מיטל כתב ז''ל

קורות חיים

מיטל, בת הדסה ואליהו, נולדה בחיפה בג' בכסלו תשמ"ג (19.11.1982). ילדה רביעית במשפחתה, אחותם של גלית, ורד, ליאת וחיים.

את ימי ילדותה העבירה בשכונת שפרינצק שבחיפה, ולאחר מכן עברה עם משפחתה לשכונת רמת אשכול בכרמל. ב– 1988 סיימה מיטל את לימודיה בבית הספר היסודי "זכרון יוסף" והמשיכה לחטיבת הביניים בבית הספר "עירוני ה'". משם המשיכה לתיכון "אורט - חנה סנש", אותו סיימה בהצטיינות במגמת אמנות.

מיטל גדלה והייתה לנערה יפה, אוהבת ואהובה. מאוד אהבה את החיים, את משפחתה ואת החברים הרבים שרכשה בתחנות חייה השונות. היא הפליאה לצייר, ואף נהגה לכתוב על חוויותיה ורגשותיה.

עם גיוסה לצה"ל שירתה מיטל בשומרון. לאחר כשנה הועברה לבסיס בבירנית, בצפון הארץ. בחודש דצמבר 2002 השתחררה מיטל מצה"ל, והחלה לעבוד בעבודה מועדפת לחיילים, כמתדלקת בתחנת דלק במרכז הכרמל.

מתוך דברים שכתבה מיטל לעצמה, כהרגלה, זמן קצר לאחר שהשתחררה: "סגרתי פרק בחיים, זאת סיבה נפלאה לקחת דף ועט ולכתוב. לכתוב משהו קצת שונה, קצת אחר. סיימתי את הצבא, אני כבר אחרי בית הספר. התחלתי את חיי העצמאות שאליהם שאפתי להגיע כל כך הרבה זמן - אני לא מאמינה, זה לא 'נתפס' לי. פתאום אני קולטת שאני רוצה לעשות כל כך הרבה, ותמיד ידעתי, אבל עכשיו אני מבינה שדברים לא באים בקלות. הם אולי ברי ביצוע, אבל צריך להתאמץ, צריך לעבוד ולהזיע - זה עצוב. אתה מול כל העולם הזה, יש לך מיליארד אפשרויות ודרכים. אתה עומד באמצע ו'מנווט' את העניינים איך שאתה רוצה, זה פשוט עצוב..."

ובהזדמנות אחרת כתבה: "דברים לא קורים סתם... הכול קורה מסיבה כלשהי. התהליך הזה שאנחנו עוברים קורה בגלל מטרה מסוימת. אדם צריך להתחבר לעצמו בשביל להיות שלם. רק ברגע שאתה יודע באמת מה טוב לך, מה אתה מרגיש, אתה באמת יכול למצוא את הטוב ביותר. אם נתכחש לרגשות שלנו, לעולם לא נהיה מאושרים באמת".

ביום רביעי בצהריים, א' באדר ב' תשס"ג (05.03.2003), פוצץ את עצמו מחבל-מתאבד באוטובוס "אגד" בקו מס' 37 בחיפה, שעבר בשדרות מוריה על הכרמל. שבעה-עשר בני אדם נרצחו בפיגוע, בהם מיטל. דקות אחדות קודם לכן היא סיימה את משמרתה בתחנת הדלק (בסך הכול המשמרת השלישית מאז תחילת עבודתה), ועלתה לאוטובוס בדרכה הביתה.

בת 20 במותה. מיטל הותירה הורים, שלוש אחיות ואח. הובאה למנוחות בבית העלמין הדס - כפר סמיר בחיפה, בחלקת הקדושים.

מיטל מונצחת באתר האינטרנט meytal.netvision.net.il. באתר סיפור חייה באומר ובתמונות, ציורים רבים מפרי עטה ומכתבי בני משפחה וחברים.

במלאת חצי שנה למות מיטל כתבה האחות ליאת: "עוברים הימים וזה נראה כמו חלום בלהות שאילצו אותנו לחיות אותו. את הד הצחוק שלך אפשר היה לשמוע תמיד, את הריקודים שלך היה תמיד אפשר לראות, והיום נשארו לנו רק זכרונות ותמונות שנערמות פה בקצב מסחרר. חברים וחברות שלך פוקדים את הבית, ואז אתה נזכר שבאמת עבר זמן מאז ראינו אותך, ושאת נשארת בת עשרים ואנחנו נשארנו כאן לראות את כולם גדלים.

הגעגוע הגדול הזה אלייך, ילדה, פשוט מציף כל פעם מחדש. הילדה הקטנה שלנו שאהבה את החיים לא נמצאת כאן איתנו כדי לגדול. נשאר רק כאב. אני אוהבת, מתגעגעת וכואבת".